שלום,

אני חושבת שפחות משנה אם אתה קורא לתחושות הקשות דיכאון, או שאתה קורא להן בשם אחר, מה שמשנה הוא החוויה שאתה חווה ומתאר. העוצמה של הרגשות שאתה מתאר מראה שיש מצוקה קשה וכאב שמרגיש לפעמים בלתי נסבל, וזו סיבה מספיק טובה לחפש עזרה.

אני שמחה לקרוא שאתה מחזיק בראש את האנשים במשפחה הקרובה, שאתה לא רוצה לפגוע בהם, שאתה מרגיש שהם אוהבים אותך וגם חושש שהסבל שלך משפיע גם עליהם. אפשר להרגיש את הכאב שאתה חווה ומתאר, אבל אפשר גם להרגיש שבתוך הכאב יש לך קירבה וקשר עם אנשים שקרובים אליך, שאוהבים אותך ושאתה מרגיש את האהבה שלהם. זה מקום טוב להתחיל ממנו.
אני לא יודעת למה בדיוק התכוונה הפסיכיאטרית, אבל אני חושבת שלא כדאי לוותר על חיפוש עזרה מקצועית שתסייע לך. האם יש מרפאה באזור המגורים שלך שאתה יכול לפנות אליה? בבלוג שלי פה תוכל למצוא רשימה של מקומות המספקים טיפול בחינם או במחיר מוזל, אולי תוכל למצוא שם כתובת מתאימה.

מקווה שתמצא את הכתובת והמקום שיתאימו לך הכי טוב.

רחל

שלום לך יקר. התאבדות היא באמת המוצא האחרון. אבל עד אז ישנן כל מני אפשרויות. ספר מה כואב לך וננסה לחשוב ביחד....איזה טעות נעשתה לדעתך באיבחון שלך?