הי קרן שאלת שאלה מסובכת וסביר להניח שאם תלכי למספיק רופאים ותבקשי את דעתם תגלי שעל כל אחד שאומר לקחת יהיה האחד שיגיד הפוך וזה בגלל שאת העתיד עוד אף אחד לא הצליח לחזות. אני לוקחת כבר שנים את אותה התרופה ומידי פעם שואלת האם זה שאין לי התקפים זה בזכותה, אולי הטרשת עברה ואני סתם לוקחת תרופה, אולי כדאי להפסיק? אז גם לי אין תשובה לתת לעצמי וגם אני מאמינה שאם הייתי פותחת במסע בין רופאים הייתי מקבלת תשובות הפוכות שלא היו ממש עוזרות לי להחליט. ועכשיו את בטח שואלת ״אז מה לעשות? ״ אני מקשיבה לאינטואיציה שלי. למה? כי כשלא הקשבתי לה חטפתי. 15 שנה לא עשית כלום ולכן אין לך מה למהר, קחי לך עוד שבוע או חודש או חודשיים לחשוב ולהקשיב לקולות הפנימיים שלך ומה הם אומרים לך לעשות. אף פעם אנחנו לא יודעים מה נכון לעשות אלה רק בדיעבד אנחנו מגלים אם בחרנו נכון, זה תופש לכל תחום בחיים. אם לקחתי או לא לקחתי מעיל כשיצאתי בבוקר מהבית וראיתי ענן בשמיים, אם לקחתי או לא לקחתי טיפול תרופתי כשראו סימנים ב Mri . נכון שההשפעה של כל החלטה לא ממש ניתנת להשוואה אבל חוסר הידיעה מה יהיה בעתיד דומה. ואגב יש גם אמצע, אזור אפור בין הקצוות. את יכולה לשנות קצת את סגנון החיים שלך לכזה שיותר רגוע ומתחשב בגוף ובכך לתת לגוף נקודת פתיחה טובה יותר. בהצלחה

קרן שלום ממה שאת מתארת אני לא יכולה לקבוע בוודאות כי מדובר בטרשת נפוצה, אם כי סביר בהחלט שמדובר במהלך דה מיאלנטיבי (הרס מיאלין ומעורבות אוטואימונית) ויש עוד מחלות בספקטרום זה. למה התכוונת בכך שציינת שתשובת הניקור המתני לא היתה תקינה? האם התקבלה תשובה חיובית לאוליגוקלונל בנד? ההדמיה שאת מתארת מצביעה על תהליך דלקתי מתמשך אמנם במתינות, אך קיים. אנו ממליצים לטפל במצבים דלקתיים שכן ידוע כי הם עשויים להסב נזק גם אם מבחינה קלינית זה לא מורגש. יתרה מכך, מצטברות עדויות שגם שנים לפני ההסתמנות הקלינית הראשונה, קרי ההתקף הראשון הדמיית המוח לא היתה לגמרי תקינה. השלכות הדלקת המוחית אינן רק בביטוי גופני של התקף. הדלקת יכולה להשפיע למשל על ירידה בתפקודים קוגניטיביים בצורה איטית שלא תמיד מבחינים בה ביום יום ויש צורך לעבור אבחונים קוגניטיביים תקופתיים על מנת להעריך אם הירידה היא מעבר לצפוי לגיל. לעניין הטיפול- ידוע כי מלבד המרכיב הדלקתי והשלב ההתקפי יש תהליך דה גנרטיבי שהטיפול בו כיום עדיין לא לגמרי מספק. זה נכון שגם תחת טיפול אין ריפוי מלא אבל יש בהחלט שליטה בתהליך וצמצום נזקים עתידיים עד רמה מסוימת. כך שהיתרון בטיפול עולה על מצב נאיבי. יש כמובן צורך לשקול יחד עם הנוירולוג מהו הטיפול הרצוי. יש מגוון תרופות ולכל תרופה יש יתרונות וחסרונות. ממליצה כי תדוני עם הנוירולוג המטפל לאחר שתבוצע הערכה של כל הפרמטרים הרלוונטיים למצבך. למשל, יש מקום לבצע ריויזיה של ההדמיה הנוכחית והשוואתה לקודמת. יש צורך בהסתכלות על פרטים דוגמת אבדן נפח מוח, נוכחות של נגעים היפודנסים מה שמכנים "חורים שחורים" . אם יש אבדן נפח מעבר לצפוי לגיל, ואם יש עדות לנגעים ישנים שהותירו חורים שחורים -הייתי שוקלת בחיוב לטפל גם בלי שיש קליניקה פעילה. יש להשלים כמובן הערכה קוגניטיבית ובדיקות עזר דוגמת OCT. יש לשלול מחלה אחרת בספקטרום אם התמונה לא מספיק ברורה. לאחר עיבוד של כל הנתונים אני מאמינה שהמסקנה תגיע מאליה. בהצלחה .