היי חברים
שלום לכולם. לכל הכעוסים, המפוחדים, האבודים, אלו שמרגישם ריקנות, תקיעות או פשוט חוסר שביעות רצון מהעולם או מההוויה שלהם בתוכו. אלו שמרגישים בושה מעצם זה שהם בכלל מרגישים כך. ראשית, אומר כי אינכם לבד ואתם אף פעם לא לבד בהרגשה זו. העולם מלא באנשים כמונו, גם עם זה מרגיש לכם לבד, בודד ורק שלכם. יש עוד אנשים שמרגישים כך ואני יודע זאת כי כל מה שרשמתי, אני הייתי. ניסיתי טיפול, התחלתי וכמו ששיתפתי בפוסט קודם, התאכזבתי. באמת שנתתי הזדמנות וחשפתי את נשמתי ועולם התוכן הפנימי הפרטי שלי בפני המטפלת, ובאמון מלא דבר שאינו קל לי בשום אופן, ואני בטוח שאינו דבר קל גם עבור אחרים. התאכזבתי, לונג סטורי שורט היא נרדמה לי באמצע מפגש-פשוט רמסה את כל האמון שנתתי בה באבחה אחת. אולם, בדיעבד זה הדבר הטוב ביותר שיכול היה לקרות לי. שנית, יש בפי בשורה לכל אלו שמבקשים לשפר מצבם ולא יודעים כיצד ומהיכן להתחיל. אני רושם מילים אלו כי אני מאמין שמצאתי מקום שיכול לעזור לכל מי שנמצא פה. כל מי שמרגיש משהו מן הדברים שרשמתי להעיל או עוד רגשות מדכאים אחרים. בדרך חזור מדוכא מן הסיטואציה ההזויה אליה נקלעתי התחלתי להאזין לפודקאסט שנקרא "עושים היסטוריה" של רן לוי שהוא מדהים. הנושא הפעם היה על "הדרך אל האושר" - אז כמובן שישר לחצתי עליו😁😁. בפודקאסט הוא ראיין אדם, שנקרא טל בשן שמספר על עצמו ועל מה הוא עושה, על הגישה או צורת המחשבה שהוא עוזר לפתח לאנשים שמרגישים תקועים בחיים באופן כלשהו (מבחינתי דיכאון הוא המצב האולטימטיבי שמייצג תקיעות). עכשיו מעבר לזה שהתחברתי מאוד בפן האישי לתלאות החיים שהוא חווה, הדברים שהוא אמר והאופן בו הוא אמר זאת נגעו בי וידעתי שאני חייב לעבור את הסדנה שלו, להעז. ישר נרשמתי והתחלתי לדמיין מה יהיה, איך הוא יהנדס לי את החשיבה, התפיסה וידרוש ממני לעבוד קשה על עצמי מול הנקודות והמקומות בתוכי שאני מנסה להסתיר או להתחבא מהן ולא מבין מדוע. מעטים הן הפעמים בחיי שהדמיון, ויש לי דמיון פורה והמציאות נפגשים או שהמציאות מתעלה על הדמיון - הסדנא עליה הכתוב הינה אחת מהן ולטעמי החשובה והמופלאה שבהן. אני גאה בעצמי שאזרתי אומץ ללכת אליה. שלא תטעו לא מדובר בשבוע של כיף ונופש, זה דורש ממך להיחשף באופן עמוק ויש שם דרישה ממך להוציא אמת חבויה, לרוב מתלווה לזה רגש, דמעה או בכי (אין חוסר בממחטות, הן כלולות בתשלום הסדנא חחחח. Kleenex עושים שם קופה לא רעה. אגב לדעתי המשוואה שאומרת לבכות = חולשה היא מטומטמת, המשוואה שלי היא לבכות = שחרור, ככה הגישה לכל הסיטואציה היא יותר בריאה וללא כל ביקורת עצמית). אין התפשרויות צריך להתמסר לתהליך ולהאמין בחבורה שאיתך. תבינו אם הם שם, גם להם משהו מפריע וגם הם באותה סירה בדיוק כמוכם באיזשהו פן בחייהם ואתם כבר יודעים עליהם שני דברים חשובים:1. הם גם לא מרוצים מהמקום שלהם בחיים-שזו נקודה להזדהות אז כבר פחות מפחיד 2. הם אנשים אמיצים שמעזים לנסות לשפר את המצב שלהם. אני התברכתי בחבורה מדהימה שרק המחשבה עליהם מעוררת בי געגועים. הכרנו בחטף אבל הם מכירים אותי לעומק על כל חלומותיי, פחדי וחוסר הביטחונות שלי בלי בולשיט ישר ולעניין.
