אתמול שמעתי סיפור על בחורה שעקב סיבוך בלידתה היא סובלת משיתוק מוחין שמתאפיין בקשיים מוטוריים.
אותה בחורה עשתה תואר, למדה עיצוב גרפי, חיה בזוגיות מאושרת וזאת למרות כל הקשיים שניצבו בדרכה!
יותר מכך, אפילו את הקושי המוטורי היא ניצחה. היא עוסקת בעיצוב גרפי באמצעות שימוש ברגליים שלה (היא לא יכולה להפעיל את הידיים).
הסיפור מילא אותי בתחושת הוקרה כ"כ גדולה.
אנחנו צריכים להודות על כל רגע
מודה שאני מתקשה עם המילה פרופורציות, אבל תעצומות הנפש שלה שבו אותי!
הלוואי הלוואי הלוואי שכולנו נעריך את עצמנו וחיינו.