מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

יאיר - ערן
יאיר - ערן
הכאב הוא בלתי נמנע אך הסבל זה עניין של בחירה And in the end, the love you TAKE, is equal to the love you MAKE
רוני -ער
רוני -ער"ן
תפילת השלווה אלי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם האומץ לשנות את הדברים שביכולתי ואת התבונה להבחין בין השניים.

מובילי קהילה

שרי מתנדבת ער
שרי מתנדבת ער"ן
חיוך עושה קסמים, לא ככה? :)
אלון - ער״ן
אלון - ער״ן
אלון מער״ן מנסה לתת מבט אחר
ענת- מתנדבת ער
ענת- מתנדבת ער"ן
"כי היה מעונן וכבר כמעט נגמלתי מלחלום אבל את באת לי פתאום".

אני כישלון

07/10/19 0:58
3 תגובות

היי, לא יודעת איך להתחיל לכתוב, אני פשוט מרגישה שאני צריכה לפרוק ואין לי למי לפנות.
אני מרגישה שאני חוזרת על עצמי ושכולם סתם חושבים שאני מעמידה פנים. לא נעים לי לחפור לחברה הכי טובה שלי ולהטריד אותה בכל השטויות שעוברות לי בראש, ואני דיי בטוחה שהבן זוג שלי כבר לא יודע איך לענות לי.
לא משנה מה אני עושה, אני לא מצליחה. אני תמיד נכשלת. בלימודים, בעבודה, עם חברים. אני לא עצמאית. מרגישה שאני נטל על ההורים שלי ושאני רק מאכזבת אותם.
מרגישה שכולם מסביבי מצליחים ורק אני לא. לא מצליחה לקום מהמיטה, לא מצליחה להירדם.
אתמול הייתי בארוחה משפחתית וכולם שאלו איך הולך בלימודים, אז נאלצתי להתוודות שנרשמתי למקום אחר בסוף (ניסיתי להתקבל למוסד כלשהו אז עשיתי מכינה, ולמרות זאת לא התקבלתי).
אחד מבני המשפחה אמר "אה, היה לך קשה לך מידי". ואני מרגישה שבורה.
זה לא רק זה, במשך כל החיים אני מרגישה בינונית ולא מוצלחת, כאילו לא מגיע לי שום דבר טוב כי אני בעצמי לא טובה מספיק.
אני עצובה רוב הזמן ולא יודעת איך להתגבר על זה.
אני מנסה בכל כוחי להסתכל על מה שחיובי ולהכריח את עצמי למנות את המעלות שלי, אבל הכל שקרים ואני לא מאמינה לעצמי.
לא משנה כמה ניסו לעודד אותי, אני לא מצליחה להקשיב לאף אחד, אני יודעת שכולם משקרים לי ולא רוצים לפגוע לי ברגשות.
זאת אחת הסיבות ללמה אני לא רוצה לדבר על זה עם אנשים.
אף אחד לא מבין אותי, חושבים שאני סתם לחוצה ושאני צריכה להירגע. אןלי זה באמת נכון אבל אני באמת לא יודעת איך לעשות את זה.
אני מרגישה שהכל גדול עליי ואני בחיים לא אצליח להגיע לאן שאני רוצה, שכל החיים נועדתי כדי להתפשר.
אני מורידה את עצמי באופן תמידי אפילו בלי כוונה, אני מרגישה שלא מגיע לי, שאני לא שווה, שתמיד אני לא בסדר, שאני צריכה לוותר לאחרים כי הם יותר טובים ממני.
לא יודעת מה לעשות. אני מרגישה אבודה. אני יודעת שיש דברים יותר נוראיים בעולם ושאני צריכה להודות על מה שיש לי, ושתכלס אני סתם בכיינית ומפונקת.
באלי לא להרגיש ככה יותר ולקחת דברים יותר בפרופורציות אבל אני באמת לא מצליחה ולא יודעת איך לשנות את זה בעצמי.
באלי לברוח למקום שאף אחד לא יכיר אותי וגם לא להכיר אנשים חדשים כדי שאני לא אצטרך לדבר על עצמי ולהסביר את עצמי בפניי אחרים.
אני פשוט רוצה להרגיש טוב ולא מצליחה להפסיק לבכות באמצע היום.
אני מרגישה טיפשה, כישלון, נטל, עול, בזבוז.
איך מפסיקים להרגיש כל כך רע?


תגובות

עדי-קמפבל
07/10/19 6:10

העריכי את עצמך לא בהשוואה לאחרים, שגם הם מתמודדים עם דברים שלא תמיד נראים לעין, אלא בהשוואה לאיך שהיית בעבר. הציבי לעצמך מטרות קטנות בתחומים החשובים לך והתקדמי אליהם בהדרגה. תחושת הסיפוק תגיע.

יאיר---ערן
מנהל קהילת ער"ן
הכאב הוא בלתי נמנע אך הסבל זה עניין של בחירה And in the end, the love you TAKE, is equal to the love you MAKE
07/10/19 8:26

דנה יקרה - אני וקרא את הפוסט שלך על הבוקר לפני שאני נכנס לשיגרת העבודה הרוטינית ואחטא אם אענה לך כלאחר יד. קודם כל חיבוק גדול וגם חיזוק גדול אבל מבטיח לענות לך בכובד ראש יותר מאוחר. בינתיים תדעי שאוהבים אותך פה ותמיד תוכלי לבוא לקהילתנו הקטנטונת. יום טוב בינתיים והמשך יגיע יותר מאוחר :heart:

יאיר---ערן
מנהל קהילת ער"ן
הכאב הוא בלתי נמנע אך הסבל זה עניין של בחירה And in the end, the love you TAKE, is equal to the love you MAKE
08/10/19 23:16

ערב יום כפור זה זמן לא רע למחשבות לטייל להם והרי הבטחתי לענות. באת לפה מתוך מצוקה אמיתית והיא אמיתית לגמריי. השאלה האמיתית היא לא אם דנה מוצלחת או לא מוצלחת - אני באמת מאמין שכל בן אדם הוא מוצלח במשהו שהוא ספציפי לגביו. אחד אלוף בספורט והשני מוסיקאי מחונן והשלישי טיפוס ריאלי ואחר בעל אינטיליגנציה ריגשית ועוד אחד בעל ידי זהב וכו וכו. אין לי ספק דנה יקרה שיש משהו שבהם את אלופה. ואני גם מאמין שאת יודעת בפנים בפנים מהו אותו הדבר. ואז מגיעה החברה והמשפחה וכל הציפיות וזה לא בדיוק מה שאת הכי טובה בו כי אם אולי את למשל טובה באמנות אבל המשפחה לא מחשיבים אמנות כמשהו חשוב ואומרים לך "דנה לכי ללמוד היי טק או משפטים" ואת לומדת וזה בסדר אבל את לא אלופה בזה. אז אולי כל התחושה הרעה שלך שאת מחשיבה אצמך ככישלון זה כי את עוסקת בדברים שאחרים מצפים ממך ולא בדברים שאת הכי אוהבת ? כי אני מאמין שאם את הכי אוהבת אז גם תהיי בו הכי טובה. אשמח לעוד שיתוף דנה יקרה - ועד אז שנה טובה וגמר חתימה טובה.:heart::heart::heart: