העבר הוא חלק ממה שאני היום. למה למחוק? היו תקופות שמחות, עצובות, כיפיות וקשות. מכל הסוגים. מכל מה שקרה למדתי, התפתחתי.

לפעמים באמת מרגיש שהעבר הוא כתם בל יימחה או משקולת כזאת שהיינו רוצים להיות היום כאן בלעדיו ש" האני ההוא" הנחנק יעלם ובמקומו יהיה רק "אני נקי" צוחק כי אין מטען ואין כאב לשאת או מה שלא היה שמכתים אותנו להשאר עם התחושה של הכתם שמרגיש מכוער זאת תחושה לא קלה שבוודאי נשמע הגיוני לרצות למחות אותו...שיהיה יותר קל.. ועם זאת ברגע שנוכל ללכת איתו ולקבל אותו בלי מחיר ההסתרה שהוא לרוב שהוא גדול יותר אני חושב..(וזה בלי לדעת ספציפית פה כמובן) הכתם עשוי להבהיר ,הוא יהיה שם אבל אולי נוסיף לו נופך כזה או אחר נבין שבזמן שהכתמנו כנראה עשינו את הטוב שיכולנו ועכשיו נוסיף לו נלמד לא להכתים עוד או להוסיף מכתם אחר שלנו ולולא הכתמנו אז כנראה היינו מכתימים אחר כך בלי הניסיון והלמידה. כולנו אני חושב שגינו /היה לנו משהו כזה או אחר שאנחנו לא גאים בו בשלב כזה או אחר או הרגשנו נבוכים ממנו מסיבה כזאת או אחרת..בין אם מוצדקת או לא..וזה מסתבר לא מעט פעמים סובייקטיבי ואפשר לגלות שלא פעם אלה שאוהבים אותנו יקבלו אותנו על שלל כתמינו כמו דלמטי

יש דברים או מצבים שהייתי מאוד שמח למחוק. אם הייתה לי אפשרות לחיות מהתחלה אז ברור שהייתי יודע לשפר ולהתנהג אחרת.

כן בהחלט מובן ההרגשה כשלא נעים לנו מהעבר אנחנו מעדיפים למחוק מאשר להתמודד אבל באמת אין אפשרות אז נאלץ להתמודד-בהצלחה!