טרשת נפוצה

כמוניטרשת נפוצהמדריכיםאיך מחלות משפיעות על חוש הריח?

איך מחלות משפיעות על חוש הריח?

מהם המצבים הרפואיים שעלולים לפגוע בחוש הריח? איך מאובחנת פגיעה ביכולת להריח? והאם יש מה לעשות כדי לטפל בה? מדריך מפורט

מאת דן אבן
תגובות 0

(צילום: Shutterstock)
(צילום: Shutterstock)

חוש הריח, מהמסתוריים במערכת החושים שבגוף האדם, נחשב לחיוני בקרב יונקים ובני אדם בכללם, על רקע יכולתו לספק מידע חיוני מהסביבה לגבי מצבים מסוכנים שמומלץ להימנע מהם.

 

גם אם רגישות לריח נתפסת לעתים כמיותרת, פגיעה בחוש הריח שעלולה להתרחש בעקבות מחלות ומצבים רפואיים רבים ומגוונים – עשויה להוביל לטשטוש ביכולת לזהות רמזים מהסביבה ולפגיעה באיכות החיים, לפעמים עד כדי נכות. באופן מצער, המחקרים על הסיבות הביולוגיות המובילות לפגיעה בחוש הריח, וכן על השלכותיהם של פגיעות ביכולת להריח – ספורים יחסית.

 

פגיעה ביכולת להריח מסווגת כיום במספר אבחנות רפואיות שונות: ירידה ביכולת להריח מהסביבה קרויה 'היפוסומיה' (Hyposomia) וחוסר יכולת מוחלט להריח קרוי 'אנסומיה' (Ansomia). מעבר לאבחנות מרכזיות אלו, מצב שבו קיים שינוי בחוש הריח והריח שנשאף אינו דומה לזה שאנו זוכרים קרוי 'טרופוסמיה' (Troposmia) או 'פארוסמיה' (Parosmia), ומצב שבו אנו מריחים לפרק זמן העולה על מספר שניות ריח חריג שלמעשה אינו מצוי בסביבה – לרוב ריח רע – קרוי 'פנטוסמיה' (Phantosmia), וכשמדובר אכן בתחושה של ריח רע שאין לה אחיזה במציאות – התופעה מכונה לעתים גם 'קקוסמיה' (Cacosmia). בעוד שהיפוסמיה ואנסומיה שכיחות יותר, דווקא שתי ההפרעות האחרונות מפריעות יותר לתפקוד, מאחר והן מזכירות לאדם החווה אותן שוב ושוב כי חוש הריח שלו פגוע. 'דיסוסמיה' (Dysosmia) מהווה שם רפואי כללי לפגיעות האפשריות בחוש הריח.

 

למרות שתחום הפרעות הריח לא נחקר לרוב באוכלוסיות נרחבות, מחקרים העלו כי שכיחותן למעשה רווחת ביותר. מחקר בגרמניה במדגם של 1,240 נבדקים בגילי 5 עד 86, שממצאיו פורסמו באוקטובר 2004 בכתב העת Laryngoscope, העלה כי 5% סובלים מאנוסמיה מוחלטת ו-16% מהיפוסמיה חלקית, כשגברים נוטים יותר להפרעות אלה בהשוואה לנשים, וכך גם מעשני סיגריות. מחקר שבדי שפורסם באותה שנה באותו כתב עת שיעורים דומים – 13.3% עם היפוסמיה חלקית ו-5.8% עם אנוסמיה מוחלטת. נמצא כי בין גורמי הסיכון לפגיעה חוש הריח, פרט למחלות למיניהן, נמצאים מין (גברים), הזדקנות ופוליפים באף. מחקר אמריקאי שפורסם בשנת 2002 בכתב העת JAMA העלה שיעור של 24.5% הסובלים מפגיעות שונות בחוש הריח – ושוב גברים היו בסיכון גבוה ב-92% בהשוואה לנשים. בישראל נבחנו שכיחותן של פגיעות בחוש הריח רק בקרב מטופלים בהוספיס במרכז הרפואי שיבא, מרביתם חולי סרטן בסוף חייהם. הממצאים שפורסמו בפברואר 2006 בכתב העת Journal of Palliative Medicine, העלו כי 60% סובלים מפגיעה כלשהי בחוש הריח שלהם.

 

הסיבות לפגיעות ולשינויים בחוש הריח

 

מעבר לאנשים שנולדים ללא חוש ריח, קיימות סיבות שונות ומגוונות לפגיעות שמתרחשות בחוש הריח.

 

זיהומים

 

אחת הסיבות השכיחות המובילות לפגיעה זמנית בחוש הריח היא הידבקות בזיהומים למיניהם, לרבות זיהומים שכיחים בחורף כמו שפעת והצטננות, ודלקת מסוג 'סינוסיטיס' בסינוסים – שני חללים קטנים במעלה האף הממוקמים בשני צדי הפנים מאחורי עצמות הלחיים, הפנים והמצח.

 

פוליפים באף

 

סיבה שכיחה נוספת לפגיעה בחוש הריח היא חסימות מבניות בדרכי האף ובייחוד פוליפים - גידולים בצורת טיפה המתפתחים בחללי האף ובסינוסים. צבר של פוליפים או פוליפים גדולים במיוחד עלולים לגרום לחסימות חללי האף המתאפיינות באובדן של חוש הריח והטעם, אף סתום ונזלת.

 

פוליפים הם תופעה שכיחה הפוגעת בכ-1% מהאוכלוסייה. מספר מצבים מעלים את הסיכון להתפתחות פוליפים באף, לרבות מצב דלקתי מתמשך בריריות האף, מחלות של דרכי הנשימה כמו אסתמה, אלרגיות, מחלת ציסטיק פיברוזיס ורגישות לתרופות מסוימות כמו אספירין. מאחר ובניגוד לזיהומים, פוליפים אינם נעלמים עם הזמן, התמשכות של תסמיני שפעת ומחלות חורף דומות למעלה משבועיים דורשת פניה לרופא לבירור האפשרות להתפתחותם של פוליפים.

 

חסימות נוספות באף

 

פרט לפוליפים, קיימות סיבות נוספות לחסימות בדרכי האוויר באף העשויות להוביל לפגיעה בחוש הריח, ובייחוד עיוותים בעצמות בפנים האף וגידולים ממאירים.

 

עיוותים בעצמות שגורמים לפגיעה בחוש הריח עלולים להיגרם כתוצאה מחבלה טראומטית או ניתוח באף. קיימת מחלוקת בספרות הרפואית באשר להשפעות של ניתוחים פלסטיים באף על חוש הריח, כשאחד המחקרים מגרמניה שפורסם בינואר 2003 מעיד על פגיעה בחוש הריח בקרב עד 20% מהמנותחים, ואילו עבודות אחרות מצביעות על שיפור בחוש הריח לאחר ניתוחים פלסטיים. כמו כן, מעבר לעיוותים בעצמות, גורמים נוספים יוחסו לפגיעה בחוש הריח לאחר ניתוחי אף, לרבות סיבות נפשיות ושינויים בהרכב קרום האף.

 

גידולים סרטניים במערות האף נחשבים לנדירים מאוד במדינות המערב, ופוגעים לרוב במבוגרים מעל גיל 55. גידולים אלה עלולים לגרום לפגיעה בחוש הריח, ומלווים בתסמינים נוספים, לרבות דימומים מהאף, כאבי ראש, ראייה כפולה וקהות חושים כללית. גורמי הסיכון לסרטן זה אינם ידועים לאשורם, אולם הוכח כי עישון סיגריות מעלה את הסיכון לסרטן במערות האף, וכך גם שאיפה של חומרים שונים כמו נסורת עץ וניקל בקרב עובדי תעשייה.

 

הזדקנות

 

תהליכי הזדקנות מובילים לקהות חושים, ובעיקר לפגיעות בחוש הריח והטעם. מחקר שפורסם עוד בדצמבר 1984 בכתב העת Science העלה כי אחרי גיל 80, מעל ל-75% מהאוכלוסייה סובלים מפגיעה כלשהי ביכולת להריח ולהבחין בין ריחות. מחקר שפורסם בנובמבר 2002 בכתב העת JAMA הצביע על שיעור של 62.5% הסובלים מפגיעות בחוש הריח אחרי גיל 80.

 

מספר גורמים יוחסו לפגיעה ביכולת להריח בקרב אנשים מבוגרים, לרבות נטילה של מספר רב של תרופות או של תרופות ספציפיות הפוגעות בריח, מחלות ניווניות של הגיל המבוגר הפוגעות במערכת העצבים של המוח, ניוון של דרכי האף – לרבות ירידה במספר התאים באף מסוג תאים מיטראלים ופרה-גלומרולאריים המשדרים אותות עצביים מהאף למוח, ירידה עם הגיל בריכוז התאים באונה הרקתית –אמצעית של המוח (MTLE) המיוחסת לעיבוד חוש הריח, וכן ירידה בפעילות הנמדדת באזור זה בגיל המבוגר.

 

חוש ריח פגוע כתוצאה מהזדקנות מחייב תשומת לב נאותה להקפדה על תזונה מלאה ונכונה בקרב אנשים מבוגרים, מאחר ופגיעה בריחות עלולה להתלוות לפגיעה בטעמים של מזונות ולהוביל למצב של חסרים תזונתיים עד כדי תת תזונה המהווה בעיה משמעותית בגילי הזיקנה.

 

אלצהיימר

 

אלצהיימר המלווה בתהליכים ניווניים במוח נקשר לפגיעות בחוש הריח בעבודות רבות. למעשה, חוש ריח פגוע הוא אחד מסימני ההיכר המוקדמים לאלצהיימר, וחוקרים שונים פיתחו בשנים האחרונות מבחני הרחה שמסוגלים לאבחן ירידה קוגניטיבית על רקע אלצהיימר בשלבים מוקדמים. חוקרים מהמרכז הרפואי מאיו קליניק דיווחו בינואר 2016 בכתב העת JAMA Neurology כי מבחן ריח פשוט, המבוסס על 12 ריחות בלבד, בהם שישה ריחות של מזונות כמו בננה וקינמון ושישה של מוצרים נוספים, לרבות ורדים וסבון, מאפשר לחזות אלצהיימר בשלב מוקדם, עוד בטרם הופעת תסמיני ירידה קוגניטיבית. קבוצות חוקרים נוספות מציגים בשנים האחרונות בדיקות דומות.

 

מחקר בריטי שפורסם ביולי 2013 בכתב העת International Psychogeriatrics העלה כי הפגיעה בחוש הריח מתעצמת ככל שמחלת האלצהיימר מתקדמת, וקיים קשר ישיר בין חוסר היכולת לזהות ריחות לבין מאפיינים נוספים של המחלה, לרבות ירידה קוגניטיבית, תלות תפקודית ותסמינים התנהגותיים שונים.

 

גם מחלות דמנציה נוספות נקשרו לפגיעה בחוש הריח, כמו מחלת פיק המערבת התכווצות הדרגתית של אונות במוח.

 

טרשת נפוצה

 

לטרשת נפוצה מיוחסת בעבודות שונות פגיעה ייחודית בחוש הריח. לדברי ד"ר שגית שושן, רופאה במחלקת אף-אוזן-גרון בבית החולים וולפסון וחוקרת במכון וייצמן, אחראית מרפאת הריח במרכז הרפואי וולפסון, המשמשת יחידה ארצית לטיפול בבעיות סביב הריח, "יש דיווחים על חולי טרשת נפוצה ללא פגיעה רגילה בחוש הריח, אלא עם הזיות של ריחות לא נעימים, המכונים 'פנטוסמיה'. הכרנו גם מטופלת עם מקרה נדיר של הזיות בדבר ריח וניל נעים, אך כשמדובר בריח שמלווה אותה כל היום, הוא כבר עורר בה בחילה, והדבר דרש טיפול".

 

מאמר סקירה בנושא של חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת פנסילבניה, שפורסם במארס 2016 בכתב העת Muptiple Sclerosis and Related Disorders בחן 40 מחקרים בתחום, מהם עולה כי 20% עד 45% מהאנשים עם טרשת נפוצה סובלים מפגיעות בחוש הריח, וכי קיים קשר בין פגיעות אלה לבין הפרעות במצב הרוח ובתפקוד הקוגניטיבי בקרב החולים. בישראל מבוצע בימים אלה מחקר המבקש לאפיין את הפגיעה בחוש הריח בקרב אנשים עם טרשת נפוצה במסגרת מרפאת הריח בוולפסון, בשיתוף המרכז הרפואי שיבא.

