מנהלי קהילה
מובילי קהילה
כנראה שלא באנו להנות פה
והאמיתות הבסיסיות אינן מסובכות למעשה, השקרים והבדיות שבני אדם מספרים לעצמם מסובכים הרבה יותר מכל אמת שהיא. העניין הוא שמי שמביט על המציאות כפי שהיא ( אחד הדברים שמשומה קשה מאוד לעשות,לכן רבים נסים מפני הדבר הזה כמו מאש צולבת, ובתכלס מדובר פה על 2 אחוז מהאוכלוסיה ואני לארג' עם ההערכה הזו), רואה באופן שאינו משתמע לשני פנים שהסבל והייסורים עולים בכל קנמ וגוברים מספרית על ההנאה והאושר. להתווכח עם הנתון הזה זה בערך כמו להתווכח עם העובדה שמי האוקיינוס רטובים ( בהצלחה עם זה ). נוגדי הדכאון הם הכדורים הנמכרים ביותר במערב כולו וגם זו עובדה, בשלב הזה באים חכמי החלם וטוענים שנוגדי הדיכאון כה נמכרים פשוט מאוד כי הם משווקים באגרסיביות וקל מאוד להשיגם, אוקי, ונניח שכך הם פני הדברים, ועדיין נשאלת השאלה למה אדם קופצני ומאושר יקח כדור נגד דגכאון וחרדה,אם ככ טוב לו בחיים. ולמה מאות מיליוני אנשים יפעלו בדרך זו. יש הגיון בשגעון? אז כן, יש. פשוט לא ככ טוב להם,הם לחוצים, מפחדים מהלא נודע, מאי הידיעה, רודפים אחרי הזנב של עצמם,וכנראה שדי קקה להם בעצם על אף כל סיסמאות ההבל. אדם יקח כדור אקמול מבלי שיכאב לו משהו? לא ממש ,נכון?. השאלה היא במה תועיל ההכרה בכך שלא באנו להנות פה. ובכן אני מניח שהתיסכולים והאכזבות הם פועל יוצא של ציפיות. ברגע שעורכים תיאום ציפיות מול המציאות,יש מצב להקלה והשלמה עם הרעיון שהעולם הזה מעולם תוכנן לשמש כפרס על התנהגות טובה. העולם הזה הוא ככל הנראה עונש, שיש לו התחלה אמצע וסוף, יש לדרעק הזה סוף. ועכשיו מעט קל יותר, הלא כן?. ( הפוסט אינו מיועד לרוחניקים)
יוד אוס
כל מילה. אם לא היו לי ילדים הייתי בוחרת את תאריך הסיום.
ג'ק
כשהייתי בכיתה ח נורא סבלתי בבית הספר,אבל ממש. ואז אבא שלי אמר לי את המשפט הבא : אל תדאג, הכל עובר". זה היה לפני קרוב לארבעים שנה, הוא כבר מזמן שכח שאמר את זה, אבל מאז אני משנן לעצמי את המשפט הזה לפחות שלוש פעמים בשבוע, כמו טבלת ייאוש שמחזיקה כבר קרוב לארבעים שנה.
יאיר - ערן
יש ספר של אופיר טושה גפלה ( ביום שהמוסיקה מתה ) בו כל אחד יודע את תאריך תפוגתו. מכיוון שזה משחק בכאילו אז אפשר להשתעשע ברעיון הזה. אני בהחלט מסכים שברגע שאדם מתחיל לשאול שאלות של "למה ומדוע" זה בהחלט מרשם לדיכאון וחוסר אושר, אבל אני האחרון שיטען שלהיות בעל מודעות גבוהה זה דבר רע. זה מרתון אינסופי מלא ברגעים קשים אבל גם ברגעים טובים.
קטונתי מלתת עצות - לדעתי זה אולי לא הוגן לתת עצות ולכן אני רק שמח בשיתוף ובעצם המחשבה על הקושי.
ג'ק
יש את הסרט "הקומדיה האלוהית " מ 2015. משתעשעים שם עם הרעיון שכל אדם מקבל בטעות אס אמ אס מאלוהים עם התאריך של יום מותו. סרט די מבריק.
