חשבון נפש ביום הכיפורים קורא לביקורת עצמית, חקירה שתפקידה למצוא את הכשלים, הטעויות והחטאים שביצענו במהלך השנה כדי שנוכל לכפר עליהם, לחזור בתשובה ובמידה והיו כלפי אדם אחר גם לבקש סליחה. הביקורת העצמית מחפשת בנרות את הפערים שבין ההתנהגות ורמת המוסר של האדם האידיאלי לבין החיים האמיתיים. הביקורת העצמית טוענת שכל פער בין הדמות האידיאלית לבין הדרך בה הרגשנו, חשבנו והתנהגנו אינו לגיטימי, דורש תיקון ואולי אף ענישה.   הצעתי היא דווקא ביום הכיפורים, להחליף את הביקורת העצמית בחמלה עצמית.   חמלה היא היכולת להיות רגיש לסבלם של אחרים, כאשר קיימת פתיחות ונכונות להיות מודע ולהכיר את כאבו של האחר ולא להתעלם או להתנתק ממנו, כך שתחושות של הבנה וכבוד יעלו כלפיו ותהיה נכונות וניסיונות מתאימים להקל על סבלו. חלקו הנוסף של החמלה מערב הבנה שאינה שיפוטית כלפי אלו שטעו או פגעו, אותן פעולות והתנהגויות נתפסות כחלק מהיותנו רק בני אדם, כאלו שאינם יודעים הכל, טועים, נכנעים ליצרים וגם חוטאים.   בעוד שחמלה כלפי האחר מתקבלת בהבנה, אני מוצא שישנם אנשים שנוטים לזנוח את עקרונות החמלה ומאמצים ביקורת עצמית נוקשה כאשר מתבצע חשבון נפש עצמי. מחקרים מאוששים את תחושתי שרוב האנשים הרבה יותר נוקשים, מחמירים וביקורתיים עם עצמם לעומת היחס והסובלנות שמקדישים לאחרים. לכן חשוב להכיר ולהדגיש את החמלה העצמית. החמלה העצמית קוראת לכל אחד להיות רגיש לסבל שלו עצמו, מבלי להימנע מלראות את הכאב או להתנתק ממנו, כך שיעלו תחושות של כבוד והבנה שיובילו לנכונות להקל על הסבל. החמלה העצמית קוראת להבנה שאינה שיפוטית כלפי הסבל של עצמך, או הטעויות או החטאים שביצעת, ניתן לראות את כולם יחדיו כחלק מהיותנו בני אדם לא מושלמים, חוויה המשותפת לכולם.   לעיתים קרובות אני מוצא שהבלטת המוסר הכפול, כלומר הפער בין היחס לאחרים לבין היחס כלפי עצמי, עוזרת לתיקון או לפחות מיתון ביקורתיות היתר. שאלות מעוררות מחשבה כגון: איך היית מגיב אם מישהו אחר היה מבצע את הטעות הזו? איזה עונש היית מטיל על חברך אם היה עושה את אותה השגיאה?   אנחנו מלמדים ובצדק את משפט החוכמה "מה ששנוא עלייך, אל תעשה לחברך", אך לפעמים כדאי גם לזכור את הגרסה המשלימה: "אל תעשה לעצמך, מה שלא היית עושה לחברך" (ניסוח שלי ולא ציטוט מהמקורות).   יקומו המבקרים ויטענו שהרכות והסלחנות כלפי העצמי יובילו לפאסיביות, חוסר רצון או יכולת לתקן ולהשתפר. חמלה עצמית מכוונת שהאדם לא יבקר ויעניש עצמו בנוקשות על טעויותיו האנושיות, אך בהחלט שישים לב אליהן וינסה לתקנן. אדם עם חמלה עצמית תמיד ישאף לרווחה ובריאות טובים יותר בשביל עצמו ולכן ירצה ויהיה בעל מוטיבציה גבוהה להשתפר בתחומים החשובים לו. לעומת זאת, אנשים עם נטייה לביקורתיות יתר יהיו בעלי מוטיבציה פנימית הקוראת להתעלם מן הטעויות שעשו כדי להימנע מהענישה העצמית. וכמובן ללא הקדשת תשומת הלב -  לא יהיה ניסיון לתקנן. כאשר כבר קיימת תשומת לב לשגיאות, הביקורתיות מפחיתה מן הערך העצמי, מציבה סטנדרטים שקשה להשיגם ומבטיחה ייסורים אם לא נעמוד באותו היעד, מעוררת חרדה, פוגעת במוטיבציה ובכוחות לנסות ולבצע את התיקון.   החמלה העצמית מובילה להשתפרות מתמדת, תוך חיזוק המוטיבציה להשתדלות ומיתון הסטנדרטים הלא-ריאליים המובילים למפח נפש.     לכל אורך השנה עולים טריגרים לחשבון נפש. טוב שנקדיש את תשומת הלב ונעורר את החמלה העצמית ביום הכיפורים. קבלה כעת של היותנו רק בני אדם, כדי שנצליח להיזכר בחמלה בכל פעם שנזדקק. אך כמובן שאף פעם לא נצליח ליישם את החמלה העצמית באופן מושלם, כי אנחנו בסך הכל, רק בני אדם.