 

פרקינסון

 

מחלת הפרקינסון מלווה אף היא בפגיעה בחוש הריח, כפי שמצאו עבודות שונות, וזו מופיעה בקרב 90% מהחולים כבר בשלבים המוקדמים של המחלה, ומאפשרת לחזות את הסיכון להתפתחות תסמינים מוטוריים. לכן, כמו באלצהיימר, יש המאמינים כי בדיקת ריח עשויה להוות אינדיקציה מקדימה להתפתחות עתידית של פרקינסון. כמו כן, לפי מאמר מגרמניה שפורסם ב-2009 בכתב העת Expert Review of Neurotherapeutics, גודל הפגיעה בחוש הריח מאפשר לחזות את האטרופיה המוחית – הניוון של רקמות המוח, בקרב חולי פרקינסון.

 

ההערכות ממחקרים שונים, לפי מאמר סקירה שפורסם במאי 2012 בכתב העת Nature Reviews, Neurology, הן כי הפגיעה בחוש הריח נגרמת בקרב חולי פרקינסון על רקע שינויים בפעילות המוליכים העצביים במוח מסוג תאי עצב כולינרגים וכן הכימיקלים סרוטונין ונוראדרנלין. מחקר אמריקאי מאוניברסיטת פיטסבורג מצא עדות לקשר בין פגיעה בחוש הריח אצל החולים לבין פעילות כימיקל הדופמין באזור ההיפוקמפוס שבמוח.

 

מיגרנות

 

כאבי ראש מסוג מיגרנות מזוהים עם פגיעות בחוש הריח, שעיקרן הם ריחות מדומיינים או רגישות מוגברת לריחות בסביבה, מהם סובלים כ-20% מהאנשים עם מיגרנות, המהווים סמן מקדים להתקף מיגרנה.

 

מחקר מברזיל שבחן את הרגישות המוגברת לריח בקרב אנשים עם מיגרנות, ופורסם בינואר 2014 בכתב העת Cephalalgia העלה רגישויות לריחות בקרב מעל ל-70% מהנבדקים עם מיגרנות, ובייחוד לריחות בשמים (75.9%), צבעים (42.1%), בנזין (28.6%) וחומרי הלבנה (27.1%). מחקר שפורסם בשנת 2011 באותו כתב העת הצביע על תופעת הריחות המדומיינים, כשמצא כי ריחות של שריפה ועשן שאין להם ביסוס בסביבה עשויים להוות סמן מקדים להתקף מיגרנה.

 

סוכרת

 

לצד הסיבוכים המוכרים של סוכרת, המחלה עלולה לפגוע גם בחוש הריח. מחקר אמריקאי עוד מינואר 1993 שפורסם בכתב העת Physiology & Behavior דיווח על קשר בין סיבוכים בכלי הדם הקטנים בקרב אנשים עם סוכרת לבין פגיעה בחוש הריח. גם מחקר עדכני יותר מיוון, שפורסם בנובמבר 2014 בכתב העת Angiology, חיזק את הממצאים, כשהעלה כי בקרב אנשים עם סוכרת סוג 2, הימצאות יתר לחץ דם ופגיעה בכלי דם פריפריים היוו גורמי סיכון עצמאיים לפגיעה בחוש הריח.

 

מחלות לב

 

לפגיעה בחוש הריח עשוי להיות גם קשר למחלות לב, אם כי אין עדויות רבות בתחום. לפי מחקר אמריקאי מאוניברסיטת שיקגו, שפורסם באוקטובר 2014 בכתב העת PLoS ONE, מבדק אובייקטיבי באמצעות מכשור רפואי המזהה פגיעה בחוש הריח מאפשר לחזות סיכון מוגבר פי 3.37 לתמותה כעבור חמש שנים בקרב מדגם של 3,005 נבדקים מבוגרים בגילי 85-57, כשהסיכון הספציפי לתמותה מאי ספיקת לב היה גדול פי 2.16 בקרב אלו שאובחנו עם פגיעה ביכולת ההרחה.

 

שבץ מוחי

 

מחקרים חדשים מרמזים על פגיעות בחוש הריח גם בקרב אנשים עם שבץ מוחי. מחקר מנורווגיה שפורסם באוקטובר 2015 בכתב העת BMC Neurology העלה במדגם של 78 נפגעי שבץ, כי 28.2% סבלו מפגיעה חלקית בחוש הריח (היפוסמיה) ו-10.3% מפגיעה מוחלטת (אנוסמיה). בין הגורמים שהעלו את הסיכון לפגיעות בחוש הריח היו גיל מבוגר וציון גבוה במדד הנכות לנפגעי שבץ NIHSS. הפגיעה שיוחסה לנפגעי השבץ התבטאה בעיקר ברגישות מוגברת לריחות לא נעימים, בהשוואה לאנשים בריאים.

