מנהלי קהילה



פרשות תזריע-מצורע - ריפוי חברתי.
הַצָּרַעַת – הִיא מַחֲלָה פִיזִית אוֹ רוּחָנִית?
וְלָמָּה הִיא מַצְרִיכָה עֲבוֹדָה פְּנִימִית – אִם זוֹ מַחֲלָה חִיצוֹנִית?
.
הַצָּרַעַת – הִיא תּוֹצָאָה שֶׁל לָשׁוֹן הָרַע,
וְזֶה לֹא כְּמוֹ כֹּל עֲבֵרָה,
זֶה דָּבָר מְאוֹד נוֹרָא,
כִּי הוּא מַזִּיק לִכְּלַל הַחֶבְרָה.
בַּהַתְחָלָה הַצָּרַעַת בַּבַּיִת – זוֹ אַזְהָרָה,
וְאִם הָאָדָם מַמְשִׁיךְ – גּוּפוֹ הוֹפֵךְ לִהְיוֹת מְצֹרָע.
.
הוּא צָרִיךְ לְהִתְבּוֹדֵד,
וְעִם הָרֹעַ שֶׁבּוֹ – לְהִתְמוֹדֵד.
אִם אֶת הַחֶבְרָה – הוּא לֹא רוֹצֶה לְאַבֵּד,
הוּא צָרִיךְ לִלְמֹד – אֶת הָאֲחֵרִים לְכַבֵּד.
.
וְאָז אַחֲרֵי חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ,
הוּא עוֹסֵק – בְּסִלּוּק הָרֶפֶשׁ.
זֶה לֹא סְתָם עֹנֶשׁ,
אֶלָּא תַּהֲלִיךְ שֶׁבּוֹ הוּא מֵסִיר מִתּוֹכוֹ אֶת הָעֹבֶשׁ.
.
הַתּוֹרָה מְבַקֶּשֶׁת לִבְנוֹת – חֶבְרָה מְתֻקֶּנֶת,
כָּזוֹ שֶׁאֵינָהּ מְקַלְקֶלֶת אֶת הַפְּרָט – אֶלָּא מְתַקֶּנֶת.
כָּזוֹ שֶׁלַּמִּשְׁתַּתְּפִים בָּהּ – אֵינָהּ לוֹעֶגֶת,
וּבִמְקוֹם לִצְחֹק עַל הַחַלָּשׁ – לוֹ דּוֹאֶגֶת.
.
חֶבְרָה שֶׁבָּהּ לֹא מְפַחֲדִים – לַחְשֹׂף חֻלְשָׁה,
כִּי יַעַזְרוּ לְךָ – בִּמְקוֹם לַעֲרֹךְ לְךָ מִצְעַד בּוּשָׁה.
חֶבְרָה שֶׁמְּבֻסֶּסֶת עַל אַהֲבָה,
שֶׁמְּעוֹדֶדֶת צְמִיחָה – בְּצוּרָה חִיּוּבִית וְטוֹבָה.
שֶׁמְּסַלֶּקֶת אֶת מְחַרְחֲרֵי הַשִּׂנְאָה,
אַךְ רַק כְּדֵי לְהוֹבִיל אוֹתָם לִרְפוּאָה,
וּלְסַלֵּק מֵהֶם אֶת הַטֻּמְאָה.
.
כִּי אִם אַתָּה פּוֹגֵעַ בְּאֶחָד – אַתָּה פּוֹגֵעַ בְּכֻלָּם,
חֶבְרָה מְתֻקֶּנֶת – זוֹ הַדֶּרֶךְ לְתִקּוּן הָעוֹלָם.
אוֹמְנָם יֵשׁ שְׁלָבִים רַבִּים בַּסֻּלָּם,
אַךְ רַק כָּךְ – נוּכַל לְהַגִּיעַ לְתִקּוּן מֻשְׁלָם.
.
וְאוּלַי הַמֶּסֶר הָעִקָּרִי בְּפָּרָשׁוֹת – תַּזְרִיעַ מְצֹרָע,
זֶה עַד כַּמָּה חָמוּר – לָשׁוֹן הָרַע?
שֶׁהָעוֹסֵק בְּכָךְ – פּוֹגֵעַ בַּקּוֹלֶקְטִיב?
