נשימה
מנהלי קהילה
מחקר: חוש הריח חוזר אצל רוב המחלימים מקורונה
חוקרים מצרפת מצאו כי בקרב מי שנדבקו בנגיף הקורונה ואיבדו את חוש הריח – הרוב המכריע זכו לקבל חזרה את היכולת להריח עד שנה לאחר שנדבקו
אחד התסמינים המסתוריים של נגיף הקורונה, מחולל מגפת ה'קוביד-19' ששינתה בשנה וחצי האחרונות את העולם, הוא אובדן חוש הריח המכונה בעגה הרפואית 'אנוסמיה' – תסמין שמאפיין לפי הערכות עד כמחצית מהנדבקים במחלה.
תסמין זה אמנם אינו קטלני כמו התסמינים הנשימתיים הקשים שעלולים להתפתח בעקבות ההידבקות בנגיף, אך עשוי לפגוע משמעותית באיכות החיים, והסיבות להתפתחותו עדיין אינן מובנות לאשורן בקהילה הרפואית והמדעית. אמנם פגיעה בחוש הריח עשויה להתלוות גם להידבקות בנגיפים נוספים – אך בהיקפים קטנים יותר באופן משמעותי מאלו שתועדו ביחס לנגיף הקורונה.
אחת ההנחות היא כי נגיף הקורונה פוגע לאחר חדירתו לגוף בתאים התומכים בתאי העצבים (נוירונים) באף, ומוביל לפגיעה בחוש הריח וגם עשוי לפגוע באופן דומה בתאים בלשון ולהשפיע על חוש הטעם. מחקר אמריקאי מאוניברסיטת הרווארד שפורסם ביולי 2020 בכתב העת Science Advance זיהה בקרב חולי קורונה פגיעה ב'תאי סרטולי' – תאים שתומכים בתאי העצב הסנסורים באף, אשר יש בהם אזנימים/קולטנים מסוג ACE2 המהווים יעד עבור הנגיף המסתורי, אם כי ככל הנראה מדובר במנגנון פגיעה מורכב שעדיין אינו מובן לחלוטין.
חוזרים להריח
אחת השאלות עמם מתמודדים חולי קורונה שאיבדו את חוש הריח מתייחסת לסיכויים שהחוש ישוב לאחר שלב המחלה הסוערת, וזאת מאחר ואין כיום טיפול ייעודי למצבים של פגיעה בחוש הריח מלבד 'אימוני ריח' (Smell Training) המוכרים כטיפול 'פיזיותרפיית הרחה' תוך חשיפה לריחות שמחדדים את פעילות התאים באף שמעבירים אותות ריח למערכת העצבים המרכזית במוח, במטרה לשקמם.
עתה מסייע מחקר אופטימי חדש שנערך בצרפת להפיג את החששות, כשנמצא בו כי בחלוף שנה מההידבקות בנגיף – אצל רובם המכריע של המחלימים מקורונה חוש הריח חוזר במלואו.
במחקר שנערך במרכז הרפואי של אוניברסיטת שטרסבורג במזרח צרפת, בשיתוף חוקרים מאוניברסיטת מקגיל בקנדה, בוצע מעקב שנמשך עד שנה אחר חולי קורונה שסבלו מפגיעות בחוש הריח, אשר לווה במבחני ריח תקופתיים אחת לארבעה חודשים.
97 הנבדקים שגויסו למחקר בגיל 39 בממוצע (69% מתוכם נשים) נתבקשו למלא שאלוני ריח וכמחציתם (52.6%) עברו בנוסף מבחן במקלות הרחה הבוחן את התגובה לריחות עזים, כגון ריחות קפה, לימון, בצל, דשא, בשר מעושן ואננס.
מבין 51 נבדקים שעברו את שתי סוגי ההערכות, לפי הערכה סובייקטיבית לחוש הריח באמצעות שאלונים, למחציתם (45.1%) חזר חוש הריח במלואו כעבור ארבעה חודשי מעקב בלבד ובנקודת זמן זו רוב הנותרים דיווחו על חזרה חלקית של חוש הריח (52.9%) כאשר רק 2% (נבדק אחד) דיווחו כי חוש הריח לא שב להם. בבדיקות הפיזיולוגיות האובייקטיביות באמצעות מקלות הרחה – רוב הנבדקים (84.3%) נמצאו ללא כל פגיעה בחוש הריח, בהם גם רוב מבין הנבדקים (70%) שהעריכו כי חוש הריח חזר אצלם באופן חלקי בלבד.
בהסתמך על הבדיקה הפיזיולוגית, כעבור שמונה חודשי מעקב, לרוב המכריע של הנבדקים (96.1%) חזר חוש הריח במלואו, ובחלוף שנת מעקב – רק שני מטופלים נותרו עם פגיעות אובייקטיביות בחוש הריח – אחד ללא כל יכולת הרחה (אנוסמיה) ושני עם קשיים באבחנה בין ריחות שונים.
מקרב 46 הנבדקים שעברו הערכה סובייקטיבית בלבד לחוש הריח באמצעות שאלונים, כרבע דיווחו כי חזרו להריח באופן תקין כעבור ארבעה חודשים (28.2%) וכל השאר דיווחו על חוש ריח תקין בחלוף שנת מעקב.