 

מחלות כליה

 

מחקרים מצביעים על קשר בין פגיעה בכליות לבין פגיעות בחוש הריח. כך, למשל, מחקר משנת 1997 שפורסם בכתב העת Nephrology, Dialysis, Transplantation הצביע על קשר בין דרגת הפגיעה בתפקודי הכליה לבין חומרת הפגיעה בחוש הריח, לרבות פגיעה קשה במיוחד בקרב מטופלי דיאליזה, והעלה את הסברה כי מקור הפגיעה ביכולת להריח נעוץ בהצטברות רעלים בגוף על רקע סיבוכים בכליות. לאחר השתלת כליות התברר כי חוש הריח שב להיות תקין.

 

מחקר אמריקאי שדווח ביולי 2008 בכתב העת American Journal of Kidney Diseases, הצביע על סיכון מוגבר לפגיעה בחוש הריח בקרב מטופלי דיאליזה שסובלים מתת תזונה. מעבר למנגנון פיזיולוגי שקושר בין הפגיעה בכליות לחוש ריח פגוע, החוקרים מציינים גם תרופות שונות בשימוש של אנשים עם סיבוך כלייתי, שעלולות לפגוע ביכולת להריח, לרבות חוסמי תעלות סידן, תרופות המעכבות את אנזים המהפך ACE וסטטינים.

 

מחלות כבד

 

מחלות כבד נמצאו קשורות במספר עבודות לפגיעה בחוש הריח. המחקר שפורסם בשנת 2014 בכתב העת PLoS ONE ומצא קשר בין פגיעה בחוש הריח לתמותה כעבור חמש שנים אצל מבוגרים, העלה קשר חזק במיוחד של פי 5.15 בין פגיעה בריח לבין הסיכון לתמותה בעקבות כשל בתפקודי הכבד.

 

חוקרים מאוסטריה דיווחו בינואר 2005 כי מקורה של פגיעה בחוש הריח בקרב אנשים שפיתחו הרעלת כבד קשור ככל הנראה לפגיעה באזורי מוח שאחראים על חוש הריח ולא לפגיעות באזורי גוף פריפריים. עבודות בעבר הצביעו גם על קשר בין שחמת הכבד לפגיעה בחוש הריח.

 

חשיפה לכימיקלים ולסיגריות

 

חשיפה סביבתית לחומרים מסוימים, לרבות כימיקלים, זוהתה כגורם סיכון עצמאי לירידה בחוש הריח. מעבר לסיכון המוגבר לסרטן במערות האף (הפוגע בחוש הריח) בקרב עובדי תעשיה עם חשיפה מוגברת לגזים ודלקים שונים, נסורת עץ וניקל. סקירה בנושא מצביעה על עדויות מחקריות לקשר בין פגיעה בריח לבין חשיפה למגוון כימיקלים מקבוצות שונות, לרבות בתעשיית המתכות, לרבות קדמיום, ברזל, כרום ואבץ וייצור מגנטים, תעשיות אמוניה, חומרים אורגניים לרבות אצטון, בנזן ומנתול, חשיפה לבטון, סיליקה גבישית (החומר ממנו היו בעבר עשויים הגירים), וכן חומצות שונות וסיגריות המכילות מאות חומרים כימיים.

 

כאילו לא חסרות סיבות להפסיק לעשן, עבודות העידו על פגיעה בחוש הריח בעקבות עישון סיגריות. עוד במארס 1990 תיעד מחקר אמריקאי שפורסם בכתב העת JAMA, כי עישון מעלה פי 2 את הסיכון לפגיעה בחוש הריח לאורך שנים, וככל שכמות הסיגריות ליום גבוהה יותר – כך הפגיעה ביכולת להריח גדולה יותר. למרות זאת, הפגיעה בחוש הריח על רקע סיגריות אינה לצמיתות וניתנת לתיקון לאחר גמילה. 

 

שינויים בחוש הריח מדווחים גם בקרב מעשני קנאביס, לרבות המשמשים בקנאביס רפואי. לדברי ד"ר שושן, "יש חולים שנוטלים קנאביס רפואי ומדווחים על התחדדות חוש הריח".

