הי טלי MRI זו אחת הבדיקות העיקריות בדרך לאבחון טרשת וניתן לראות בה גם סימנים להתקפים שהיו וכבר אין את הסימפטומים שלהם וגם התקפים פעילים. כיוון שעשית גם מוח וגם עמוד שדרה ושניהם יצאו תקינים אז הסיכוי שיש לך טרשת ממש פיצפון. האם בדקו לך רמות ויטמינים בדם? לפעמים יש לזה השפעה שמזכירה טרשת. אני לא מכירה מחלות נוספות כך שקשה לי לכוון אותך לכווניי בדיקה נוספים מעבר לויטמינים. מה שכן אני ממש ממליצה לך ללוות את תהליך החיפוש בתמיכה רגשית, אני זוכרת מעצמי שזו הייתה תקופה מאוד מלחיצה.

גם אני לא יודעת אב אני חושבת שאת בתהליך נכון של ברור ונראה שאת בידיים טובות שלא חוסכות בשאילת שאלות והפנייה לבדיקות כדי לשלול או לאשר את השאלות. מניסיון אישי אני יודעת כמה זה מורט עצבים ומלחיץ אבל העובדה שאת לא מזניחה וממשיכה לחפש היא גם מרגיעה וגם נכונה. בהצלחה

טלי שלום מסכימה עם הנאמר, תסמינים בנוכחות הדמיה תקינה של המח ושל חוט השדרה לכל אורכו לא תומכים בטרשת נפוצה. בכדי לדעת מה זה כן, אין קיצורי דרך. מצריך בדיקה נוירולוגית והשלמת הברור. גם כאן היריעה רחבה - החל מלא כלום ורק הסתמנות גופנית של סטרס רגשי ועד הפרעה נוירופתית שקשורה למערכת העצבים הפריפרית וחלק מהבירור במקרה זה ,אם עולה חשד , מצריך השלמה של בדיקת הולכה עצבית. אני מציעה בשלב הזה לא להתחבט במה כן ובמה לא. זה לא מקדם ורק מחמיר את החשש המיותר. הדרך הנכונה היא להיות במעקב נוירולוגי, אצל רופא שאת סומכת עליו ומרגישה שאת נמצאת בידיים טובות. לשאלתך, חסר ויטמין D שכיח באוכלוסיה ואינו מהווה סיבה סבירה לתלונות שאת מציגה. רפואה שלמה ונחת רוח

טלי יקרה EMG זו בדיקה שבודקת את השריר - מתבצעת על ידי החדרת מחט לשריר. הולכה עצבית היא בדיקה שבודקת את העצב ולא השריר. לרוב עושים זאת יחד. לא יכולה להתיחס למה שעשית מכיוון שאינני רואה את התוצאות. אוסיף ואומר שגם אם עשית הולכה עצבית ובדקו עצבים שלא מעורבים בתלונות זה לא בהכרח משקף נאמנה. צריך לבדוק את העצבים בטריטוריה של המיחושים. בכל אופן, זה לא עיקר הדיון. בשביל זה יש רופא שמנהל את המקרה בודק את התשובות ומחליט אם יש צורך להתקדם בברור. בנוגע ל- MRI - זה לא משנה שנעשה לפני התלונות האחרונות כי אם אני מבינה נכון הוא נעשה אחרי התלונות הראשונות. הייתי מצפה שאם מדובר בטרשת יהיה איזשהו סימן גם אחרי הפעם הראשונה. ושוב, גם פה זה לא העיקר. תשאלי את עצמך למה את לא מאמינה שלא מדובר בטרשת ולמה המחלה הזו ממשיכה ללוות אותך בתודעה. מה מקור הספקות ומה פשר הפחד ?שחררי. עצם העיסוק המחשבתי מגביר את החרדה שמעצימה את התחושות. ככה זה עובד. בגדר " אשר יגורתי בא לי". שמחי בחלקך. שמחי שההדמיה יצאה תקינה. התמקדי בחצי כוס המלאה. הרשי לי בבקשה להתייחס למה שכתבת: " לפני שמגיעים לפאן הריגשי, כמובן שצריך לשלול את כל האפשריות שגורמות לתופעות." הרשי לי לחלוק על כך. לא לפני, במקביל. הכל קשור בהכל. גוף ונפש. רק מעצם אי הוודאות והחשש יש אלמנט רגשי שמעורב ומעיב. אז למה לחכות? יפה שעה אחת קודם. תאמיני ביכולת הגוף שלך לתקן. תאמיני שאת הולכת למי שצריך כדי שיבדוק. תאמיני שלכל דבר יש סיבה ותפיקי את המיטב מכל התמודדות. האמיני. בבורא עולם, ביקום, בתהליך. בכל דבר שיעזור לך להמשיך מהמקום הנכון. אני מבינה שאת צריכה דיוק , אני מבינה שאי הוודאות מתסכלת ומאיימת. זה השיעור שלך, ללמוד לשחרר. אין לנו שליטה גם כשאנו מקבלים את המידע לאשורו, זו רק אשליה. אז אין סיבה להתעקש בכח. מאחלת לך רפואה שלמה ושקט נפשי מכל הלב.

הדרך ארוכה ומתפתלת, לצערנו הרפואה עדיין לא יכולה לתת תשובות וודאיות , למדתי על בשרי שהכל ניסוי ותהייה. עושים בדיקה ועוד בדיקה, אפילו נותנים טיפול שבסופו של דבר מתברר לעיתים שאינו נחוץ ומפסיקים, מה הלאה? ממשיכים לתהות, לחיות בחוסר וודאות. מקווה בשבילך שימצאו מה הסיבות לתופעות ובזמן סביר. בהצלחה ובריאות איתנה, סליחה שאני קצת סקפטית בתקופה האחרונה, כי יש טיפולים ואין תוצאות, התחושה שלי לאחר כל טיפול , שהטיפולים עושים בדיוק את ההיפך, אולי האווירה מסביב גם לא תורמת את חלקה, אבל אני מושכת את העגלה הזאת של חוסר וודאות , כבר יותר מידיי שנים. נקווה לימים טובים יותר.