אני מאמין באהבת חינם, ואני מאושר. האהבה הזאת לא באה בקלות, וכמעט בלתי אפשרי שהיא תהיה טבעית. והיא טהורה ולא תלויה במשהו שאי פעם יסתיים, והיא יכולה להגיע רק לאנשים העשירים ביותר, שתמיד יהיו מאושרים, ובטוחים, בטוחים כל כך שיש להם יכולת לתת בלי לשאול את עצמם אם הם יקבלו יום אחד, ובאמת כשיש למישהו אפילו חשש קל שיום אחד 'ידפקו' אותו, הוא לא יוכל לאהוב אהבת חינם. ואני מאמין בה כי אני מאמין בקב"ה, ובהשגחה שמכוונת ישירות אלי, ובמקום המוגן והיחידי של כל אדם בעולם הזה, ובעולם הזה הגבולות כל כך ברורים, והעושר לעולם לא יחסר, למה שתהיה לי בעיה לתת אהבה למישהו ? שמי שחסר להם יתקמצנו.

מסכים עם be and be.. ברגע שהאהבה באה למלא חוסר, לפנינו מסחר, ולא אהבה.. בעולם הפיסי, כשאני נותן, לכאורה מה שהיה לי איננו.. (רק שמה זה אני ... ומה הם הדברים האלה..) בעולם האמתי, כשאני נותן,.. רק אז מתברר שיש לי, ועושרי מתפשט ומתרחב, ואתו אושרי.. כי כשחולקים אהבה, לא רק שהיא לא חסרה לנותן, אלא מה שיש לו גדל.. ועוד נוספה האהבה שניתנה..

היי יאיר, העלית נושא מעניין. אני חושבת שזה תלוי בזווית ההתבוננות. כלומר, אני בהחלט מעניקה סוג של אהבה חינם כאשר אני נותנת דברים לאנשים מבלי לצפות מהם לתמורה. האנשים הללו הם בד"כ אנשים שאני לא מכירה במציאות של חיי, כלומר פונים לכאן או מישהו שפגשתי אקראית ונזקק למשהו שאני יכולה להעניק. אפשר לומר שהתמורה שלי היא עצם הסיפוק מהנתינה, אבל לא לזה אנחנו מתייחסים כתמורה. מזווית אחרת, אלו האנשים הקבועים יותר וקבועים פחות שנמצאים בחיי, אז כן, מבעלי, מהילדים שלי והחברות שלי אני בהחלט מצפה להדדיות. הדדיות אינה התחשבנות, אבל כל אחד מספק דברים שהוא מסוגל לקשר. אני לא אעניק אהבה ויחס ודברים למישהו שיזלזל בי, שלא יעריך מה שהוא מקבל. וזה תקף גם לילדים. אז. לסיכום, אני חושבת שאהבת חינם כן או לא, זה תלוי בהקשרים.

הי יאיר, קראת איין ראנד?
היא חושבת דברים דומים לאלו שכתבת, אך דווקא בעקבות קריאתי את דבריה הבנתי שאני לא מסוגלת להאמין בכך. אנו, בני האדם איננו רציונאליים, ועל אף שאני אכן מאמין שאתה צריך להיות בראש מעיינך, הזולת והסובבים צריכים גם לקחת חלק מסויים. ולא רק כי האהבה שתקח שווה לזו שתכין (וגם זה, לפעמים, לא נכון) פשוט כי זה טבענו, וזה מה, שבאופן אינטואיטיבי אנו תופשים כנכון. כאשר אני מסתכלת על העולם אני מעוניינת לראות אנשים מבצעים הקרבות למען הזולת.
אהבה שהיא אהבת חינם אינה תחליף לאהבה אחרת, אך היא נוכחת. היא מתבטאת ברצון לעזור לאדם זר ברחוב, לתרום כסף לאנשים אותם לעולם לא תפגוש או בתחושת הצער והאמפתיה עקב סבלם של אחרים זרים. יש בנו אהבת חינם, בעבור כל הסובבים אותנו, אך ככזו, ערכה פחות מאהבה שנרכשת. אהבה שנובעת מהיכרות ומתוך הערכה, אהבה שתלויה בדבר, שתלויה בך- לדעתי - היא זו בעלת הערך הרב יותר.

או לפחות אלו דעותיי, ואני מקווה שהעשרתי את דעתך

אני גם אף פעם לא הבנתי את המשפט הכל כך חסר אחריות הזאת. יחד עם שאר המשפטים והקלישאות שמסתובבות בעולם ובישראל. זה רק גורם לשנאה וגורם לההפך. 

אך מצד שני אני לא מאמין באגואיזם. אני לא מאמין שצריך לקחת צד אחר, את הצד ההפוך. אפשר להתפלסף ולהגיד שאתה עושה טוב לאחרים כדי לעשות טוב לעצמך, אבל האמת מה זה משנה? מה שמשנה זה מה הכוונות של מה שאתה עושה. ומה זה משנה למה זה גורם אם לך זה עושה טוב בסופו של דבר? מי אמר שאתה צריך לעשות טוב לאחר ולהרגיש רע אחר כך. ומי אמר הפוך, מי אמר שצריך לעשות רע לאחר כדי לעשות טוב לעצמך. ויותר מזה, מי אמר שצריך לעשות טוב לאחר? אתה צריך לעשות מה שתמיד עושה טוב לך, ואם זה לעזור לאחר, אז שיהיה. אם לא, אז שיהיה. יש הרבה אנשים שעשו היסטוריה ענקית רק בגלל שהתפקסו בעצמם. ובמקביל בלי ששמו לב, תרמו לקהילה. אני לא יכול להגיד שזה אגואיזם. לא מבין הרבה באגואיזם. אני מאמין באמפתיה וביכולת לעזור ולממש את האמפתיה עם חמלה. אם יש לך אמפתיה, לעשות טוב לאחר יגרום לך לטוב כי הכאב שלו או השמחה שלו זה ממש כטילו אתה מרגיש זאת. לכן כאשר אנחנו מקלים את הכאב של האחר אנחנו מרגישים טוב, כאילו שהיקלנו את הכאב של עצמנו. אגואיסטי? אולי, אבל שוב מי אמר שאגואיזם זה דבר רע ומי אמר מה רע ומה טוב.

אנשי הרוח והדתות אוהבים להתסובב ולהגיד מה נכון ומה לא נכון. אך מי שעושה כך, מאבד את העניין ברוחניות. אין נכון ולא נכון. לא מבחינה מוסרית. אתה בוחר מה נכון ומה לא. ותעשה טוב לעצמך בכך שלא תשפוט בכלל, מה נכון ומה לא נכןן, זה רק עניין של להגן על עצמנו, אך לא תמיד צריך אותו.