 

אלכוהול

 

ישנן תצפיות על שינויים בחוש הריח גם בעקבות צריכת אלכוהול, ובייחוד התחדדות של חוש הריח. לדברי ד"ר שושן, "במחקר שביצענו בברים, ראינו שבאנשים לא שיכורים ששותים מעט אלכוהול, חוש הריח מתחדד מאוד".

 

היריון ווסת

 

ישנן עדויות על התחדדות של חוש הריח בהיריון, וידוע כי בשלבי ההיריון השונים ישנם ריחות שמשפיעים על האישה באופן חד יותר. וגם במהלך המחזור החודשי, יש עדויות כי בימים סביב הווסת, נשים נוטות להריח טוב יותר, כשחוש הריח שלהן מתחדד.

 

מחלות גנטיות

 

מחלות גנטיות שונות מזוהות עם פגיעה בחוש הריח. כך, למשל, מחלת הנטינגטון הקשה המובילה להתנוונות מוחית הדרגתית ותמותה בגיל צעיר מערבת לרוב פגיעה הדרגתית בחוש הריח, וכך גם תסמונת קלמן שמתבטאת בהעדר התבגרות מינית וחוסר יכולת של האשכים לייצר תאי זרע, ותסמונת קליינפלטר שמהווה עיוות כרומוזומאלי בכרומוזומי המין של הגבר. 

 

תחלואה נפשית

 

מצבים פסיכיאטריים שונים נקשרו לירידה בתפקוד חוש הריח, כשבחלק מהמקרים הקשר מצוי בפגיעה במנגנונים ביולוגיים כמו הולכה עצבית במוח, ובחלק אחר מדובר בביטוי של בעיה נפשית ללא עדות אורגנית כלשהי.

 

כך, למשל, מצבים נפשיים המלווים למחסור בוויטמין B1 (תיאמין), לרבות פסיכוזה על רקע תסמונת קורסקוף הנוצרת עקב מחסור מתמשך בוויטמין, נקשרו גם לירידה בחוש הריח, לצד פגיעות מוכרות יותר בזיכרון ובחוש הראייה.

 

אנשים עם סכיזופרניה מתאפיינים לרוב בעיוותים בתחושות הריח, ולפי מחקר אמריקאי מאוניברסיטת סטאנפורד שפורסם במאי 2004 בכתב העת Journal of Abnormal Psychology, חולי סכיזופרניה מפתחים חוסר רגישות לריחות מסוימים, בהבדל מפגיעה כללית בחוש הריח. החוקרים זיהו כי במבחן לבדיקת 40 ריחות, אנשים עם סכיזופרניה התקשו לזהות ריחות של גבינה ובננה, טעויות שבקושי נצפו בקרב בריאים ששימשו כקבוצת ביקורת. החוקרים מעריכים כי חולי סכיזופרניה חווים לקויות קוגניטיביות שמשפיעות באופן יוצא דופן על חוש הריח ועל תפיסת ריחות.

 

קשר נצפה בעבודות רבות בין דיכאון לבין פגיעה בחוש הריח, אם כי לא ברור האם דיכאון הוא שמוליד פגיעה בחוש הריח או להיפך. לפי מחקר מגרמניה שפורסם בסתיו 2001 בכתב העת Journal of Psychiatric Research דיכאון מג'ורי (קליני) מלווה בירידה ברגישות לריחות, אם כי ירידה זו תוקנה בהמשך בעקבות טיפול תרופתי בדיכאון.

 

הקשר בין הפרעות במצב הרוח ותפיסת ריחות גם בא לידי ביטוי במחקר גרמני ממאי 2007 שפורסם בכתב העת Chemical Senses שהעלה כי בקרב נבדקים שהוצגה להם תמונה מטרידה ולא נעימה – חלה ירידה ברגישות לריחות וריחות נתפסים פחות נעימים ויותר אינטנסיביים.

 

תרופות

 

תרופות רבות נקשרו לאורך השנים עם פגיעה בחוש הריח. בין השאר פגיעה בחוש הריח זוהתה בקרב אנשים מסוימים לאחר נטילת תרופות למחלות לב כמו אמיודרון לטיפול בהפרעות בקצב הלב, תרופות נגד דיכאון, אנטיביוטיקה מסוגים שונים, תרופות נוגדות דלקת ותרופות לסרטן מסוגים שונים, למשל לסרטן השד.