שֶׁהוּא גּוֹרֵם לְכֻלָּם – לִסְטוֹת מֵהַנָּתִיב,
לְהַזִּיק וְלָרִיב,
בִּמְקוֹם לְהֵטִיב.
וְעָלוּל – אֶת הַחֶבְרָה כֻּלָּהּ לְהַחְרִיב.
.
וְכֹל אֶחָד צָרִיךְ לַחְשֹׁב – אֵיךְ אֶת הַמֶּסֶר לְיַשֵּׂם,
לַחְשֹׁב "טוֹב" – לִפְנֵי שֶׁהוּא כּוֹתֵב וּמְפַרְסֵם.
וְאִם כֻּלָּנוּ – נִמָּנַע מִלָּשׁוֹן הָרַע,
כַּמָּה טוֹבָה תִּהְיֶה הַחֶבְרָה?
אינטרוספקטפובי
פירוש השיר: תזריע-מצורע – ריפוי חברתי.
.
השיר מתחיל בשאלה האם הצרעת היא מחלה פיזית או רוחנית?
ומסביר שהצרעת הפיזית היא תוצאה של נזק רוחני, בעיקר לשון הרע.
לשון הרע גורם לנזק עצום כל כך, כי הוא מזיק לכלל החברה.
הצרעת מובילה את האדם להבנה כמה הלשון הרע חמור ודוחפת אותו לתיקון שהוא צריך לבצע.
הצרעת מתחילה בבית, בחפצים שלו, ואם הוא לא מפסיק לדבר לשון הרע – הצרעת מגיעה לגופו.
.
כשיש צרעת צריך להתבודד מהחברה, כדי ללמד את האדם שאם הוא מזיק לחברה – הוא עלול לאבד אותה.
כשאדם מנותק מהחברה, פתאום הוא מבין כמה היא חשובה לו וזה גורם לו למוטיבציה לתקן את עצמו כדי שיוכל לחזור להיות בקשר עם כלל החברה.
.
התורה היא מערכת הוראות לבניית חברה מתוקנת, חברה חיובית שעוזרת לאדם לגדול ולהתפתח באופן חיובי.
לא חברה שצוחקת על חולשות הפרט, הופכת אותן לבדיחות וגורמת לו לחוש בושה, פגיעה בערך העצמי וכו'.
אלא חברה שעוזרת לו לתקן את הפגמים שלו ולא עורכת לו משפט שדה.
.
וכשאדם יודע שלא יצחקו עליו ולא ירכלו עליו מאחורי הגב, יותר קל לו לחשוף את חולשותיו ולתקן אותם.
בחברה שלועגת לאדם על חולשותיו, את רוב כוחותיו האדם משקיע בהסתרתם ולכן בקושי נשארת לו אנרגיה כדי לטפל בבעיה עצמה.
.
התורה מלמדת אותנו שלשון הרע זו עבירה כל כך חמורה כי הלשון הרע פוגע בכלל.
לא פגעת רק באדם אחד, פגעת בכולם.
וכתוצאה מכך פגמת בתהליך של תיקון העולם והבאת האנושות כולה לשלמות.
.
וזה אולי המסר העיקרי של הפרשה, ללמד אותנו שלשון הרע הוא חטא נורא.
הוא עלול לגרום לחברה שלמה לסטות מהנתיב החיובי.
כי כשאדם אחד מקטין את האחרים ומשפיל אותם כדי לרומם את עצמו, הוא גורם לתגובת שרשרת.
גם זה שהושפל על ידו עלול לנהוג כך כדי לרומם את עצמו אחרי ההשפלה שחווה.
וזה עלול לא להיעצר שם, אלא להמשיך להתגלגל, וליצור חברה שבה כל אחד פוגע בשני כדי לרומם את עצמו.
.
אם הקלקול יכול להגיע מאדם אחד, גם התיקון יכול להגיע מאדם אחד שישפיע על עוד אחד ועוד אחד, עד שהחברה כולה תהיה מתוקנת.
כיצד אני ואתה יכולים ליישם את המסר הזה?
לאיזה ערוצים, עיתונים ואנשים – כדאי להסיר עוקב?
מה יקרה אם נחשוב "טוב" – תרתי משמע, לפני שאנו כותבים או אומרים משהו על מישהו?
כמה נעים יהיה לחיות בחברה מתוקנת?
.
שנזכה כולנו ליישם את המסר ולהוביל לגאולה השלמה.
שבת שלום עם ישראל!