באמת, תרגישו חופשי. אני בעצמי עדיין סובלת מזה. אני פה להקשיב אני לא מטפלת (עדיין) אבל אני יודעת להקשיב . אני יודעת שזה לא עוזר (מי כמוני יודעת. ) אבל אני פה להקשיב עם תרצו. 

זו לא רק הפגיעה. אלא גם הבגידה שמסביב. אנשים קרובים, הכי קרובים, שחשבתי שהכרתי ואהבתי התהפכו עלי ברגע אחד. אני לא בטוחה שאצליח מתישהו למלא מחדש את החלל הזה, לאסוף את השברים, לתת אמון שוב. נדמה שהדיסוננס הזה תמיד חוזר. למרות שחלפו הרבה שנים מאז זה לא משהו שנעלם. 

לא ממש כתבתי על הנושא הזה לפני בפורום, לא באופן ישיר בכל מקרה. אבל כנראה שהרגשתי צורך היום לבטא משהו.

תודה למי שקרא. 

***

אצרף שיר שמדבר אלי כרגע, כי אני אוהבת מוזיקה.