מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

אורית זאבי יוגב
אורית זאבי יוגב
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.
ד''ר אורן טנא
ד''ר אורן טנא
פסיכיאטר מומחה, מנהל המערך הפסיכיאטרי באיכילוב מייסד ומנהל רפואי של מכון מנטליקס, מרצה מבוקש באקדמיה ובחברות מסחריות, מגיש התוכנית ד"ר נפש בערוץ דוק
ד
ד"ר עודד טלמור
פסיכיאטר מומחה למבוגרים עוסק באבחון, ייעוץ וכתיבת חוות-דעת במצבי דיכאון, חרדה, פוסט טראומה, OCD ומשברי חיים/
כמונידיכאון וחרדההתמודדות עם לחץ ותסכולים – מאבק של שנה מחוץ לאלכוהול

התמודדות עם לחץ ותסכולים – מאבק של שנה מחוץ לאלכוהול

3 תגובות

שלום לכולם,

אני כותב כאן מתוך מקום של כנות מוחלטת—אני במצוקה.

לפני שנה עברתי אירוע מוחי וניתוח לב פתוח, ומשם החיים שלי השתנו מקצה לקצה. במשך יותר מ-20 שנה הייתי אלכוהוליסט, שתיתי לפחות 3 ליטר בירה ביום. זה היה חלק מהיום-יום שלי, בלי הכרה רשמית, בלי תוויות רשמיות—אבל אני יודע בדיוק מה זה היה עבורי. מאז האירוע הרפואי שלי, לא נגעתי באלכוהול, בסיגריות, ואפילו לא בקפה. זה היה שינוי חד, לא מתוך החלטה אלא כי הגוף פשוט דחה את זה.

בהתחלה זה היה נס—תחושת ניקיון, שליטה, אולי אפילו סוג של הקלה. אבל עכשיו, עם הזמן, משהו מתחיל להתערער. התקופה האחרונה מלאה במתח ובתסכולים, בעומסים שהצטברו לאט ובהרגשה שאין לי מוצא. שבת, חג, השקט מסביב—והמחשבות לא נותנות מנוח. אני מוצא את עצמי שוב משתוקק לאלכוהול, לא כדי ליהנות ממנו, אלא כדי להיעלם לתוך תחושה של אובדן, בלי לחשוב על ההשלכות.

אני לא מחפש לרדת לתוך זה שוב, אבל כרגע אני מרגיש שאני על הקצה. אני כותב כאן כדי לשתף, אולי גם לקבל עצות מאנשים שעברו משהו דומה, להבין איך להתמודד כשכל מה שהחזקתי עד עכשיו מרגיש פתאום שביר.

איך ממשיכים להיאחז? איך מוצאים מוצא כשהכול נראה חסום? אני כאן, ואני מקווה שמישהו כאן יבין אותי.

תודה על ההקשבה.


תגובות

ד-ר-שרון-פורת
לפני 5 ימים

שמואל יקר, הפרעת התמכרות לחומרים היא הפרעה כרונית ועל כן הטיפול בה ממושך ובעל זרוע שיקומית, תרופתית ופסיכולוגית. ניתן לפנות לתוכנית 12 צעדים או לכל מוסד מוכר המציע מעטפת טיפולית למטופלי התמכרות. רצוי להיוועץ בפסיכיאטר מומחה להתמכרויות.

שמואל-שטרית
לפני 4 ימים

היי ד"ר שרון . אני פניתי שבוע שעבר לאלכוהוליסטים אנונימים אבל עדיין לא חזרו אליי . אני ישאיר פניה באתר שללחת לי . תודה לך התגובה והרצון . 

אורית-זאבי-יוגב
מומחה כמוני
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.
אתמול ב: 12:48

שמואל יקר, אתה מתאר מצב מוכר של פוסט - התמכרות: ריק קיומי, חוסר שימחה, אבדן תחושת חיות - אילו רגשות שיכול מאוד להיות שהיו גם קודם רק שלא עלו על פני השטח כי "טבעו" תרתי משמע בתוך האלכוהול. אתה מתאר במדוייק חוויה המוכרת לאנשי המקצוע המלווים תהליכי יציאה מהתמכרות - מתפנה לעיתים חלל רגשי קיומי , שהיה מכוסה בחומר עצמו. אני עצמי מכירה את זה מהחושה שאפפה אותי כשהחלטתי להתנזר משוקולד ומסוכר, אתה למעשה כרגע בתהליך של הסתגלות, , הגוף והנפש לומדים לפגוש את העולם ללא האלכוהול והמסך שהוא סיפק. מה אפשר לעשות? הרעיות להצטרף לאלכוהוליסטים אנונימיים הוא ניפלא  - הם מספקים מעטפת נהדרת שמאפשרת מקום לעבודה נפשית עמוקה ואמיצה. כדאי גם לעבור תהליך נפשי עם פסיכולוג/עוס - זה שלה חשוב שאפשר לעשות בו המון מבחינת הגילוים העצמיים והשינויים לא רק בשתייה אלא בכלל. ואם אתה באמת מרגיש "על הקצה", ניתן כמובן להיעזר בטיפול תרופתי , לשם כך יש לדבר עם רופא המשפחה ו/או פסיכיאטר. מה דעתך?