קודם כל, לפני תשובה, אני רוצה לשאול אותך משהו. אתה מודע למעלות שלך? מה המעלות שלך? במה אתה טוב? במה אתה חזק? (זה פורום אנונימי, אז מותר לך לשפוך חופשי, בלי שזה יחשב להשוויץ או להתרברב.) קדימה...

הנפש לא נשלטת עי אנשים חיצוניים באמת. הדבר העיקרי שקורה הוא שאנשים מעלים בך ספקות שקיימים בתוך עצמך. אנחנו השתקפות האחד של השני. אם מישהו יאמר לך למשל שאתה טיפש, אתה תעלב מזה אך ורק אם בתוכך אתה סבור שאתה אכן טיפש. מאידך אם אתה מספר לעצמך סיפור שהחיים יפים, ומישהו ישתף פעולה עם הסיפור הזה ויגיד לך שהחיים יפים, אתה תאהב אותו אפילו שהוא משקר לך בפרצוף,מאידך הוא הוא יגיד לך שהחיים חרא, אתה תסלוד ממנו על כך, בעיקר כי בתוכך אתה כנראה יודע שהחיים חרא ומצפה שישקרו לך בעניין כפי שאתה משקר לעצמך. השתקפויות, הכל השתקפויות.

רגישות לדחייה מהווה אתגר, כי אני לא יכול לדעת האם אני דחוי כי באמת אני לא רצוי, או אולי הפרשנות שלי שגויה. הבעיה בזה איינה הדחייה בסיטואציה עצמה שבה סביר להניח שאני באמת לא רצוי, ואז אני יכול לבחור בין להיאבק על מה שמגיע לי או לנתק מגע. אילה שהתוצאה של דחייה במקום אחד מאפילה על מקומות בהם אני כן רצוי. במילים אחרות, תחושת הדחייה מסיטואציה אחת משליכה על סיטואציה אחרת והורסת משהוא שהוא כבר תומך. האם, מחשבה חיובית או תרגול מנטלי יכולים לעזור?, בסיטואציה עצמה אני לא בטוח. מחוץ לסיטואציה, תרגול מודע, הכרה הרחבה ושמירה על האזורים בהם אני מרגיש נכון, שייך ורצוי כן. ואני מסכים שהרבה מזה הוא הכרה בערך של העצמי.