בת 76 הגברת

קצת שחוחה

מעט מאותגרת

מתמודדת עם טראומות ישנות וחדשות

זקוקה לסיוע, לפעמים גם מוכנה להודות

לא כל הבחירות שעשתה מוצלחות

אין לה אפשרות להתחרט, רק להמשיך להיות

יש לה תאריכים שצרובים בבשר שנים אלפיים

ישנם תאריכים שקועקעו רק לפני יום יומיים

את כולם היא נושאת בשילוב בלתי אפשרי 

של גאווה וכלימה, של שמחה ויגון

מדקה לדקה, משנתון לשנתון

ואנחנו ?

היא הרי הפנים שלנו

מעט חבוטים

לא תמיד ברור לנו אנה אנו הולכים

מן העומק של בקעת הירדן לפסגות של החרמון

מן הירוק הגלילי לצהוב המדברי

אבל היא שלנו ואנחנו שלה

נלחמים למען הגוף, למען הנשמה

נאבקים להבריא איברים חולים

מבינים שהשלם גדול מסכום החלקים

כל אחת וכל אחד מאיתנו הוא איבר

תא קטנטן, לא ברור אפילו מה תפקידו

ורק כאשר מסתכלים קצת מרחוק

מגלים שביחד כולנו יוצרים כאן משהו מיוחד

מדינה

זכרון חשוב

עצמאות שמח

אני בטיפול בפוסט טראומה, הזכרונות לא נותנים לי מנוחה, לא מצליחה להירדם, הכעס משתלט , מה עושים?

כנגד קשר עם הורים או אפילו ילדים. בקושי סביב אירגון נסיעה לחו״ל הגעתי להבנה/קבלה שהקשר שלי עם בעלי יקר/חשוב לי יותר מקשרים עם משפחה או עם חברות. אבל בשעה האחרונה נפל אסימון שיש קשר שיותר חשוב מזה שלי עם בעלי - הקשר שלי עם עצמי. אולי לרובכם זה ברור מעליו (במיוחד איך ששמים ״גבולות״ ומגנים על עצמם) אבל לי לא היה ברור. הקשיתי להשלים עם זה שלא מקבלים את עצמי איך שאני ועשיתי מאמצים כן להתאים את עצמי לציפיות שלהם. איכשהו החזקתי מעמד וקטפתי פירות אבל אני כבר בשלב בחיים שמותר אולי אפילו נחוץ שאני יותר אשקיע בעצמי ולטובתי איך שנראת לי לעין. 

ת'שיחה הזו אני מקדיש,לאלו ש-ליוו אותי צמוד במשך כל חיי - הדמעות שלי!! וואו כמה בכיתי כל השנים...כשלא הלך לי כלום בחיים האלה,כשכולם רמסו אותי עד עפר,כשכולם נטשו ועזבו אותי...כמו משפחה וחברים,כשהעולם בגד בי,כשבגדתי בעצמי,והכי גרוע - כשאבדה לי התקווה מהכל! ואז הכרתי ת'צד האפל שבחיים,שמוביל אותך ישר לבור מתחת לאדמה!! עד שהבנתי: ש-לתת לדמעות שלי,לשרוף אותי - פשוט לא בא לי יותר‼ זה חונק,זה סבל,וזה גמר אותי!! והיום,ממקום מושכל יותר...אני משתמש בהן,רק למטרה אחת בלבד - להתרגש מהחיים עצמם ! ! !

🥰

יומיים שלמים שלא אכלתי וכמעט ולא שתיתי

עכשיו סופסוף אכלתי, כבר שכחתי מה זה לאכול

הגוף שלי רועד וחלש

אני בקושי ישנתי אתמול בלילה, קמתי מוקדם בבוקר כדי לנסוע לבית חולים, עושה בדיקת קפסולה

בלעתי מצלמה שתצלם את המעי שלי ותראה מה מצב הגידול ששם, זה שלא הצליחו להוציא בפרוצדורות הקודמות

כנראה שאני לא אלרגית ללקטוז, או בכלל שמה שקורה לי עם כאבי הבטן והבחילות והשלשו.. זה בגלל הזיהום בקיבה

הסא"ל במילואים כל הזמן דחה את הפגישה שלי איתו עד שעשינו הכל בלחץ בשנייה האחרונה בערב לפני ההגשה ושיפצתי לו את העבודה הוא מאוד הודה לי

מחר נעשה ארוחה משפחתית קטנה לכבוד עצמאות, אני היחידה שאוכלת משהו אחר כי אני בררנית..

עדיין לא עשיתי את העבודות להגשה, אין לי עדיין כוח לעשות כלום

עייפה

בשבת די נפגעתי במסגרת הפורום ואתמול התנזרתי ממנו - לפחות לא העליתי פוסט בעצמי. מה לעשות? הבוקר אתם חסרים לי. בין לבין כבר הייתה לי שיחה מועילה עם מתנדבת בטלפון וגם דברתי עם חברה על מפגש מאוד משמעותי בה הייתי אמש עם הרב מניס פרידמן ושתי אמהות של חטופים. משימה הבאה זה לחפש את שלט הטלוויזיה כדי להמשיך לצפות במשהתחלתי בבואי הביתה אתמול. מודה על שינה טובה - ללא כדור- בעיני פרס ליום מלא לעשוקה. כל טוב לכם וחג עצמאות שמח. 

מַשֶּׁהוּ מֻפְלָא קָרָה – בַּחִבּוּר בֵּין הָעָם לָאֲדָמָה,

חָזַרְנוּ שׁוּב לִהְיוֹת – אֻמָּה.