החוקרים מסכמים כי מסתמן שהפגיעה בחוש הריח שמאפיינת את נגיף הקורונה זמנית, ולרוב המכריע של הנפגעים חוזר חוש הריח עד שנה מהידבקותם. החוקרים מעריכים כי הממצא מצביע על כך שפגיעה זו נוצרת כתוצאה מדלקתיות פריפרית בתאים האחראים על חוש הריח באף.
ממצא זה מתיישב עם מחקרי מעקב נוספים שבוצעו בחלוף חצי שנה מההידבקות בקורונה וזיהו החלמה של חוש הריח בקרב רוב הנבדקים (85.9%). לפי מחקר אמריקאי שפורסם ביולי 2020 בכתב העת American Journal of Otolaryngology, 72% מהמחלימים עם פגיעה בחוש הריח החלימו ממנה חודש לאחר מהמחלה.
"לאובדן חוש הריח שמזוהה עם קורונה יש 'פרוגנוזה' מצוינת, עם החלמה כמעט מוחלטת כעבור שנה", אמר החוקר הראשי בעבודה הנוכחית ד"ר מריון רנו בראיון לתקשורת. העבודה נתמכה על ידי קרנות מחקר של מדינת צרפת (ANR) וממצאיה מדווחים בגיליון יוני 2021 של כתב העת JAMA Network Open.
המחקר אף מצביע על פערים בין תוצאות הבדיקות הפיזיולוגיות לחוש הריח שעשויות להצביע על העדר פגיעה בחלוף הזמן מההידבקות בקורונה – לבין הדיווחים הסובייקטיביים של הנבדקים שחלקם עדיין מעידים על פגיעה בחוש הריח, אולי כתוצאה מהרושם שהותיר בהם אובדן חוש הריח בשבועות-חודשים ראשונים לאחר שנדבקו בנגיף ופגיעה ביכולת ההערכה העצמית של ריחות, כפי שמתבטאת בתופעה המכונה ברפואה 'פרוסמיה'. בעיוות ריח זה מתקשה המטופל להבחין בין ריחות ועשוי להריח ריחות "מסריחים" גם אם אינם נמצאים בסביבה. לדברי החוקרים, פערים אלו מעידים על הצורך לבצע הערכות משולבות לחוש הריח שכוללות שאלונים ובדיקות אובייקטיביות משלימות – במטרה לקבל את התמונה במלואה.
תסמין שכיח
אובדן חוש הריח היה בשנה החולפת אחד התסמינים המסתוריים והשכיחים של קורונה. לפי סקירה שפורסמה באוגוסט 2020 בכתב העת Mayo Clinic Proceeding שנסמכה על דיווחים אודות 8,438 חולי קורונה מ-13 מדינות, 41% מהנדבקים בנגיף פיתחו במהלך המחלה פגיעות בחוש הריח – לרבות אובדן חוש הטעם המכונה ברפואה 'אנוסמיה' או ירידה בחוש זה המכונה 'היפוסמיה'. פגיעות אלו הורגשו בפתאומיות, ועל רקע שכיחותן הגבוהה, יש חוקרים שאף הציעו לפתח בדיקת ריח כאמצעי לאבחון קורונה.
מחקר משותף שנערך בישראל במרכז הרפואי שיבא ובקנדה, שממצאיו פורסמו במארס 2021 בכתב העת Ear, Nose and Throat Journal, מצא כי מקרב מדגם של חולי קורונה בקנדה (138 חולים), מעל למחצית (55.8%) העידו על פגיעה בחוש הריח, בהשוואה לקרוב לשליש בלבד (30.2%) ממדגם חולי הקורונה בישראל (212 חולים).
טיפולים להשבת חוש הריח לחולי קורונה עדיין אינם בנמצא, ומחקרים בנושא מבוצעים בחודשים האחרונים במספר מרכזים רפואיים בעולם, לרבות במרפאת פה ולסת במרכז הרפואי שיבא בישראל.
נכון להיום, מוצע בספרות המקצועית טיפול ב"פיזיותרפית הרחה" – דהיינו אימונים להרחת תבלינים מעוררי ריח סגולי בבוקר ובערב, כגון קינמון, כמון, ציפורן ועוד, לצורך שיפור מדורג של חוש הריח, אך המחקרים בנושא עדיין מועטים ועל כן טיפול זה לא צבר תאוצה כטיפול רווח בתסמין זה.
התסמין המבטא פגיעה בחוש הריח הוא אחד מבין עשרות תסמינים שמלווים בשנה החולפת מחלימים מקורונה המכונים בשם הכולל 'לונג קוביד' (Long Covid). בקהילה הרפואית עדיין שוקלים כיצד להתייחס למי שנדבקו בנגיף ומוסיפים לסבול מתסמינים חודשים לאחר המחלה האקוטית הסוערת. בחודשים הראשונים למגפה נפתחו מרפאות 'פוסט קורונה' בבתי החולים השונים, אולם עם הזמן דעכה היוזמה, וכיום מטופלים רוב תסמיני 'לונג קוביד' באמצעות מרפאות הקהילה בקופות החולים, בהפניה לבתי חולים במקרים רלוונטיים.
פגיעה בחוש הריח עשויה להתלוות למחלות רבות, ותועדה בין השאר בקרב חולים כרוניים עם אלצהיימר, טרשת נפוצה, מחלות לב, שבץ מוחי, מחלות כליה וכבד, מחלות פסיכיאטריות וחוסרים בוויטמין B12 ובאבץ.