מנהלי קהילה
פרשת בהעלותך - להעלות את הנרות.
לָמָּה צָרִיךְ – "לְהַעֲלוֹת אֶת הַנֵּרוֹת"?
וְאֵיךְ בִּזְכוּת כָּךְ – בְּעָיוֹת חִנּוּךְ נִפְתָּרוֹת?
.
הַנֵּר הוּא חֹמֶר אָפֵל,
אַךְ בָּרֶגַע שֶׁהוּא נִדְלָק – הוּא מְסַלֵּק אֶת הָעֲרָפֶל.
הוּא לֹא רַק מוּאָר – הוּא מֵאִיר,
וּפִתְאוֹם הַכֹּל מִסְּבִיבוֹ – בָּהִיר.
.
הַנֵּר – הוּא מָשָׁל לְתַלְמִיד,
אֵיךְ אֹפִי הַחִנּוּךְ – נִשְׁאַר עָמִיד?
כֵּיצַד לִגְרֹם לוֹ – בְּאֹפֶן עֶרְכִּי לְהַתְמִיד?
וְאֵיךְ הוּא יִבְעָר – כְּמוֹ לַפִּיד?
.
הַדֶּרֶךְ לְכָךְ – הִיא קֹדֶם כֹּל 'לְהַעֲלוֹת' אוֹתוֹ,
לְגַלּוֹת לוֹ – שֶׁהוּא חָשׁוּב מֵעֶצֶם הֱיוֹתוֹ.
לָדַעַת – שֶׁאָסוּר לָנוּ לְבַזּוֹתוֹ,
וְאָנוּ רַק צְרִיכִים – לְהַנְחוֹתוֹ.
.
לְהָאִיר לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ,
לְלַמֵּד אוֹתוֹ – אֶת עֶרְכּוֹ שֶׁל כֹּל עֵרֶךְ.
לַחְשֹׂף – אֶת פּוֹטֶנְצְיָאל הָאוֹר שֶׁבּוֹ,
וְלֹא לַעֲזֹב – עַד שֶׁהוּא דּוֹלֵק בְּלִבּוֹ.
.
אָסוּר לָנוּ לִנְטֹשׁ – עַד שֶׁהָאֵשׁ שֶׁבּוֹ דּוֹלֶקֶת,
אַחֶרֶת – זֶה יַשְׁאִיר בּוֹ צַלֶּקֶת.
אֶת הַיֶּלֶד שֶׁקָּשֶׁה לוֹ 'לְהִדָּלֵק',
אָסוּר מֵהַבֵּית סֵפֶר לְסַלֵּק.
צָרִיךְ יוֹתֵר לְחַבֵּק וּלְתַדְלֵק,
עַד שֶׁהַנֵּר שֶׁבּוֹ – דּוֹלֵק.
.
אַךְ צָרִיךְ לָדַעַת – גַּם מָתַי לְהִפָּרֵד,
וְלֹא תָּמִיד לְהִשָּׁאֵר – כִּי אַתָּה הוֹרֶה חָרֵד.
כִּי רַק – שֶׁמֵּהַהוֹרֶה הַיֶּלֶד נִפְרַד,
הוּא מַצְלִיחַ לְגַלּוֹת – אֶת אוֹרוֹ הַמְּיֻחָד.
.
חֲנוֹךְ לַנֵּר – עַל פִּי דַּרְכּוֹ,
תַּתְאִים אֶת הַחִנּוּךְ – לְפִי צָרְכּוֹ.
כֹּל יֶלֶד צָרִיךְ – הַדְרָכָה שֶׁמֻּתְאֶמֶת 'בִּשְׁבִילוֹ',
וְאִם נִנְהַג כָּךְ – הוּא יָאִיר בְּאוֹרוֹ אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.
.
וְאוּלַי הַמֶּסֶר הָעִקָּרִי מִפָּרָשַׁת בְּהַעֲלֹתְךָ,
הוּא עַל הַדֶּרֶךְ – לְרוֹמֵם אֶת סְבִיבָתְךָ?
לְהָאִיר לָהֶם – כְּשֶׁהֵם צְרִיכִים אֶת עֶזְרָתְךָ,
אַךְ לָדַעַת גַּם מָתַי - לְהַרְפּוֹת אֶת אֲחִיזָתְךָ.
תגובות
אינטרוספקטפובי
פירוש השיר: פרשת בהעלותך – להעלות את הנרות.
.
השיר מתחיל בשאלות:
למה צריך – "להעלות את הנרות"?
ואיך בזכות כך – בעיות חינוך נפתרות?
.
זה כמובן מדבר על תחילת הפרשה:
"בְּהַֽעֲלֹֽתְךָ֙ אֶת־הַנֵּרֹ֔ת אֶל־מוּל֙ פְּנֵ֣י הַמְּנוֹרָ֔ה יָאִ֖ירוּ שִׁבְעַ֥ת הַנֵּרֽוֹת".