יאיר - ערן
אכן סרט מבריק ומשעשע
ידידה
ובכל זאת, ולמרות הכל, יש משהו מנחם בעובדה שיש תרופות בעולם העשויות לעזור בזמנים של כאב ודיכאון , משפטים מחזקים ששומרים עלינו, מפי מבוגרים משמעותיים [ג'ק], ילדים ששווה לחיות עבורם גם כאשר קשה לשאת את הסבל [יוד אוס], ספרים מעוררי מחשבה [יאיר], סרטים מבריקים [ג'ק], ויש גם רגעים טובים [יאיר] שאולי פחות זוכרים אותם בגלל הסבל שמוחק אותם... בכל מקרה, זאת הצגה בכורה ראשונה ואחרונה , וכל זמן שאנחנו על הבמה ועד לירידת המסך, יש לנו אופציה, גם אם מוגבלת , לשנות, לפחות את המונולוגים שלנו. ואולי בכך להשפיע על הדיאלוג עם העולם. מסך.
ג'ק
מאיפה את יודעת בכזו וודאות שזו הצגה ראשונה ואחרונה? מהיכן הוודאות נטולת הספק? .את מבינה שכל הטיעונים שלך הם בסהכ דברים שאת באופן סובייקטיבי לגמרי החלטת שהם נורא חשובים ומחזיקם את האונייה הזו מעל המים. אבל ברגע שאת כותבת "ויש גם רגעים טובים [יאיר] שאולי פחות זוכרים אותם בגלל הסבל שמוחק אותם", את במשפט אחד מאששת את כל הפוסט הזה.
ידידה
ג'ק, איזה כיף לקרוא התייחסות למה שכתבתי... תודה. ולעניין, אני דווקא התחברתי לכל מה שכתבתם לפני, לא ניסיתי להפריך דברים ולא "לייבש את הים" של האנייה המתנדנדת הזו, אלא רק להראות, אולי לעצמי קודם כל, שיש דברים טובים שפחות מודגשים והם פחות מגרים לדיאלוגים. אך כתובים כאן אפור ע"ג לבן... הם לא נמחקים, הם מפנים מקום ועוברים לשוליים של החוויות. המטפורה "הצגת הבכורה האחרונה", ניסיתי לכתוב ביטוי אחר ל"יש לדרעק הזה סוף" או ל"מרתון אינסופי"... מוכנה לאמץ את המטפורה של "אנייה מתנדנדת בים של... [השלם את החסר]". אגב, מהיכן הוודאות שלך שיש לזה סוף?
ג'ק
לי אין וודאות לגבי שום דבר, רק שאלתי מהיכן הוודאות שלך בעניין, היות וכתבת שזו הצגה ראשונה ואחרונה בהחלטיות שכזו. להערכתי וזו הערכה בלבד המילה סוף לא קיימת כלל, אנחנו המצאנו אותה. אם תביטי סביבך לשום דבר אין סוף. היות ואנו יצורים מוגבלים שנידונים למיתה,אז מבחינתנו המיתה סוף, דגש על " מבחינתנו". ואת החסר ההוא בסוגריים עדיף שלא אני אשלים, זה ישמע לא טוב.
ג'ק
עכשיו הבנתי, דברת על הסוף ההוא מהפוסט שלי, זה היה במובן הצר , החיים האלה יגמרו, אנחנו נמות, זה סופי במובן הזה. האם בכך יסתיימו יסורינו? אין לי שמץ של מושג ירוק או חום. מה והאם יש משהו אחרי? אותו כנל. אבל הסשן הזה עתיד להסתיים. זו הייתה כוונתי.
יאיר - ערן
אני חייב לאמר שאני קצת ... Speachless יש לי מה לאמר בנידון אבל זו דעתי וזו אמונתי. אני פשוט מנסה לאמן את השרירים שמרימים את קצות השפתיים. לא תמיד זה פשוט... כלומר לרוב זה לא פשוט אבל אני מתאמן על זה.
ידידה
ג'ק, גם אני התכוונתי "בהצגת בכורה אחרונה" לסשן הזה... קו ישר מלידה עד המוות. האמת, רוצה להאמין בתפיסה המעגלית ש'כל סוף הוא התחלה חדשה של משהו אחר'... זה מנחם אותי ומקל עלי יותר מאשר ידיעה כי יש סוף לסשן הזה [והיאכטה שלי מגיעה בסוף למים רדודים... ] אולי שרירי הלשון שלי משוחררים מדי ואני צריכה לשים רסן או להבדיל, סימני שאלה בסופי משפטים במקום סימני קריאה! ? לומדת כל הזמן. נהניתי מרגע של פלסף.. ליל מנוחה!
ג'ק
כולנו לומדים כל הזמן ובסוף מתים בלי לדעת שום דבר, זה הרעיון כנראה.