זה באמת נושא לספר שלם!
אז אני עם אסטמה קשה, שהפכה ל COPD
כאן יש קטש גדול: זה פסיכוסומטי.
אז הנה מה שאומרים לי:
הכל בראש, תחליטי שאת נושמת ותנשמי.
זאת החלטה שלך.
וכמובן המון הצעות איך להתרפא ולמי ללכת, ואת חייבת ומוכרחה....

בהתחלה הייתי מתעצבנת נורא. מה, אנשים לא חושבים שאחרי כל כך הרבה שנים של מחלה לא ניסיתי אלפי טיפולים מכל הסוגים???
והיום הבנתי שזה בא מהפחד שלהם, מהרצון שלהם למצא תיקון וריפוי כדי להרגע, שלהם זה לא יקרה.
אז אני סלחנית יותר עכשיו ועונה בסבלנות, ולומדת לא לפתח שיחות על המחלה עם מי שלא מתאים לי.

כמה ציטוטים של "נשמות טהורות"..
"אחות של X מתה מטרשת נפוצה בגיל 15".
"גיסתי חולת טרשת, נכנסה להריון למרות שאמרו לה שלא כדאי ועכשיו היא שבר כלי".
שני אלה מ"חברה". זה היה לה מאוד דחוף להגיד את זה איך שאובחנתי.
מעניין למה היא כבר לשעבר...

"אז מה, גם אני עייף."
(עוד חכמולוג)

"את הולכת כמו זקנה" - קולגה מפרגן במיוחד אחרי התקף..

 אני מאוד מקווה שהמודעות תעלה ואנשים לא יצטרכו לשמוע תגובות כאלה
חשבתי שאני מכיר את ספקטרום התגובות, אבל חייב להודות שחלק ממה שרשמתן מאוד הפתיע אותי (במילים עדינות) 

"חברה שלי חולת טרשת,יום אחד נהגה ופתאום באמצע נהיגה לא ראתה בעין אחת"
"זה אומר שעוד כמה שנים זה יכול להתפשט לך לכל הגוף?"
"שתדעי שעושים עלייך את כל הניסויים כי אין להם הרבה מידע על המחלה"