תמיד יש תקווה, גם אם קשה למצוא אותה. שולחת אנרגיות טובות. וכן חברים יכולים להיות מעצבנים, גם אני לפעמים מתאכזבת או נפגעת. עם השנים לימדים להסתכל על זה הפרופורציה ולא להתרגש מכל אחד..  

את אשת צדק שמחמירה עם עצמה, תנסי לחשוב על הילדות בטוח

שתמצאי זמנים טובים שמהם את יכולה לבנות נקודת אור חדשה ומהשמחה של אז.להמשיך מי שם .

אני חושב שאת אישה חכמה שרודפת צדק תנסי להסתקל על הצד החיובי שבעניין בסך הכל את אישה טובה ששונאת שנעסה לה עוול

תקומי על הרגלים ותעסיקי את עצמך בבית כפול כביסה שמיעת מוסיקה לא דכאונית.בהצלחה עדי.

מרי יקרה, כואב לקרוא את מה שאת כותבת. מתוך מה שאת מעלה נראה שאת במצוקה גדולה וחשה שאין אדם בעולם שמבין אותך ותומך בך - תחשות כאלו מתרחשות במצבים שונים - או של דיכאון ו/או של קושי חברתי מתמשך/ואו יחסים קשים עם ההורים שמהם הסקת שלא ניתן להתמך בבני אדם. מעבר לכך נשמע שהמצוקה היא מעבר ליחסים ביאישיים כי שום דבר אחר אינו מרגיע או נותן שקט מהסערה הפנימית. מציעה לך מאוד לפנות לעזרה נפשית כדי לברר לגבי הרגשות המציפים והקשים האלו - לנסות ליצור לך אי של שקט ותמיכה ואדם שיברר יחד איתך מה קורה לך ויתן לך כלים לשנות את הכיוון -מה דעתך? 

אפשר להתגבר על הכל זה לא קל אבל אפשרים עם עזרה נכונה מאנשים נכונים המצב יכול להשתנות ללא הכר ממלעץ מאוד לפנות לאיש מקצוע הם באמת יכולים לעזור תרגישי טוב ואם יש לך שאלות ספיציסיות אני בטוח שיהיה מי שיוכל לעזור לך אפילו בין חברי הפורום תרגישי חופשי

מבינה את הכל וקשה להציע פתרון. מה שכן רוצה להרים לך על זה שאת מבינה שאנשים לא באמת צוחקים עליך או חושבים שאת נטל- אלא שזה המצב הנפשי שלך גורם לך לחשוב ככה. זו נקודה מאוד חשובה, כי הרבה פעמים אנשים נמצאים במצב נפשי כזה שהם לא מצליחים להבין שאנשים כן אוהבים אותם ומעריכים אותם- זה הקולות בראש שמעוותים את התפיסה. אז זה מאוד חשוב שאת יודעת את זה ושאת ערה לזה.