הלחץ מושפע מתחושת השליטה, ובכוונה אני משתמש במושג תחושת השליטה ולא יכולת השליטה. כל גירוי אברסיבי (מושג פסיכולוגי המייצג גירויים אליהם נחשף האדם אשר גורמים לו למצוקה) יחווה כחמור יותר ויעורר יותר מצוקה במידה ואין לנו שליטה עליו, ובהקשר של המבצע הצבאי – אם איננו יודעים מתי ייגמר.

 

ישנם כמה ניסויים קלאסיים שבחנו והדגישו את חשיבות השליטה. באחד מהם, הראו לנבדקים תמונות של קורבנות מוות אלים (גירוי אברסיבי) ברצף על מסך מחשב. הנבדקים חוברו למכשיר GSR, זהו מכשיר שמודד את מידת המוליכות של העור, אינדיקציה לרמת העוררות והדחק שחש הנבדק. הנבדקים חולקו לקבוצה שיכלה ללחוץ על המקלדת ואז התמונות יפסקו ואילו הקבוצה השנייה צפתה בתמונות בדיוק למשך אותו זמן, אך ללא יכולת שליטה - מבלי שיוכלו להפסיק את רצף התמונות. תוצאות הניסוי הראו שלמרות ששתי הקבוצות נחשפו לאותן תמונות למשך זמן זהה, הקבוצה שהייתה בידיה השליטה חשה פחות חרדה באופן משמעותי.

 

אני רואה דמיון רב בין החשיפה הממושכת לגירוי אברסיבי בניסוי לבין החשיפה הממושכת בכלי התקשורת ( טלויזיה, רדיו, אינטרנט, וואטסאפ). כנראה ואין לנו שליטה על משך המבצע הצבאי (אלא אם כן גם הקבינט הביטחוני קורא את הבלוג שלי), אך כן יש לנו שליטה על החשיפה למבצע ודרך ההתמודדות עימו.

 

יותר מכך, כל אחד בכל תפקיד, שאינו רוצה להגיע למצב של שחיקה, כדי שיוכל לשמור על בריאותו ולהמשיך לתפקד, צריך לדאוג להפוגה.

 

כאשר אני מציג עקרונות פסיכולוגים מוסכמים וידועים אלו, אני מקבל לעיתים את התגובה הפרדוקסאלית כי תחושת השליטה אכן מובילה לרגיעה, אך את תחושת השליטה ניתן להשיג ע"י מעקב צמוד אחר אמצעי התקשורת. כאשר אני שואל האם אתה חש רגיעה כאשר אתה צופה בתמונות המלחמה? התשובה לרוב היא: "ודאי שלא, אך אם לא אדע ארגיש הרבה יותר גרוע".

 

בו וניקח תשובה זו כהנחה שיש לבחון אותה. במידה ואינכם קציני פיקוד ושליטה בזמן משמרת, אנא בחנו הנחה זו. כבו את כל המכשירים בזמן האוכל (כולל סמארטפון), שחקו עם הילדים ללא החדשות ברקע, הסתפקו בעדכון קצר והעבירו לתוכנית או סרט שמעוררים בכם חיוך. אל תחכו שהגוף יסמן לכם כי הוא מותש לפני שאתם הולכים לישון, הקדימו אותו.

 

השליטה בגוף, במחשבות, בתחושות וברגשות יכולה להיות בידי כל אחד ואחת, גם כאשר ישנם אירועים חיצוניים שאינם בשליטתו.