ונשאלת השאלה, למה צריך להעלות את הנרות? למה לא מספיק להדליק?
אלא שהתורה רומזת לנו כאן סוד גדול בחינוך.
"נר השם נשמת אדם" נכתב במשלי.
האדם נמשל לנר.
יש בו חלק חומרי, שזה חומר הבעירה, בדרך כלל שמן או שעווה.
ויש בו חלק רוחני.
נשמה – שנמשלה לאש.
ביניהם יש פתילה, חלק שמחבר ביניהם ורק כשהיא מחוברת הנר יכול לדלוק.
האש בעצם לוקחת חומר אפל, שלא גלויה בו שום הארה, והופכת אותו למנוע בעירה לגילוי ההארה.
.
התורה מלמדת אותנו איך להדליק את הנרות, "בהעלותך את הנרות".
זאת אומרת, לרומם את הילד, ללמד אותו על חשיבותו הגדולה מעצם היותו נשמה אלוקית.
לא לרדת עליו ולזלזל בו או חלילה להשפיל אותו, אלא להגיד לו את ערכו העצום.
ודווקא בגלל שהוא כל כך חשוב וכל כך משפיע על העולם כולו הוא צריך לנהוג בהנהגות מסויימות.
לא לפגוע באחרים, לעזור לזולת וכו'.
כמו שאמר פעם אדם חכם "עם כוח גדול – באה אחריות גדולה".
להיות אדם, זו אחריות גדולה, כי האדם הוא נזר הבריאה, הוא משפיע על העולם כולו במעשיו ולכן צריך לדאוג שמעשיו יהיו חיוביים ולא חלילה שליליים.
.
התורה גם מלמדת אותנו את צורת ההדלקה, אסור לעזוב את הנר עד שהוא דולק בעצמו.
ובדרך החינוך, אסור לנו לעזוב את הילד ולהגיד לו תתמודד לבד – כל עוד הוא לא מסוגל לכך.
אצל כל ילד זה קצת שונה, יש ילד שצריך יותר ביטחון, יש ילד שצריך יותר תמיכה, יש ילד שיותר עצמאי ויכול לפעול לבד מגיל צעיר יותר.
לכן זה לא שרירותי, צריך לדעת לזהות בילד האם הוא מסוגל לכך?
האם הוא מאיר לבד? או שהוא עדיין זקוק להארה חיצונית ו'יתכבה' אם נעזוב אותו להתמודד לבד?
זו השאלה שצריכה להעסיק אותנו כדי שנדע את רמת העזרה שאנו צריכים לספק לו.
.
אך לפעמים יש בעיה הפוכה, הנר כבר דולק, הילד רוצה להאיר את אורו היחודי, אבל ההורים לא משחררים ממנו.
הם לא נותנים לו להפיץ את אורו כי הם מערבים את אורם.
אולי לא סתם המילה דומה, הורות ואורות.
צריך לדעת גם מתי לתפוס מרחק, לתת לילד לפעול באופן עצמאי ולפתח את אישיותו היחודית ובכך להפיץ את האור המיוחד שלו.
.
"חֲנוֹךְ לַנֵּר – עַל פִּי דַּרְכּוֹ,
תַּתְאִים אֶת הַחִנּוּךְ – לְפִי צָרְכּוֹ."
זו פרפרזה של המשפט ממשלי:
"חֲנֹךְ לַנַּעַר עַל פִּי דַרְכּוֹ גַּם כִּי יַזְקִין לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה."
שבעצם שלמה המלך מלמד אותנו שצריך שהחינוך יהיה מותאם לנער.
בהתאם לרמתו השכלית, הרגשית, הגופנית וכו'.
אי אפשר לדרוש מכולם דרישה זהה – כי אנו שונים.
אצל האחד דרך החינוך צריכה להיות יותר אינטלקטואלית ומעמיקה ואצל השני יותר מעשית וחווייתית.
אם תנסה לחנך ילד בצורת חינוך שלא מתאימה לו לא תצליח להנחיל בו את הערכים והוא יפסיק לשמור עליהם ברגע שהוא יוכל.
.
השיר מסיים בתהיה, שאולי זה המסר העיקרי בפרשה, לדעת מתי להאיר ולעזור ומתי להרפות ולתת לילד להאיר באופן עצמאי?
.
אני מאחל לכולנו שנזכה כולנו להאיר את העולם באורנו היחודי.
שבת שלום עם ישראל!
אורית זאבי יוגב
פוסט מקסים, צודק בכל מילה. חשוב מאוד להורים כי הדבר היחידי שהורה יכול לעשות הוא להאיר את הנר שלו. לצערי, מערכת החינוך קורסת, מספר התלמידים בכיתה הוא גדול והמורים עייפים מהתמודדויות ולכן... לפעמים אם מערכת החינוך לא מזיקה (בעיקר לאילו שחווים קושי) צריך להגיד תודה. מה דעתך?