וואי אני ככ מבינה אותך.

את צודקת אחרי שהיית בבית ספר / צבא התרגלת לאיזשהי שגרה 

אל האזרחות יכולה להיות כפי שאת מכתיבה אותה

לא הכל בבום אחד

את יכולה למצא עבודה לעבוד

לבינתים לראות מה מענין אותך מבחינה מקצועית

אחרכך אחרי שאת רואה שהתבססת כלכלית לעבור לדירה משלך

זוגיות תבוא עם הזמן

ילדים גם

ולא תמידד כשיש זוגיות יש אהבה וילדים

את לא חייבת למהר וללכת לפי הספר

יכולה לאט לאט בקצב שלך 

(( כמוני)) 

היי מאי,

אני מבינה מה שאת אומרת, אבל היי... למה הכל ביחד?

נעשה לך בלגן בראש ותחושת לחץ וחוסר אונים כשאת חושבת על כל הציפיות ממך, עבודה, לימודים, נישואים, ילדים... אף אחד לא רודף אחריך. תחשבי מה את רוצה עכשיו, האם יש משהו שמעניין אותך ללמוד?

את יכולה להירשם לפסיכומטרי, אח"כ ללימודים,

בינתיים את יכולה לחפש לך עבודה זמנית בתחום שמדבר אליך, יש הרבה אפשרויות.

קחי את הדברים לאט, אחד אחד ואל תלחיצי את עצמך.

אם את רוצה את יכולה לפנות אלינו בצ'אט לשיחה אנונימית אחד על אחד.🌸⚘

יש מצב שכל הציפיות האלה זה משהו שנדמה לך שמצפים ממך אבל זאת לא בדיוק המציאות.

מעטים האנשים שיודעים ביום השחרור מה הם באמת רוצים לעשות.

קחי את הזמן למצוא את מה (ואת מי) שאת אוהבת. עדיף לעשות דברים נכון גם אם זה ייקח זמן מאשר להבין אחרי הרבה שנים שעשית טעויות.

היי, מבינה את ההרגשה

תני לעצמך להיות מבולבלת,

כי כרגע יכול להיות שאין תשובות. 

המסלול בחיים שאת רוצה או תרצי לעצמך לא בהכרח עובר דרך כל התחנות ה"רגילות", ואת נמצאת עכשיו בתחנה משל עצמך, תהני בה, תחיי אותה. נשמע שיש לך בסיס טוב של מעטפת סביבך, את יכולה לשתף אותם, וגם עדיין להמשיך להתבלבל (:

את יכולה להיזכר גם בעצמך ברגעים שלא הבנת איך בסוף הכל הולך להסתדר, ובדיעבד, הכל איכשהו מצא את המקום שאליו הוא שייך...

הי מאי מה קורה... יש תקלה באתר או שרק אצלי ולא מצליחה להגיב מתחת לתגובות של טובה את וכמעט מלאך, שאני כל כך מסכימה איתן... קודם כל הגעת לקהילה של חברים טובים ומה שתעשי או לא תעשי אנחנו נקבל ונהיה גאים וגאים בך על עצם הפוסט שמבטא כל כך הרבה מהתחושות של אנשים פה שלא עומדים באותו עמוד שהמשפחה שלהם נמצאת בו, ולדעתי זה טבעי. המשפחה שלי עשתה לי את המוות כשבגיל 26 נהפכתי לקופאית במקדונלדס ועשיתי את זה בכיף שנתיים. הייתי עובדת מצטיינת וקבלתי מענק של 500 שח, וגם נעשיתי מישהי שהיא עובדת מטבח ולמדתי עצמאית חומר עיוני על העבודה ומאוד נהניתי מכל רגע. כשהייתי באשפוז פסיכיאטרי שכמובן גם על זה היה להרבה אנשים מה להגיד, חברה נתנה לי את העצה הכי טובה שאי פעם קיבלתי "הסיבה שאנחנו בחיים היא אך ורק כדי לעשות מה שמתחשק לנו באותו הרגע שבו מתחשק לנו לעשות את זה" , ואז הבנתי שהעבודה שלי היא לרצות את עצמי. ולא אף אחד אחר. כשאני מתחילה לחשוב במושגים של אם אני אעשה/לא אעשה.... אז אוי ואבוי בגלל ש..... אני נזכרת בעצה של החברה. מה שאני עושה או לא עושה הוא ענייני, וכנראה שההורים ובני משפחה אחרים מדברים מתוך חרדה שיקרה לי משהו נורא אם אעבוד במקדונלדס שנתיים בגיל מאוחר. ודווקא יצא מזה המון טוב! קרן