 

לדברי ד"ר שושן, "בעבר תרסיסים לאף שהכילו אבץ היו פוגעים בחוש הריח, אולם בהמשך מינהל התרופות האמריקאי (ה-FDA) אסר על השימוש בהם, וכיום פגיעה בריח בעקבות תרופות נחשבת לנדירה. מאחר ותרסיסים המכילים אבץ עלולים לפגוע בחוש הריח, לנוטלים תכשירים טבעיים דרך האף, חשוב לוודא שלא מדובר בתרסיס שמכיל אבץ", היא מדגישה.

 

מחסור בוויטמינים או באבץ 

 

מחסור בויטמינים שונים, לרבות מחסור בוויטמין B12 עלול לגרום לפגיעה בחוש הריח. לדברי ד"ר שושן, "צמחונים וטבעונים שאינם אוכלים בשר, המהווה מקור עיקרי לוויטמין זה, צריכים להיות מודעים לאפשרות של ירידה ביכולת ההרחה. במקרים שמאובחן מחסור בוויטמין, ניתן פשוט ליטול אותו כתוסף תזונה לטיפול בפגיעה בחוש הריח". גם מחסור במינרל אבץ נקשר לפגיעה בחוש הריח. 

 

גורמים נוספים לפגיעה בחוש הריח

 

מצבים רפואיים נוספים שאובחנו במחקרים כגורמים אפשריים לפגיעה בחוש הריח כוללים: מפרצת בכלי הדם במוח, ניתוחי מוח, פגיעות ראש טראומטיות, מחלות עצביות ניווניות נוספות של המוח, כמו מחלת MSA (קיצור של Multiple System Atrophy) ומחלות נוספות בהן מחלת פאג'ט בעצמות, התוקפת לעתים את עצמות הפנים ותסמונת סיוגרן המובילה לתפקוד לקוי בבלוטות ההפרשה בגוף על רקע כשל אוטואימוני. מחקר מבריטניה שפורסם בספטמבר 2009 בכתב העת Rheumatology העלה כי כמחצית מהנבדקים עם תסמונת סיוגרן חווים פגיעות בחוש הריח, בין השאר בעקבות המחסור ברוק והתפתחות יובש העלול להוביל להתפתחות חסימות בדרכי האף. גם אנשים עם תסמונת דאון מאובחנים עם פגיעה בחוש הריח, בין השאר על רקע פגיעות מוחיות שדומות לאלו המאפיינות חולי אלצהיימר. שינויים הורמונאליים עשויים גם הם לגרום לפגיעה בחוש הריח, וכך גם מחלות פה וחניכיים. מחקרים מעידים שגם טיפולי הקרנות לגידולים סרטניים שונים עלולים לפגוע בחוש הריח. 

 

האבחון של פגיעה בחוש הריח

 

במידה ופיתחתם להערכתם פגיעה בחוש הריח, הדבר נבדק לרוב אצל רופא אף-אוזן-גרון המוכר בישראל כרופא מקצועי ראשוני (שאין צורך לקבל עבורו הפנייה מרופא משפחה/ילדים) באמצעות בדיקה קלינית של הראש והצוואר, כשברוב המקרים נבחנים לעומק עצבי הפנים המוליכים את חוש הריח, ובייחוד עצב מיתר הפנים (chorda tympani nerve), האוזן התיכונה, דרכי האוויר, הלשון והאף – לרבות הקרום (ממברנה) שעוטף את האף מבפנים העשיר בכלי דם שקרוי Nasal Mucosa.

 

מספר שאלות יכולות להדריך את האבחנה הרפואית בנוגע למקור הפגיעה בחוש הריח: האם אתה יכול להריח מזונות מסוימים אבל לא אחרים? האם אתה יכול להבחין בטעמים של מזונות? האם אתה נוטל תרופות כלשהן? אילו תסמינים נוספים משפיעים עליך מעבר לפגיעה בחוש הריח? האם לאחרונה סבלת מהצטננות או שפעת? האם אתה סובל מאלרגיות כלשהן? או שסבלת מאלרגיות בעבר?

 

בדיקה אנדוסקופית של האף, המבוצעת באמצעות מכשיר אנדוסקופ גמיש שבקצהו מצלמה, מאפשרת לבחון את דרכי האף להימצאות פתולוגיות, למשל סינוסים או גידולים שונים. לעתים מבוצעת בדיקה של אטימת האף באופן חד צדי או דו צדי כדי לבחון שינויים בתפיסת ריחות.