איזה חבורה מדהימה ולכמה תובנות הגעתי בזכותה (כן רשמתי מדהימה פעמיים שתי שורות ברצף, למה כי מותר לי זה שלי ושהפסיכומטרי ילך קיבינימט - אתם לא רואים אבל אני בוכה מצחוק). התפשרות יכולה להתבטא בחוסר פתיחות או בשיפוטיות, בסדנא זו לפחות בעיניי זה שקול כהתפשרות על עצמך. פשוט תעשו הסכם עם עצמכם שאתם מוציאים הכל על השולחן ובאמת עשו זאת, האמינו שהחלל בו אתם נמצאים יכול להכיל אותכם ככה, כמו שאתם באמת וללא כל שיפוט. אתם תראו שפשוט לא יפסיקו להישפך מכם דברים. אם לא, ידלו מכם הכל עם בפינצטה או בפטיש אוויר. לעיתים אף תרגישו מותקפים אבל הכל נעשה באופן מחבק ואין לי מושג איך להסביר זאת. אתם תרגישו כאילו חובטים ומחבקים אותכם בו-זמנית. פשוט התמסרו לתהליך, לסדנא ולאנשים. האנשים יעזרו לכם להבין שאתם לא לבד והם יעזרו לכם להגיע לתובנות מאוד עמוקות. מעצם היותם שם, ומעצם ההקשבה הכנה שלהם, נוצרות שיחות כנות ועמוקות. שמעלות שאלות ותהיות פנימיות קשות, אשר מולידות תבונות שמשנות תודעה. אגב תודעה, המקום בו הסדנא נערכת נקרא בית הספר ל"מנהיגות תודעתית" והמילים מנהיגות תודעתית הן מדויקות למה שמקבלים (דיוק או דיוק במילים הוא מרכיב מאוד מרכזי בסדנא הזאת). הוא (במקרה הזה טל) עוזר לנו להנהיג את עצמנו והוא לעולם אף לא לרגע מתנהג כאילו אצלו הכל קשת וזריחה (rainbow and sunshine באנגלית זה נשמע יותר יפה) או במילים האחרות שאצלו הכל מושלם שהוא מפליץ בושם (חחחח). לא, הוא כנה ומוכן להודות תמיד שהוא לא מושלם, ושהוא תמיד בעבודה על עצמו. בנוסף לכנות הוא גם אדם מכיל, סקרן וחד. הוא שומע כל מה שמתחולל בחדר, הוא צד מילים ומחפש משמעות בכל אחת ואחת מהן. יש לו מבט חודר של הקצין הצהוב מהטירונות - הכל או הרוב הצגה. הוא באמת רוצה לעזור, שיהיה לנו טוב ושזה יהיה משמעותי. אז תרשו לעצמכם להאמין בו. הוא, האנשים והסדנא הזאת שינו לי את החיים. כעת, אני יכול בוודאות לומר שהייתי בדיכאון ללא כל חשש או בושה ואני יכול באותה ודאות לומר שעכשיו אני ממש לא. אני ירחיק ואומר שאני אפילו מאוד מאושר אחרי שנים. יש לי תכניות חלקן יוצאות לדרך כרגע וזה כיף וחלקן יצאו בהמשך הדרך וזה גם בסדר. אני מרגיש שאני י-כ-ו-ל ה-כ-ל ואני מעז ללא פחד, עדיין לא בכל תחום אבל אני הגיע גם לשם. הם נתנו לי את זה או יותר נכון אני נתתי זאת לעצמי את ברגע שהעזתי לתת אמון בתחושת הבטן שלי - שאמרה לי ללכת לשם בלב שלם. הם נתנו לי את היכולת להאמין שוב באחר. עכשיו חשוב להבהיר זאת אינה פרסומת,
לא טל בשן ובטח שלא רן לוי (שאני בכלל לא מכיר אישית אבל אני כן מעריץ של היצירה שלו) מודעים לכך שאני בכלל רושם שורות אלו. אני עושה זאת כי אני באמת מאמין שכמו שאני הצלחתי לצאת מן העלטה ,בזכות הצעד הזה שעשיתי גם אתם יכולים. אני רושם פה קישור לפודקאסט האזינו עם תירצו או אל תאזינו החלטה שלכם.
תדעו תמיד שתמיד יש מי שמאמין בכם גם כשאתם לא, העולם אינו כה רע מנוכר אפלה ואכזר כמו שלפעמיים הוא מצטייר בטח שבעיני אנשים מפוחדים. דעו כי לבקש עזרה קשה רק בהתחלה ואנשים לרוב רוצים לעזור לאחר, מה שקשה לכולם יותר זה לבקש או לקבל עזרה מהאחר. שיהיה בהצלחה לכולם בדרך.
https://www.osimhistoria.com/osimhistoria/ep356-tal-bashan