היי, הרבה זמן לא כתבתי פה

 האמת, אני במצב רוח בסדר גמור בזמן האחרון. בפעם הראשונה מזה שנים, אני לא בדיכאון, אני מתפקדת (פחות או יותר) וכבר לא מבלה ימים שלמים במיטה.

הכל בסדר פחות או יותר חוץ מדבר אחד.

הייתי במערכת יחסית נוראית לפני כמה שנים שאני לא רוצה להרחיב עליה, אבל בזמן הפרידה שלנו הוא שבר לי את הצלעות.

כבר נשברו לי הצלעות פעם בצד הימני של הגוף כשהייתי קטנה ונפלתי מעץ, והוא ידע את זה ושבר לי את הצלעות באותו צד שוב.

עברו כבר כמעט 6 שנים מאז וכל יום כשאני רצה (לאחרונה גיליתי שאני אוהבת לרוץ) או כשאני נושמת חזק מדי, או מתכופפת לצד ימין יותר מדי אני מרגישה את הכאב בצלעות, וכל פעם שזה קורה בא לי לבכות ולצרוח שזה כל כך לא הוגן איך שהוא שבר אותי נפשית ופיזית והשאיר אותי פגועה ופגומה. וכמובן כשאני בוכה יותר מדי זה רק מחמיר את הכאב שרק גורם לי לבכות יותר חזק...

כל מה שאני רוצה זה לשכוח את כל מה שקרה ולהמשיך עם החיים שלי ואני לא מצליחה

אני עדיין מתחרטת על הטעות הכי גדולה שעשיתי עד היום וכועסת על עצמי על שלא הייתי חכמה יותר. אני סוף סוף מתחילה להתקדם עם החיים שלי אבל אני בחיים לא אשכח אותו. כי לנצח תהיה לי מזכרת ממנו שאני לא יכולה להיפטר ממנה.