כשעה אחרי שפירסמתי את הפוסט הזה קיבלתי מזיוה מייל : קראתי. אתה לא טועה. אני רוצה וקשה לי. אני מרגישה נסחפת אחורה. אבל... הצבתי לעצמי מטרה. ואני נחלמת כל יום בשביל להשיגה. יש ימים שאני מצליחה, ויש שאני מועדת. אחרי המעידה מרגישה רע עם עצמי, וזה אומר שאני בדרך הנכונה. תודה על התמיכה. אוהבת אותך מלא. המילים מדברות בעד עצמן . אוהב את האישה הזו .

עמי היקר תודה שוב על השיתופים אני ממש מקווה שהאנשים שקוראים את הפוסטים שלך לומדים מהם דברים חשובים על איך לתמוך באדם בתהליך גמילה. על הסבלנות וההתמדה שדרושים מהנגמל ומסביבתו... וזה לא אומר לוותר לו או לתת לו להיסחף בחזרה להתמכרות. זה אומר לעודד אותו ולא להתייאש ולהמשיך להאמין שהוא יכול... ולתת לו לדבר על הקשיים ולעזור לו להבין מה מניע אותו... להזכיר לו מה הסיבות שבגללן התחיל את התהליך ומה יכול לעזור לו יותר. וזה בדיוק מה שאתה עושה. כל הכבוד. זיווה סובלת מאוד מהחשק לעשן. מהדודה. אצלה זה ממש דומיננטי בתהליך שהיא עוברת. אני שוב מציעה לזיווה לשים לב למחשבות האוטומטיות שמלוות את החשק לעשן. היא יכולה להסיח את הדעת או לשנות את הטעם בפה למשל לשתות סודה או לצחצח שיניים.... אבל הרבה יותר חשוב שתשים לב למחשבות שלה ותתחיל להטיל בהן ספק. מחשבות חיוביות על הסיגריה מגדילות את החשק לעשן. אי אפשר להעלים אותן או להכחיש אותן. אבל אפשר בהחלט לשים סימן שאלה ולמזער אותן. ואת זה אפשר לעשות עם הרבה מודעות ונכונות לבדוק מה בדיוק עובר לנו בראש...