לוקחת דף ועט
כותבת,
כותבת את ליבי על נייר
כמה סודות כמוסים
כמה שאלות על החיים
כמה תהיות
כמה בקשות
רק רוצה לחיות
החיים כמו רכבת הרים
אתה לעולם לא תדע לאן הרכבת תקח אותך
אז תחזיק חזק לא ליפול
החיים מפילים אותנו מהר
והסביבה משכנעת אותך לשחרר
אבל הרוח נושבת על גבך
לא נותנת לך לשגת.

הכל פשוט בעולמנו
אבל כל כך מסובך
או שאולי האנשים הופכים את העולם מסובך מפני שהמציאות אינה תואמת את בקשותיהם?
העולם הולך ונהיה מטורף בעצמו
כולם נופלים אל תוך הטירוף
פותחים אינסטגרם לפרסם לשווק את עצמם
אבל הכל זיוף . הכל הצגה
זה לא החיים האמיתיים זה רק צילום של תמונה
שעוד כמה שעות תמחק אבל הזיכרון שלך מהרגע ישאר לעולם
אפילו לסטורי יש 24/7 וזה נמחק
אבל המציאות לא נגמרת...אז למה צריך לתעד כל דבר?
למה לא פשוט להנות מהרגע?
אני יושבת בשולחן במרפסת ,
וכותבת כותבת על איך החיים נראים מהצד
לפעמים משעשע לפעמים אכזרי
ולפעמים מרגיז
אבל אלה החיים
ואני בחרתי לבחור בדרך אחרת
בחרתי להתנקות
להתנתק
לפתוח את העיניים
ולראות לנשום
לחוות
ככה ערומה
ערומה עם כל החסרונות שבי
עם החרדות החששות הפחדים.