ידוע שבקרב אנשים עם הפרעות קשב וריכוז והיפראקטיביות (ADHD), במיוחד ילדים ובני נוער, נוטים להיות שיעורים גבוהים יותר של מעשנים. מחקרים קודמים הראו כי הסבירות שמתבגר עם ADHD יתחיל לעשן גבוהה פי שניים עד שלושה בהשוואה לחבריו שלא אובחנו עם ADHD. בקרב מבוגרים עם ADHD שיעור המעשנים עומד על כ-40% - יותר מכפול מהאוכלוסייה הכללית. לעומת זאת, הקשר שבין שימוש בתרופות ממריצות (סטימולנטים) לטיפול בהפרעות קשב וריכוז – כמו ריטלין, קונצרטה, אדרל וויואנס – לבין עישון סיגריות עדיין שנוי במחלוקת. חלק מהמחקרים אף מצאו כי השימוש בתרופות כרוך בעליה בסבירות שאדם יעשן.

כדי לנסות להבין טוב יותר את הקשר בין התרופות לעישון, חוקרים מאוניברסיטת Duke סקרו את הספרות המדעית בנושא וניתחו נתונים מ-14 מחקרים נבחרים שהשוו עישון בקרב נחקרים עם ADHD שקיבלו תרופות ממריצות, לעישון בנחקרים עם ADHD שלא קיבלו תרופות. המחקרים כללו יחד 2,360 נחקרים.

ניתוח הנתונים, שממצאיו פורסמו בכתב העת Pediatrics, חשף קשר משמעותי בין טיפול בתרופות ממריצות לבין שיעורי עישון נמוכים יותר. הקשר היה חזק במיוחד בילדים ונערים ובאלה שסבלו מהפרעה חמורה יותר. הסיכון בקרב אלה שנטלו את התרופות שלהם באופן עקבי לתקופה ממושכת יותר היה נמוך במיוחד.

יש לציין כי המחקר אומנם מצביע על קשר בין נטילת תרופות ממריצות בקרב הסובלים מ-ADHD להפחתת הסבירות שיעשנו סיגריות, אך הוא לא מוכיח כי מדובר בקשר של סיבה-תוצאה – משמע שלא ניתן לדעת אם נטילת התרופות בפני עצמה גרמה לירידה בסבירות שאדם יעשן. ייתכן שקיימים הבדלים אחרים בקרב אלה שנטלו ולא נטלו תרופות לטיפול ב-ADHD הקשורים לכך שהם עישנו או לא עישנו. 

Pediatrics Published online May 12, 2014