כָּל הָעוֹלָם מַבִּיט בָּנוּ – בְּתַדְהֵמָה,

אֵיךְ הָאֻמָּה הַזֹּאת – מֵהָאֵפֶר הִשְׁתַּקְּמָה?

.

לֹא אִבַּדְנוּ תִּקְוָה – אַלְפַּיִם שָׁנָה,

וְהַיּוֹם אָנוּ מַחֲזִירִים – עֲטָרָה לְיוֹשְׁנָהּ.

מִי חָלַם שֶׁאַחֲרֵי הַשּׁוֹאָה – תִּהְיֶה לָנוּ מְדִינָה?

רַק עַם נִצְחִי – שֶׁלְּעוֹלָם לֹא אִבֵּד אֶת הָאֱמוּנָה.

.

הָעָם הַיְּהוּדִי – הוּא עַם הַנֶּצַח,

לָכֵן מִי שֶׁרוֹצֶה - לְבַצֵּעַ בּוֹ רֶצַח,

לְעוֹלָם לֹא – יְנַצֵּחַ.

.

בְּמַסַּע נֶפֶשׁ קוֹגְנִיטִיבִי – תּוֹהֶה לְעַצְמוֹ אִינְטְרוֹסֶפְּקֶטְפֹבִּי,

מִבֵּין שְׁלַל מַחְשְׁבוֹתָיו – מָה אוֹבְּיֶקְטִיבִי, מָה סוּבְּיֶקְטִיבִי וּמָה בִּכְלָל פִיקְטִיבִי?

.

וְאוּלַי בְּדֶגֶל יִשְׂרָאֵל – יֵשׁ מָגֵן,

לְהַזְכִּיר לָנוּ – אֶת הַמַּצָּב הַלֹּא הוֹגֵן,

שֶׁבּוֹ הָיָה אָסוּר לָנוּ - עַל עַצְמֵנוּ לְהָגֵן?

העיניים מבקשות לנוח 

כוחו של הרגל יותר חזק מהרמת יד 

להרים ידיים 

אמר הליצן

יום הולדת שמח 

בדיחה על חשבון פשוט 

אני ואתה פחות הם שווה

דרמה מתוקה 

הגיון חמקמק

קיבה רגישה 

דעת זקוקה 

לבחור באהבה 

נהיה משעמם עד שנובלים

כל טיפה חשובה

וכל הצפה סוחפת רחוק

להיכן

מילים ששמעתי מתנגנות ומשנות לי דעה

מחכות לצאת ממני אל העולם הבא

בו אתה ואני זה הם

אחבור להשתקפות 

בכוונה 

היום ערב יום העצמאות ומחר יום העצמאות. לכבוד מאורע כזה החלטתי להסתובב עם חולצה של דגל ישראל שהזמנתי מעלי אקספרס. יצאתי איתה גם פעם או פעמיים איתה. התגובות לא איחרו לבוא, רובן היו טובות עד שנתקלתי בתגובה שעירערה אותי ממישהי שישבה באוטו ולא התביישה להגיד בכל רם למי שישב לידה "תראה איך היא לבושה" לא חשבתי שעדיין יש אנשים ועוד ביום הזה שמקבלים חררה רק מלראות מישהי עם דגל ישראל. היה גם נהג אחד שצעק "את עם הדגל..." לא הבנתי מה אמר ומה רצה ממני אבל הרגשתי כל כך לא נעים עם המבטים החודרניים כשיעליתי לאוטובוס כאילו אני הייתי כרמל מעודה או בני סלע שיצאו והסתובבו חופשי. לא הבנתי למה במדינת ישראל, שטח ישראלי, מקבלת יחס או תגובות ועוד מיהודים שגרים בשטח ישראל! זה לא שהסתובבתי בשטח פלסטין או בחו"ל, האנטישמיות גם ככה גואה אפילו שכנראה התגובה הלא נעימה הייתה ממישהי אחת. רציתי פשוט להרגיש ישראלית גאה ולחגוג למדינה שנולדתי בה ככה. לא שירתתי בצבא אז בדרך הזו הרגשתי שאני אוהבת את המדינה שלי גם אם לא שירתתי בצה"ל. גם ככה אני מרגישה רע שבסוף לא עשיתי כלום למען למולדתי גם לא שירתתי בלאומי אז זאת הייתה המתנה שלי למדינה שלי. גם לא חשבתי שאנשים יגיבו על זה. אני בטוחה שבמדינות אחרות אם אדם היה מסתובב עם חולצת דגל שלו בגאווה וביום העצמאות של המדינה שלו לא היו עושים מזה עניין. התחלתי להרגיש רע נפשית, כבר נהייתי פרנואידית כל תגובה מוזרה אני חושבת שזה מכוון אליי. חבל שאני לא יכולה להתגייס לצה"ל. חבל שאז לא נלחמתי מולם כדי שיקבלו אותי או משהו. היה לי חשש בעיקר מלהחזיק נשק אבל בגדול לא קיבלו אותי כי הייתי עם שיחות פסיכולוגיות והצבא לא התלהב לגייס וגם אני אשמה על שלא רציתי להתגייס. ועכשיו מאוחר מידיי כי אני עם אבחנה פסיכיאטרית וגם עברתי את הגיל. אבל לא השתמטתי. אפילו שהייתי פחות פטריוטית מעכשיו. 

היי, יש לי חברה בצבא שלא במצב נפשי טוב, אני לא מוצאת בעצמי את הכלים לעזור לה ומרגישה שגם למפקדים אין דרך, אשמח להתיעצות