שלום שלומית.. אני מוצא את עצמי מחכה לפוסטים שלך.. למרות שמה שאת מתארת מביא לחמלה ורצון לחבק אותך ישמשהו מעודד עבורי בכך שהתנאים מאפשרים לך להראות שהכל בסדר, אם גם בלב הפחד תפס משלט.. ואני רוצה חעודד אותך, שכמה שהפחד לא יחזק את הביצורים בלבך, האהבה תנפנף אותו בקלות, לא במלחמה, אלא על ידי שכשהיא תאיר, החושך יפוג.. לפיכך אני מעודד אותך לראות כל סדק בחומה, ממנו בוקע אור האהבה, וכך להגדיל את נוכחותה בחייך.. ודי מהר לתת לה להיות המובילה את חייך.. והרשי לי ולשאר חבריך כאן בפורום, ובכל מקום שתרדי לעצמך לראות אותם, להיות ה"הוכחות" לאור הזה, שמבקש אותך לחבור אליו..

אוי אני ממש מצטער לקרוא שאין לך מנוחה גם אחרי הרבה זמן שהדברי כבר עברו. אבל את נשאר עם עצמך. זה אפילו לא רודף אחריך אלא נמצא בתוך תוכך, כמו שהאובססיות נשארות בתוכי גם כשאני בורח לקנדה.

