עידו יקר, נשמע שאתה נמצא כול הזמן במאמץ - מאמץ אדיר להוכיח לעצמך או לאחרים משהו, מאמץ בכדי להתמודד עם פחדים מאינטימיות - בקיצור מאמץ. המאמץ הוא כול כך גדול עד ששכחת מי אתה בלעדיו ואתה בעיקר נשמע שחוק. ייתכן והכיוון שלך צריך להיות אחר - במקום להשקיע את כול האנרגיה בשלב הזה בהתפתחות אישית ו/או במאמץ לשאת חן עיני פלוני או אלמונית אתה צריך ללמוד להירגע, לשחרר, לחייך, לנוח.  ייתכן והמאמץ הזה גם פוגע ביכולת ליצור אינטימיות כי אנשים מרגישים באנרגייה שאינה אותנטית  - במסכה וקשה להם לתקשר עם המסכה החיצונית הזאת. משום שאתה מתאמץ כך כנראה כבר שנים ארוכות הייתי מציעה לך לפנות לטיפול רגשי כדי למקד את הפחד וללמוד לשחרר אותו. אין סיבה שתשאר לבד  - הבדידות איננה גורל אלא משהו שאנחנו לפעמים בוחרים בו במודע או שלא במודע - כמו הפחד מלהיפגע.... כן, יש סיכוי תמיד להידחות ולהיפגע מקשרים אינטימיים ואני לא חושבת שיש מישהו בעולם הזה שלא נפגע (מאילו שמנסים ולא נמנעים) אבל הסיכוי הגדול יותר הוא שתמצא לבסוף גם אהבת אמת וגם חברי אמת. מה דעתך? 

אני מאוד מזדהה. להיות סטודנט זה ממש קשה. זה גיל קשה בוא נתחיל מזה- גיל 20 עד 28 ככה, זה הגיל הכי קריטי שבו אתה אמור לממש את עצמך, לבחור עבודה ולבחור בן או בת זוג- אלו ההחלטות הכי משמעותיות בחיים. מרגישים הרבה חוסר יכולת, הרבה תחרותיות וקנאה באחרים, שנראים לך הרבה יותר מוצלחים ממך. רצון למצוא פרטנר לחיים, אבל רוצים שהוא יהיה גם יפה וגם עשיר וגם מוצלח. קשה להתפשר מאוד. מרגישים שעד עכשיו שיחקנו במשחקים ועשינו מה שאמרו לנו בבית ספר ובצבא ועכשיו הזמן לממש את החלומות אבל זה קשה, ויש יותר מדי ציפיות מעצמך ומהסביבה. אני חושבת שתמצא קשר וגם יותר שלווה אם כן תנסה להתפשר ולחשוב על דברים בצורה ריאלית. יכול להיות שאתה נדחה שוב ושוב כי אתה הולך לחפש קשרים אצל אנשים שנראים לך מתאימים לחזון שלך אבל לא אנשים מהסוג שאתה צריך ורוצה אותך? . בזה שאתה מדמיין את העתיד שלך כמשהו נשגב שאתה צריך לממש ובהתאם לכך בוחר את הקשרים שלך, יכול להיות שאתה בוחר בקשר עם אנשים שנראים לך נשגבים, כלומר בלתי נתנים להשגה, לא פנויים, או פשוט לא מעוניינים בך באופן ספציפי מסיבה כלשהי? זה מאוד נפוץ. אני הייתי דבר ראשון בודקת- וזה גם בדיקה שהיא מאוד נכונה לעולם העבודה- מי אוהב אותי? מי נמשך אליי? מי רואה אותי נשגב ומתאים לחזון שלו? ואז להרשות לעצמך את הפריבילגיה לנסות להמשך אליו, לחקור את ה"קהל" שלך, ולאהוב אותו.

האמת, שזוגיות זה לא הפן הבעייתי אצלי, היו לי קשרים רומנטיים וזוגיים מאוד אמיתיים, בין אם זה היה חיבור הגוף ובין אם חיבור הנפש, ודווקא מפעם לפעם, אני יותר יותר מאבד עניין במין השני, או בחיבור מהסוג הזה, בראש שלי זה נשמע שתמיד יש דברים חשובים יותר, ולמרות שהייתי רוצה שוב חיבור אמיתי מהסוג הזה עם מישהי, זה תמיד נגמר בזה שהעבודה יותר חשובה, התואר חשוב יותר, הספורט חשוב יותר, תמיד משהו אחר חשוב יותר ומיום ליום אני מאמין לזה יותר וזונח את הצד שבי שחושב בכלל על זוגיות

עידו יקר, נשמע שהעבודה מספקת צידוק מוסרי כדי לברוח מהעולם הרגשי שהוא הרבה פחות מובן, הרבה פחות בטוח ולפעמים גם מאיים. כנראה שבתהליך שאתה עושה איבדת את עצמך - מתי זה קרה? ף מדוע שלא תהיה זכאי לזוגיות? או לחברות? - ממש ממש צציעה לך לפנות לטיפול ולבחון את המחשבות הטורדניות האלו בעיקר כי עצם קיומן (ולא רק התשובות להן) הפך להיות עול ומחסום מפני הגשמה של הדברים שאולי אתה כן רוצה. מה דעתך? 

האם בדקת אם אתה א- מיני?  לפני שאתה נעלב ומוחקים לי את התגובה: א-מיניות היא נטייה מינית בדיוק כמו הטרוסקסואליות והומוסקסואליות. היא מתבטאת בצורות שונות- אפשר לא להמשך בכלל, אפשר להנות רק עם עצמך, אפשר להמשך בצורה רומנטית ולא מינית, אפשר לא לרצות בקשר זוגי אלא בקשר עם קהילה. וגם אם כן וגם אם לא, זה לגמרי נכון, הגיוני וטבעי כמו ששאר הנטיות המיניות נכונות והגיוניות. יש להם דגל, יש להם מפגשים, יש להם קהילה.

שקלתי את האופציה, אבל אני לא חושב, אני כן נמשך לנשים וכן מצאתי את עצמי מרגיש משהו כלפי מישהי כבר כמה פעמים בחיי בלי שום מילים להסביר את מה שאני מרגיש, אז האופציה הזאת נשללה דיי מהר