מכל הסביבה שלי תמיד ממני מתעלמים.. ואם אני אומרת משהו אז אומרים לי שאני אפסיק להיות ילדה קטנה שמחפשת צומי כל היום ושאפסיק לחשוב רק על עצמי ...

מצטערת שזה היחס שאת מרגישה מהסביבה שלך. זה מצב שפוגע, נותן תחושה באמת לא טובה ומרחיק, גורם אולי להסתגרות.

האם אין מישהו/מישהי בסביבה הקרובה שאת כן יכולה ליצור קשר קרוב ומשמעותי?

אין לי חברים... והמשפחה המורחבת לא יודעת על מה שקרה לי ...

רק ההורים אח שלי וגיסתי יודעים והם חושבים  "שהכל בסדר ושהתגברתי" על זה ... 

אני לבד מכל הבחינות האפשריות ... כמו שהגבתי לורד ...

אולי תשתפי מישהו מהקרובים לך במה שאת מרגישה בפנים? את אומרת שהם לא יודעים וחושבים שהכל בסדר. למה שלא תשתפי במשהו כזה או אחר מהתחושות שלך?

אין עם מי לדבר... זה כמו לדבר לקיר ... והאמת? הם האחרונים שביכלל מגיע להם לדעת מה קורה איתי... 

אם כל הכאב והכל ... אבל באלי כל כך לעוף מהבית ופשוט להתנתק מהם ..  כי חלק גדול ממי שאני היום זה בגללם (לא הפגיעות המיניות) ... 

נגיד כמו היום.. עשינו על האש עם משפחה ואבא שלי היה בבית כנסת ושאלתי את אמא שלי אם לארגן לו צלחת או לחכות שהוא יבוא.. אז ארגנתי לו צלחת וכשהוא בא אז הבאתי לו ... אמא שלי ישר אמרה לי שלמה אני לוקחת את הקרדיט שהיא אמרה לי ביכלל להכין אז אמרתי לה שמה איכפת לה אם אקח את הקרדיט, מה לא מגיע לי ? היא פשוט לא ענתה על זה ...

אני מרגישה שכבר אין לי שליטה על החיים שלי ... אני פשוט לבד.... אין לי חברים ואין לי תמיכה מאף אחד... אפילו טיפול פסיכיאטרי ופיסכולוגי אין לי כמו שצריך...

למה אף אחד לא קולט שהמצב שלי לא טוב ? 😞