שלומית יקרה, אני מקווה שאני מבינה נכון את הסיטואציה ואת הסיפור הקשה שכתבת, ומתנצלת אם לא כך ואני סתם משליכה עלייך דברים שאני עברתי. - אם את מזהה שפספסתי את הנקודה את מוזמנת לעצור את הקריאה באמצע וגם להגיד לי, אם לא אכפת לך:) אני לא מכירה אותך ואת לא מכירה אותי, ולכן אני לא מצפה שתתני בי אמון. זה הרבה מידי לבקש אחרי שאדם כל כך קרוב פגע ופוגע בך בצורה כל כך נוראית.. אף אחד לא חווה את הכאב כמו שאת חווה אותו, וזאת משום שכל מקרה כזה שונה לגמרי מהמקרים ש"באותה קטגוריה". גם בפרטים היבשים ששונים, אבל בעיקר- באיך שהכוחות, החולשות, מערכות היחסים המורכבות ונסיבות החיים משתנות מאדם לאדם. אוף. את כל כך לבד. זה מרגיש כל כך לבד. שאין עם מי לדבר, ושגם אם תדברי- אף אחד לא באמת יבין או יעזור. אף אחד לא יישאר שם בלי אינטרס סמוי או בלי לפגוע. אני רק רוצה לומר לך שהייתי באותה סיטואציה כואבת ונוראית כמו שלך. או יותר נכון לומר- ממש לא כמו שלך, בגלל כל הסיבות שכתבתי כבר למעלה. אף אחד לא חווה מה שאת חווה. אבל בכל זאת, אני מתיימרת טיפה, טיפה, להבין משהו מהכאב שאת חשה. כאב שהוא גם פיזי כמו שכתבת, אבל אני מניחה שהכאב הנפשי גדול עשרת מונים. בדרך כלל אני לא חושפת אפילו את המעט שאני חושפת פה, באנונימיות, כי אני 'אלופת' ההצגות והמשחקים. אבל קצת פחות אלופה בזה מבעבר, וזה מבחירה. אני עוד בתוך התהליך של התקלפות וחשיפה, ועדיין קשה, מאוד. לא אשקר- זה תהליך מורכב. אבל ממצב של חושך גמור אני לאט, (לאט!) מצליחה לגדול ולראות את האור שבקצה. אני יודעת שכרגע- זה נשמע לא מציאותי. שאולי את לא רואה אור, וגם לא סיכוי לאור. והייתי שם. לא כל כך מזמן.. ולכן אני יכולה להגיד לך שיש אור. ושיש גם מי שיעזור. את עכשיו בצומת חשובה, של החלטה אם להמשיך בשגרה של סבל מתמשך או לשמור ולהגן על עצמך. אני מתחננת בפנייך שתבחרי בטוב. כרגע יש סיכון גם לגוף וגם לנפש שלך. את צריכה לקבל טיפול. פיזי ונפשי. את צריכה להיות מוגנת. מגיע לך להיות מוגנת ועטופה. לאף אחד אין זכות לפגוע בך בצורה כזאת. לאף אחד! אני לא אומרת שההחלטה קלה, וזו בחירה שלך מה לעשות, זה בידיים שלך! ואם בסופו של דבר לא תלכי על זה כי אין בך כוחות- זה לא אשמתך אלא אשמת מי שלוקח ממך את אותם כוחות. אבל אם יש בך כוחות חיים והצלה, ואני בטוחה שיש בך את הניצוץ הזה והרצון, כי הנה, שיתפת אותנו כאן והתייעצת עם האחות, אני ממש מפצירה בך שברגע שאת יכולה ואת לבד, תתקשרי 1202 לקו לנפגעות תקיפה מינית, ותדברי איתן. תספרי להן על מצבך הנפשי והפיזי ועל רמת הסיכון שאת נמצאת בה. אני בטוחה שיהיו פתרונות פרקטיים לכך שלא תהיי לבד בהליכה לבית החולים, ייתכן שגם פתרונות לדיור אחר, אני לא יודעת, אבל בעיקר- תמיכה נפשית מיידית והפנייה לטיפול ועזרה ארוכי טווח. זה לא פתרון קסם, אבל זה השלב הראשון.. אם לא לקו החם- דיברת על כך שאת לא נותנת לאנשים יותר מידי להתקרב, שאת חוסמת את עצמך מכולם, וזה כל כך מובן; כי מי יודע מה עומס מאחרי ניסיונות ההתקרבות? אבל אולי שווה לנסות, בשביל להציל את עצמך, לתת אמון חלקי, רק כזה הנדרש בשביל ההתחלה וההתנעה של התהליך, ולפנות לאדם האמין ביותר מבין אלו שניסו לפנות ולעזור בעבר, ולשתף אותו במה שעובר ובמה שצריך לעזור. כמובן שגם זה עם עיניים פקוחות, ועם כל מה שעברת אני בטוחה שתוכלי לזהות עם הרדארים שלך זיוף או ניצול אם יבואו. תסמכי על עצמך ועל החושים שלך, ובבקשה, תפני לאחת מהאופציות. אני לא הרבה כאן, ועוד פחות מכך כותבת כאן, אבל אני ממש מייחלת לשמוע ממך על שלומך ועל מצבך. כמובן רק אם את רוצה בכך ורק אם זה מרגיש לך נוח ונכון. בזמן אחר הייתי מציעה עזרה רבה יותר, ואני מניחה שזה מכעיס או מאכזב שאחרי כל הדיבורים אני לא באמת עושה את זה בפועל, אולי גם מרגיש צבוע.. אבל כרגע אני עצמי לא מספיק חזקה כדי להוות משענת תומכת גם במציאות ולא רק כאן, בפורום בגלל נסיבות החיים האישיות שלי.♡ בכל זאת,נכנסת לי ללב, ואשמח להמשיך ולדבר איתך כאן, בפורום ובטוחה שכך גם שאר החברים. יש בך הרבה כוחות! הרבה מעל מה שאת חושבת ומדמיינת. גם אם זה לא נראה. עובדה, שרדת עד עכשיו למרות הכל:) חיבוק גדול יקירה♡ באמת מקווה שהבנתי את המצב לאשורו ולא העמסתי עלייך ועל אחרים תגובה ארוכה ומורכבת לשווא♡

יקרה, חשבתי עלייך הרבה במשך השבת. אני איתך♡ תוהה כל הזמן אם התרחיש הנוראי שדיברתי עליו אכן התרחש ומתרחש.. אם תחליטי שאת רוצה ללכת על זה תגידי לי, ואעזור לך כמה שאוכל עם יצירת קשר וחיבור עם מי שיכול לעזור. אם רק תרצי אני אלווה אותך בצעדים הראשונים. זה בשליטה שלך כמובן, ההחלטה היא שלך. אני פה.. ואם זה לא מעיק שאני שוב שואלת אשמח רק אם תגידי לי אם זה אכן המקרה. חיבוק וירטואלי♡