"היי אינטרו, מה שלומך? - מרגיש פחות רע?

האם תרצה להמשיך את הפגישה בנושא עליו דיברנו בפעם שעברה?"



אני בסדר - התרגלתי כבר לבלאגן,

בפעם שעברה דיברתי על בתי ספר - אבל לעיתים זה מתחיל עוד בגן.

התוויות שמודבקות לילד - הוא מובלגן ונרגן, 

והוא מאמין להם, הם בעלי סמכות מבוגרים - והוא ילד 'חוליגן',

בשנים הבאות ה'נבואה ממתגשמת' - הוא רוצה לשוט קדימה אבל כבר מעוגן.



איך ילד יצליח - אם הוא מאמין שהוא כישלונר?

עם גישה של לוזר - כמעט בלתי אפשרי להיות ווינר.

עם פיסגה של שכר מינימום - אף פעם לא תהיה מיליונר,

ובסוף מה שנותר - זה ילד שגדל וחיי בקושי מקיצבת פנסיונר,

לזיכרם של חלומות שלא מימש - מדליק נר.



ומה עם אותו הילד חסר ישע שפנה לפשע?

כי מוריו במשך שנים שיכנעו אותו שאין לו לעבודה נורמטיבית את היכולת הדרושה.

"אתה כישלון, אין לך סיכוי להקים בית אם לא תשדוד בנק או תקבל בירושה",

אין לו סבא עשיר - אז התחזית על השוד מומשה.

והרצח שבוצע לאחר שלא בוצעה הדרישה,

מלכלכת גם את ידיו של מורה שנמצא בחופשה לאחר פרישה.



במסע נפש קוגניטיבי - תוהה לעצמו אינטרוספקטפובי,

מבין שלל מחשבותיו - מה אובייקטיבי, מה סובייקטיבי ומה בכלל פיקטיבי?



מורה נמצא בעמדת השפעה על מאות תלמידים,

מילא זה שהם לא תמיד מפתחים - אבל איך זה שיש כל כך הרבה מורים שרק מורידים?

הם שוכחים שיש ילדים - מתמקדים בלימודים,

מתעלמים מבריאות הנפש, מפחידים, משפילים, מביישים - העיקר היעדים!