 

לעתים נעשית הערכה פסיכיאטרית כדי לאמוד את הסיכויים למצבים של פגיעה בחוש הריח על רקע מצב נפשי. במצבים רבים נדרשת בשלב האבחון של פגיעה בחוש הריח גם בדיקת דם כדי לשלול חסרים תזונתיים ומצבים כגון רמה גבוהה של שומנים בדם או פעילות הורמונאלית מסוימת – העלולים לפגוע בחוש הריח. בדיקת ריח סטנדרטית, המבוצעת בהמשך בכל אחד מהנחיריים בנפרד באמצעות זיהוי ריחות שונים, מאפשרת לזהות פגיעות בחוש הריח.

 

בנוסף מבוצעת לעתים בדיקת הדמיה באמצעות סי.טי או MRI של המוח ושל חלל האף כדי לשלול את האפשרות לחסימות בדרכי האף, זיהומים או גידולים שמשפיעים על חוש הריח, לרבות גידולי מוח שיכולים להשפיע על תפקוד חוש הריח. במצבים מסוימים נדרשת דגימה של תאים מפנים האף והעברתם לבחינה פתולוגית במעבדה. לעתים חוש הריח נפגע על רקע שינויים בחילוף החומרים בגוף, וכשקיים חשד לסיבה זו – המטופל מופנה לבדיקה למדידת קצב חילוף החומרים (מטבוליזם) ותפקודי כבד.

 

במרפאת הריח במרכז הרפואי וולפסון, המשמשת יחידה ארצית לטיפול בבעיות סביב הריח, מתבצע תהליך אבחנתי הכולל מגוון בדיקות, לרבות בדיקת ריח ייחודית. לדברי ד"ר שושן "למרפאה פונים בעיקר מטופלים שיש להם פגיעה מולדת בחוש הריח (הקרויים 'תתרנים') וכן כאלו שסובלים מירידה בחוש הריח מסיבות שונות או מפנטוסמיה שמבטאת לרוב בתחושה מתמדת של ריח לא נעים בסביבה שאין לה מקור במציאות. מעבר לבדיקה הקלינית, המטופלים מופנים לבדיקות הדמיה לפי הצורך, וכן עוברים בדיקה באורך של כ-50-45 דקות להערכת חוש הריח הכוללת סוללה של ריחות, במסגרתה הם מתבקשים לזהות ריחות בתשובה נכונה מתוך 4 תשובות ולדרג ריחות לפי דרגת הנעימות".

 

הפנייה למרפאה לרוב נעשית באמצעות טופס 17 מקופת החולים, ומרבית בדיקות ההדמיה כלולות בסל כשהן מבוצעות דרך הקופה, אך בדיקת הריח עצמה כיום אינה כלולה בסל וכרוכה בתשלום.

 

טיפולים לפגיעות בחוש הריח

 

הטיפולים לפגיעה בחוש הריח מגוונים. כשמדובר בבעיה אנטומית-מבנית, כגון חסימה באף, הטיפול המומלץ הוא ניתוח. במצבים של חוסר בוויטמינים, נהוג לטפל בבעיה באמצעות תוספי תזונה. במצבים רפואיים ידועים כגון סוכרת לא מאוזנת, טיפול בבעיה הרפואית - למשל איזון רמות הסוכר - יטפל לרוב גם בפגיעה בחוש הריח.

 

במידה ולא נמצא מקור רפואי ברור שהוביל לפגיעה בחוש הריח, והיא תולדה של מחלה או מצב רפואי כלשהו, במקרה של פגיעה אקוטית בחוש הריח, הטיפול המקובל הוא בסטרואידים המעודדים לרוב את התחדשות עצבי חוש הריח תוך 2-1 חודשים.

 

טיפול נוסף שצובר בשנים האחרונות תאוצה מבוצע באמצעות 'אימון ריח' (Olfactory training). לדברי ד"ר שושן, "נמצא שכאשר חושפים אנשים באופן אקטיבי לריחות, כמו לימון, קינמון וציפורן, בחשיפה מבוקרת יומיומית, חוש הריח שלהם משתפר. ההנחה שעצם הגירוי של חוש הריח גורם להתחדשות עצבי הריח, בדומה לכך שגירוי השרירים מוביל לבנייה והתחדשות של תאי שריר".

 

 

תאריך עדכון אחרון: יוני 2016

 

קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: