אחת הסיבות המטרידות יותר לכאבי גב – הכאבים השכיחים ביותר המדווחים באוכלוסייה הבוגרת במדינות המערב – עלולה להיות פריצת דיסק, מצב הדורש לעתים מסע מפרך עד למציאת הטיפול שיוביל להקלה בכאב.

כאב גב מהווה את הכאב הכרוני השכיח באוכלוסייה המערבית. בישראל לפי מחקר שפורסם באוקטובר 2008 ונערך בקופת חולים כללית בקרב בוגרים מעל גיל 20, קרוב למחצית מהנבדקים (46%) דיווחו על כאב כרוני שהשכיח שבהם היה כאב גב (32%).

אחד החששות המטרידים יותר אנשים שמפתחים לפתע כאב גב הוא החשש מפני פריצת דיסק, וזאת למרות שבפועל התופעה עשויה שלא להיות מלווה כלל בכאבי גב. מחקרים הראו כי מעל לחמישית מהאנשים עם פריצת דיסק – בין 22% ל-40% – כלל אינם סובלים מכאבי גב ויכולים שלא להיות מודעים לתופעה. כך, למשל, במחקר שפורסם עוד בשנת 1990 באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון בארה"ב נמצא כי בסריקות MRI שבוצעו בקרב בוגרים מתחת לגיל 60 שלא סבלו מכאב כרוני – 20% אובחנו עם פריצת דיסק שלא הייתה מלווה בכאבים.

ואילו גם מהכיוון השני, סקירה שפורסמה בפברואר 2001 בכתב העת 'ניו אינגלנד ג'ורנל אוף מדיסין' העלתה כי רק בקרב 4% מהסובלים מכאב גב תחתון, הסיבה שמאובחנת לבסוף היא פריצת דיסק.

לפי נתוני המכון הלאומי לבריאות בארה"ב (NIH) שנסמכים על מחקרים מאיטליה ופינלנד, כ-1% עד 3% מהאוכלוסייה הבוגרת מפתחים פריצת דיסק בחייהם, לרוב בגילי 20 עד 50, וגברים נמצאים בסיכון כפול בהשוואה לנשים.

מה זה פריצת דיסק?

עמוד השדרה בגופנו מורכב מ-26 חוליות: 7 צוואריות, 12 באזור בית החזה, שאליהן מחוברות הצלעות, 5 באזור הגב התחתון וכן שתי חוליות בתחתית עמוד השדרה – חוליית הקצה ועצם העוקץ. בין כל שתי חוליות בעמוד השדרה ממוקם דיסק – מבנה עגול סחוסי ורך העשוי קרום סיבי וחומר פנימי בעל מרקם ג'לי המרפד את המרווחים בעמוד השדרה ומשמש כבולם זעזועים לריכוך השפעת תנועות הגוף על יציבות עמוד השדרה.

פריצת דיסק (Herniated Disc) היא מצב רפואי שבו מופעל לחץ על הרקמה העצבית סביב עמוד השדרה - על חוט השדרה העובר בתוכו או על שורשי העצבים שנוגעים בחלקו החיצוני של עמוד השדרה - וזאת בעקבות פריצה החוצה של החומר הסחוסי המצוי בין שתי חוליות בעמוד השדרה. בפריצת דיסק נוצר קרע בטבעת החיצונית של הדיסק הסחוסי והחומר המצוי בתוכו פורץ החוצה, ועלול לגרום ללחץ על הרקמה העצבית ולהתפתחות דלקת.

בשלב הראשון של פריצת דיסק, הטבעת הסיבית של הדיסק לרוב נמתחת ונחלשת. בשלב הבא היא נדחפת לבלוט אל מחוץ לקו החוליות של עמוד השדרה – לתוך תעלת חוט השדרה או לכיוון שורשי העצבים – שלב הקרוי 'בלט בדיסק' (Bulging Disc) או 'בקע בדיסק' (Disc Protrusion). בהמשך הטבעת עלולה להתבקע והנוזל שבתוכה פורץ החוצה וגורם ללחץ או גירוי בחוט השדרה או שורשי העצבים. בהמשך נגרמת פגיעה וירידה בתפקוד העצב הסמוך לעמוד השדרה – תופעה הקרויה 'רדיוקולופתיה' שמלווה בתסמינים נוירולוגיים שונים שיפורטו בהמשך.

בעקבות יציבות מוגברת של עמוד השדרה באזור בית החזה, האזורים העיקריים המועדים לפריצת דיסק הם בחוליות הצוואר וחוליות המותניים והגב התחתון.

מהם התסמינים של פריצת דיסק?

פריצת דיסק הופכת לבעיה כשהיא מלווה בתסמינים קליניים. במקרים מסוימים התסמינים מופיעים כבר אחרי 'בלט בדיסק' שגורם ללחץ על עצבים, ומחייבים התייחסות רפואית עוד בטרם פרץ הנוזל שבדיסק החוצה.

כאב רדיקולרי

הבולט שבתסמיני פריצת דיסק הוא כאב, ובייחוד כאבי גב שעלולים להפוך לכרוניים ומעיקים ולהגביל את התפקוד. במקרים מסוימים עלול הכאב גם להקרין לאזורים אחרים בגוף, בהתאם לאזור בעמוד השדרה שבו ממוקם הדיסק הפגוע – ובייחוד כאבי כתפיים, ידיים ורגליים.

בין השאר עלול להתפתח מה שמכונה בשפה הרפואית 'כאב רדיקולרי'. "הכוונה לכאב שמקורו במערכת העצבים, למשל גם כתוצאה מפריצת דיסק או מסיבות אחרות, בתנאי שהוא מקרין לגפה, לרגל או יד", מסביר ד"ר איתי גור אריה, מנהל היחידה לשיכוך כאב במרכז הרפואי שיבא ומנהל תחום הכאב ב'כמוני'.

בנובמבר 2013 הופץ נייר עמדה של האגודה הישראלית לכאב ואיגוד רופאי המשפחה המגדיר כאבי רדיקולרי בגב התחתון, במטרה לתת מענה תרופתי יעיל לסובלים מהבעיה כבר במרפאות משפחה. כאב זה מלווה בתלונות של דקירות, כאב שורף, מושך או דמוי זרם.

בהבדל מכאב גב תחתון שמוקרן מן הגב שאין בו מרכיב עצבי הקרוי בשפה המקצועית 'כאב סומאטי מוקרן', שמלווה בתלונות על כאב שאינו ממוקד, הכאב הרדיקולרי ממוקד באזורים ספציפיים, ולעתים קרובות מקרין לאזור שמתחת לקו החגורה (בעכוז ובירכיים ולפעמים אפילו מתחת לגובה הברך).

רדיקולופתיה

פריצת דיסק עלולה להוביל גם לתסמינים נוירולוגים שנגרמים עקב לחץ על סיבי מערכת העצבים שסביב לעמוד השדרה או על חוט השדרה העובר בתוכו, מצב הקרוי בעגה המקצועית 'רדיקולופתיה' (Radiculopathy). תסמינים אלו כוללים בין השאר חולשה בגפיים, ירידה בתחושה ותחושת נימול, קושי לשלוט על שרירים מסוימים וירידה בעוצמתם של רפלקסים שונים. כשמקורם של התסמינים בנזק לעצבים באזור הסמוך לעמוד השדרה, בין אם כתוצאה מפריצת דיסק או מסיבה אחרת – למשל מחלת דלקת פרקים ניוונית (אוסטאוארטריטיס), אלו יסווגו כ'רדיקולופתיה'.

סיאטיקה

תסמין אופייני נוסף של פריצת דיסק מכונה 'סיאטיקה' (Sciatica) או 'אישיאס', ומתבטא בתחושות כאב עמום או חד שמוקרן לרגל, שיורד מהגב לאזור הרגליים, מהירכיים ועד כף הרגל. מצב זה מורגש לרוב רק בצד אחד של הגוף, אך לעתים בשתי הרגליים, ועשוי להופיע באופן עצמאי ללא כאב גב תחתון שנלווה לו. ב-90% מהמקרים 'סיאטיקה' נגרמת כתוצאה מפריצת דיסק, אם כי התופעה גם עשויה לאפיין מצבים פתולוגיים נוספים כגון היצרות בתעלת השדרה (ספונדילוליסטזיס).

פגיעה בשרירים

נזק עלול להיגרם גם לתפקודם של שרירים שמושפעים מהעצבים שמופעל עליהם לחץ בפריצת דיסק – באופן העלול לגרום לחולשת שרירים, קושי באחיזה או הרמה של חפצים וחוסר שליטה על שרירים מסוימים.

מצבי חירום רפואי

מספר תסמינים של פריצת דיסק מהווים מצב חירום רפואי ודורשים פנייה מיידית לטיפול בניתוח, כפי שיפורט בהמשך. מומלץ לפנות לטיפול דחוף במקרה של החמרת תסמינים כגון כאב, נימול וחולשה לדרגה שאינה מאפשרת תפקוד יומיומי; סיבוכים במערכת העיכול ושלפוחית השתן לרבות קשיים במתן צואה ושתן; ואובדן תחושה באזור ה'אוכף' (saddle) – אזור הירך הפנימית וסביב הרקטום.

תסמונת זנב הסוס (Cauda Equina Syndrome) מהווה מצב חירום רפואי שדורש ניתוח דחוף, ועלולה להיגרם מפריצת דסק באזור עמוד השדרה המותני. התסמונת מתבטאת בלחץ חמור על מערכת העצבים העלול להוביל לשיתוק בגפיים התחתונות, אי שליטה על סוגרים ואימפוטנציה.

מהם הגורמים לפריצת דיסק?

סיבות שונות עלולות להוביל בהדרגה לפריצת דיסק, בהן סיבות שניתנות למניעה וכאלו שקשורות לתהליך ההזדקנות הטבעי של הגוף. לאחרונה מצטברות ראיות כי סמנים גנטיים מסוימים עלולים אף הם להגדיל את הסיכון להתפתחות התופעה. רוב האנשים עם פריצת דיסק אינם יכולים לקבוע בוודאות מהו הגורם שהוביל לתופעה. שני הגורמים העיקריים לפריצת דיסק הם תהליך ניווני שקשור בגיל הביולוגי ופגיעת טראומה הנגרמת לרוב כתוצאה מהרמת משאות.

גיל: הסיבה המרכזית לפריצת דיסק היא תהליך ניווני של הדיסקים הנגרם עם הגיל ומתבטא בירידה בכמות הנוזל הג'לטיני המצוי בתוכו. תהליך זה עלול לגרום לירידה בגמישותם של דיסקים ומעלה את הסיכון לקרע בדיסק.

הרמת משאות: לעתים הפעלה לא נכונה של הגוף בעת הרמת משאות כבדים עלולה להאיץ פריצת דיסק, למשל במקרים בהם מופעלים שרירי הגב התחתון במקום שרירי הרגליים והירכיים להרמת משאות, באופן העלול לגרום לתנועה פתאומית ולפריצת דיסק. במקרים מסוימים התופעה נגרמת מאירוע טראומטי בודד ולא על רקע נזק מצטבר.

מחקר שפורסם עוד בשנת 1993 של האקדמיה הלאומית למדעים בארה"ב מצא כי אנשים שמרימים בתכיפות משאות כבדים, וכן ילדים שמרימים משא כבד במשקל של מעל ל-11 ק"ג (25 פאונד) באופן שגוי עם ברכיים ישרות וגב מכופף – נמצאים בסיכון לפריצת דיסק. גם הרמה שגויה של משקולות בחדר הכושר עלולה עם הזמן לגרום לפריצת דיסק.

נדיר כי פגיעה טראומטית מסוג אחר, כגון נפילה או חבלה בגב, יובילו לפריצת דיסק, אם כי ישנו תיעוד גם למקרים חריגים מסוג זה בספרות הרפואית.

אנשים העוסקים בעבודות סבלות והובלה הדורשות הרמת משאות כבדים בשכיחות גבוהה נמצאים בסיכון מוגבר לפריצת דיסק.

עומסים מצטברים: עומסים מצטברים על עמוד השדרה עלולים להוביל אף הם עם הזמן לפריצת דיסק, למשל בישיבה לא נכונה באופן ממושך שעלולה להוביל לבלט בדיסק, ובהמשך לפריצת דיסק.

גנטיקה: לאחרונה מצטברות עדויות ממחקרים על סמנים גנטיים מסוימים שקיומם מעלה את הסיכון לפתח פריצת דיסק. מחקר אמריקאי מפברואר 2011 שפורסם בכתב העת Journal of Bone and Joint Surgery העלה כי מתוך 1,264 תושבי יוטה שסבלו מפריצת דיסק, שנאספו ממאגר של מעל ל-2 מיליון תושבי המדינה, לאנשים עם קרובי משפחה שסבלו אף הם מפריצת דיסק היה סיכון של פי 4.15 לפתח את התופעה – ממצא המצביע על קשר גנטי כלשהו.

מחקר שפורסם במאי 2008 בכתב העת American Journal of Human Genetics מצא כי קיומם של מוטציות בגנים המקודדים לחלבונים שאחראים על תפקוד רקמת המטריצה החוץ תאית המקיפה תאים ואחראית לתפקודי גדילה וריפוי פצעים – כמו הגנים המסומנים באותיות MMP2 ו-THBS2 – מעלה את הסיכון לפריצת דיסק.

אבחון פריצת דיסק

תהליך האבחון של פריצת דיסק מבוסס לרוב על בדיקה גופנית ובדיקות הדמיה שתומכות באבחנה.

בדיקה גופנית: זהו השלב החשוב ביותר באבחנה, במהלכו נבחן מבנה עמוד השדרה ומתבצעת בדיקה נוירולוגית לרפלקסים, חוזק שרירים, יכולת הליכה ושווי משקל ותגובה למגע. בבדיקה הגופנית עשוי הרופא לבקש מהמטופל לשכב על הרצפה ולהזיז את רגליו כדי לבחון את המקור לכאבים.
ברוב המקרים של פריצת דיסק, בדיקה גופנית ובירור היסטוריה רפואית הם כל שנדרש לבצע אבחנה, אולם במצבים אחרים קיים חשד לגורמים אחרים ונדרשות בדיקות הדמיה מסוגים שונים.

רנטגן: צילום רנטגן פשוט אינו מאפשר לזהות פריצת דיסק, אולם הוא עשוי לשלול גורמים אחרים לכאבי גב תחתון, כגון זיהום, גידול או שבר בעצם.

סי.טי (CT): בדיקת סי.טי הכוללת מספר צילומי רנטגן בחתך מסוים יכולה לסייע לאמוד את מבנה עמוד השדרה, אולם גם היא אינה מזהה בוודאות פריצת דיסק.

MRI: בדיקת הדמיה שמאפשרת לוודא את מיקום פריצת הדיסק על גבי עמוד השדרה ולזהות את העצבים שנפגעו כתוצאה מפריצת דיסק.

מיאלוגרפיה: מיאלוגרפיה היא בדיקת הדמיה של חוט השדרה המבוצעת באמצעות הזרקת חומר צבע לנוזל השדרה וביצוע צילומי רנטגן. בדיקה זו יכולה לזהות מצבים של לחץ המופעל על חוט השדרה כתוצאה מפריצת דיסק או ממצבים רפואיים אחרים.

EMG: בדיקת EMG, ובשמה המלא 'אלקטרומיאוגרפיה', בוחנת פולסים חשמליים הנעים לאורך רקמות עצביות. הבדיקה יכולה לאתר את מיקומו של הנזק העצבי כתוצאה מפריצת דיסק.

דיסקוגרפיה (Discogram): בדיקה זו המבוצעת באמצעות הזרקת חומר ניגוד לתוך דיסקים בעמוד השדרה במטרה לאבחן איזה דיסק הוא הגורם לכאב. הבדיקה מבוצעת לרוב בקרב אנשים הסובלים מפריצת דיסק ומועמדים לניתוח. במידה וההזרקה עצמה מובילה לכאב, ההערכה כי מקור הכאב בדיסק אליו הוזרק החומר. עם זאת, הבדיקה עדיין נחשבת לשנויה במחלוקת, ויעילותה מוטלת בספק על ידי חלק מהמחקרים בתחום, שלפיהם היא עלולה לגרום לכאבים עזים וללא ערך אבחנתי ברור.

(עודכן לאחרונה בתאריך 24.9.2015)

קראו כאן על כל הטיפולים לפריצת דיסק

למידע נוסף על בדיקות דימות