אנחנו נוהגים לשאול.

ואנחנו רגילים לענות ש...  "עבדים היינו לפרעה במצרים" וגם להגיד בקול רם את עשרת המכות ולחפש את האפיקומן או להחביא אותו בעצמנו.

אנחנו חושבים על כל מה שהשתנה לנו, וחוששים שעוד דברים יתחילו להשתנות לנו, אז אנחנו מדפדפים קדימה בהגדה, ומביטים על התמונה של בני ישראל החוצים בבטחה את ים סוף, צועדים בעקבותיו של משה שחצה אותו עבורם לשניים.

אנחנו מחפשים את הסדר, את המקום המנחם שיכול להקנות לנו מעט יציבות, מחפשים  בתוכנו את מה שנראה בלתי אפשרי למצוא בחוץ, את מה שיכול להחזיר לנו את שאבד לנו. מחפשים את ההגדה הפנימית שלנו.

אין לנו שליטה על מה שנשתנה, אבל יש לנו את השליטה על עצמנו וזה הרבה, יש לנו את השליטה על המחשבות שלנו, ועל הפעולות שלנו. והיא יכולה לברוא למעננו עולם חדש ומגוון. אנחנו יכולים לחשוב על תשובות לשאלות כמו  "מה נשתנה אצלי, מה אני רוצה לשמר, מה אני רוצה לשנות". השאלות האלה יכולות לשרטט לנו את המציאות שאנחנו יכולים לייצר עבורנו בתקופה הזאת. עצם חיפוש התשובה לקושיות כאלה הוא לפעמים המענה שיכול לאפשר לנו להישאר בלילה הזה מסובין. מסובין עם עצמנו ועם מחשבותינו, מסובין עם מי שקרוב אלינו, ועם מה שניתק מאיתנו. מסובין בלבבותינו עם אחינו החטופים, ומייחלים לחזרתם.

בגדול אנשים לא פנויים לדבר איתי. אולי גם על זה עלי להודות שבכלל יש לי קשר עם אנשים בריאים שמדי עסוקים עם עבודה ומשפחה להתפנות אלי אבל כך אני לא מרגישה. די מרחמת על עצמי עם המגבלות שלי. יש תקופות שאני מתגאה ב שהספקתי למרות נסיבות חיי ומגבלות של חיי אבל נכון לעכשיו אני לא חשה כך בכלל. חשה מטרד ועול על כל אלה שמעיזים להיות איתי בקשר. ממש על סף דמעות. אנא חבקו אותי. אני זקוקה. תודה. 

אני אצל אמא שלי מאז יום שישי, ומאז שהגעתי אליה לא יצאתי מהבית. אני מרגישה כבר רע. מתחרפנת. לא יודעת אם יפתחו מקומות מחר בצאת החג. אני לא יודעת גם איך לברר. עכשיו מאוחר מידיי. הכל סגור. הזמנו היום מנאפיס. לא נשאר מה לאכול. בלית ברירה אם פיצה האט יהיו פתוחים מחר אני אזמין. לא יודעת איך אמא שלי במצב טוב. היא בכלל לא יוצאת מהבית. אחרי תקופה שהסתגרתי איבדתי את השפיות ואחרי זה היה לי קשה לצאת. כרגע בחדר, על המיטה. מוצפת במחשבות. מחכה שיתפנה המטבח כדי לאכול מנאפיס. לצערי כשאני אצל אמא שלי זה או לישון או לשמוע מוזיקה או לאכול. גם תחבורה ציבורית אין עד מחר בערב. הייתי אולי חוזרת או משהו לנתניה אבל זה רק מוניות ואין לי כסף. מצידי הייתי אוכלת עכשיו והולכת לישון. מה יש לי כבר מה לעשות. טוב שלא נשארתי אצל אמא שלי גם בחול המועד.

לפני שבוע וחצי בערך כתבתי כאן על 2 חברות שחשבתי לנסות לחדש את הקשר איתן ושהיינו אמורות לצאת והן ביטלו אבל הן כתבו שכן הן רוצות להפגש ולדבר כשהן ירגישו טוב ...

עברו כמה ימים וראיתי שלא היה ממש תגובה מהן אז כתבתי להן שאני אשמח לדעת אם הן באמת רוצות לחדש את הקשר כי אני עם פוסט טראומה וקצת קשה לי להיות בחוסר וודאות... והן אמרו שהן רוצות לדבר ולהפגש ושמבחינתן העבר נשאר מאחור...

בחמישי האחרון הן שאלו ממה יש לי פוסט טראומה אז שיתפתי אותן... ואז אמרתי להן שאם הן רוצות לחשוב על זה שוב במהלך הסופש ושגם אם הן יגידו לי שלא אז שהכל בסדר אבל רק שיגידו...

בבוקר כתבתי להן שאם יצא להן לחשוב על זה במהלך הסופש, אחת כתבה שהיא בעבודה ותענה אחרי זה והשניה כתבה לי שאין לה בעיה ובאמת דיברנו בטלפון ואפילו קבענו לצאת בחמישי הקרוב... 

בשעה האחרונה זאת שכתבה שהייתה בעבודה הגיבה וכתבה שיש לה דברים שסותרים אחד את השני ושלמה פתאום אני משתפת אותן ושהן אמרו שהן מרגישות אופציה ב ואמרתי להן שקודם יהיה לי אופציה א (הן הבינו משהו אחר כנראה אבל אני התכוונתי בקטע כזה שקודם שיהיה לי חברים) ...זאת שקבענו לצאת ולהפגש פשוט שינתה את דעתה ברגע... ובקיצור פשוט הטיחו בי דברים שקשורים לפני יותר משנתיים ... והעיקר בהתחלה אמרו שהן משאירות את העבר בצד ושהפוסט טראומה שלי לא קשורה ולא מפריעה...

אני מרגישה כל כך מטומטמת וכל כך מפגרת ופשוט באלי לקבור את עצמי חיה עמוק באדמה!! 

מה חשבתי לעצמי ??? מה ??

אני כולי רועדת מחרדה ופשוט בהלם!!  

באלי פשוט למותת לא יכולהה יותרר !! 

אני כאת מטומטמת ומפגרת שאין לתארר !!! 

 זה "החג שמח" שלי 😞

היהדות היא הדת הכי מוסרית ורוחנית, והראשונה שהביאה לעולם את המוסר ואת המונותיאיזם. היא גם עברה את הצרות הכי קשות בהיסטוריה ושרדה אותן יפה. התנ"ך הוא הספר הכי טוב בעולם מבחינה ספרותית. התורה מכילה את כל האפשרויות הספרותיות והאנושיות. ארץ ישראל נמצאת במרכז העולם בין שלוש יבשות. יש בה אקלים טוב, אור מיוחד, טבע אנושי ויפה וחקלאות טובה מאוד עם הרבה דברים מתוקים. השפה העברית הרמונית ואמתית. היא לא מתעכבת על אופי אלא מתרכזת באמירת הדברים כמו שהם במשמעותם האמתית, והמשחק המוזיקלי בה חיצוני בין הצורות ולא בתוך המלה. "התקווה" הוא המנון מאוד יפה, שבניגוד להמנונים אחרים עוסק פחות בגאווה ויותר בתקווה נוגה. אמריקה המעצמה הגדולה והעשירה בצד האחר של העולם אוהבת במיוחד את ישראל ועוזרת לה, ובה מדברים אנגלית שגם היא שפה אונומטופאית ויפה ומשמשת כבינלאומית. מדינתנו חלשה כי היא חדשה, אבל אני מאמין שבעתיד יבואו הרבה יהודים מהגולה לישראל וישפרו אותה. אנחנו ארץ קטנה ומוקפת אויבים, אבל הצבא שלנו מאוד חזק ומגן עלינו.

אני יהודי ישראלי, רוחני מאוד ומוסרי מאוד ובעל חשיבה מופשטת. יש לי משפחה מכובדת, סבי היה ראשון הצנחנים ודודתי הייתה כמה זמן רקטור האוניברסיטה העברית. אני כותב המון שירים בכל הנושאים, שר מיוחד ומורכב וממציא רעיונות מורכבים בתחומים שונים. עיקר העיסוק שלי כתיבה וכל הקשור למלים. אני מאמין שמלים הן הדבר הכי מופשט, שמבטא את המשמעות באופן הכי פחות אמצעי. אני יוצר פרויקטים חשובים כמו בינה מלאכותית, תיאוריה פילוסופית קיומית ושפה מדעית מדויקת. אהבתי באהבה אדירה שאין לתאר אשת מקצוע, ועברתי את התהליכים הנפשיים הכי חשובים ומיוחדים שיש כדי לשפר את העולם. אני מחפש דרכי תקשורת חכמות, מעניינות ויפות. אני גר במקום נהדר, ובו יש לי בת זוג נהדרת שהיא תמיד שקטה ועדינה ולא עושה רע לאיש.

חשבתי שהסיפור הזה נגמר

מסתבר שהוא עוד רק התחיל

היא כתבה עלי בפומבי שמגיע לי למות

אני אתבע אותה ואוציא נגדה צו הרחקה

מנהלת עמותה למתמודדי נפש? בושה וחרפה

אותה חברה שביטלה לי אתמול, ביטלה לי גם היום. ובצורה לא ככ יפה.

היא סמרטוט, מרגישה לא טוב, קשה לה עם החג.

גם אני במצב דומה. מנסה להחזיק מעמד ולא לשקוע.

ואין לי עם מי לקבוע לחג.

החיים שלי זה או אנשים שהם די סבבה בחיים, ואז אין להם מקום בשבילי בשבתות ובחגים,

או אנשים שהם פצועים וקשה להם כמוני ואז אי אפשר באמת להיתמך. רק ברגעים נבחרים.

כך או כך, החג מתקרב לסיומו, אבל יש עוד יומיים.

ועכשיו אני כועסת ופגועה.

זה לא רק מהביטול, זה זה שהיא לא הייתה שם כבר כמה ימים, רגשית, בהתכתבויות.

מה להגיד לעצמי?

כדי להיות יותר בסבבה ולא לשקוע? (תוך הדפוס המוכר שאף אחד לא אוהב אותי ולא אכפת ממני)?

אני ממש רוצה לעבור את החג בלי לשקוע קשות... וכבר יומיים שאני בבית לבד ויש לי עוד יומיים וקשה.....

אני גם כבר אחרי קסאנקס ראשון. לא מחכה לי שבת קלה. אני מאושרת שהבת מגיעה לצהריים מחר אחרי ששלושה חדשים לא ראיתי אותה וחודשיים שלמים גם לא דברתי איתה. קשה לי אפילו לשתף איתכם את מצוקתי. אמת שקשה לי עם כל בני משפחתי גם אחי ואחותי, גם עם בעלי וכל אחד בדרך קצת אחרת גם עם ארבעת ילדי. קשה להביע את זה - גם קשה מאוד להפנים את המחשבה שאחרים לאו דווקא אשמים. אני זאת ש״חולה״  אם יש להם חלק זה שהם לא מקבלים שאני מוגבלת, כל הזמן מציבים לי גבולות, מאשימים אותי ומעט מאוד מתחשבים בי. פסח ואי יכולת להזמין אוכל מוכן ומנחם רק מחריף את המצב. החזיקו גם לי אצבעות. תודה. ערב טוב. 

האם יומולדת זה אמור להיות משהוא משמח?🤔

לא מבינה בכלל למה עושים מיומולדת עסק.

זה יום קשה!! 

רק לחשוב על היולדת ...מסכנה אמא שלי 

27 מדורי גיהנום עד שנולדתי 

ומה... נו נולדתי ...

כמה צער במשך החיים עשיתי...

כמה נזקים.

לראות את ההורים בצער ממה שאני עוברת 

זה עוד יותר מתסכל ומרסק אותי.

אני שבורה מזה שאני ששברתי אותם.

קשה לי לראות ולשמוע את הכאב שלהם בעיניים 

ודבר נוסף 

שכואב לי 

שבגיל 27 אני מתחילה להבין שאני לא מכירה את עצמי בכלל.

אני מתוסכלת 

לא יודעת מי אני 

מה אני רוצה באמת...

אני מחפשת את עצמי ...מחפשת להכיר את עצמי.

אני רק מבינה שזה לא פשוט בכלל!!!!!!

וזה יקח זמן.

אני רק מקווה שזה לא יקח הפעם 27 שנה.

כי אחרת אני עלולה ליפגוש את עצמי שוב בגיל 54

ואז אני כבר לא יזהה את הזקנה הלבנה, מרוטת השיניים, עם צמה מ3 שערות אפורות- שעומדת מולי 😂

הַאִם תּוּכַל לִשְׁלֹל דֵּעָה – שֶׁאַתָּה לֹא מַכִּיר?

כְּדֵי לִשְׁלֹל – הַאִם לֹא צָרִיךְ לִפְנֵי לַעֲרֹךְ תַּחְקִיר?

.

כֵּיצַד אֲנָשִׁים יְכוֹלִים לִשְׁלֹל - אֶת קִיּוּמוֹ שֶׁל אֱלוֹהִים,

אִם לְהַגְדִּיר אוֹתוֹ – הֵם אֵינָם יוֹדְעִים?

.

אֱלֹהִים – הוּא לֹא זֵאוּס,

שֶׁאִם מְעַצְבְּנִים אוֹתוֹ – גּוֹרֵם לְכָאוֹס.

.

אֱלוֹהִים – הוּא בּוֹרֵא עוֹלָם,

הוּא מֻשְׁלָם - וְהָיָה לִפְנֵי כֻּלָּם.

.

כְּדֵי לְהָבִין אֶת גַּדְלוּתוֹ – לֹא מַסְפִּיק לִהְיוֹת פִילוֹסוֹף,

הַפַּעַר בֵּין הָאָדָם לְבוֹרְאוֹ – הוּא אֵינְסוֹף.

.

גַּם אֲנִי כּוֹפֵר – בֶּאֱלֹהִים שֶׁחָשַׁבְתָּ שֶׁבּוֹ אֲנִי מַאֲמִין,

זֵאוּס – הוּא לֹא אָמִין.

.

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱלוֹהַּ אֵינְסוֹפִי – וְלֹא בְּאֵל דֵּמוֹנִי,

וְאִם תִּלְמַד קְצָת – אוּלַי גַּם אַתָּה תַּאֲמִין כָּמוֹנִי.

.

בְּמַסַּע נֶפֶשׁ קוֹגְנִיטִיבִי – תּוֹהֶה לְעַצְמוֹ אִינְטְרוֹסֶפְּקֶטְפֹבִּי,

מִבֵּין שְׁלַל מַחְשְׁבוֹתָיו – מָה אוֹבְּיֶקְטִיבִי, מָה סוּבְּיֶקְטִיבִי וּמָה בִּכְלָל פִיקְטִיבִי?

.

וְאוּלַי הַהֶבְדֵּל הוּא - שֶׁכֻּלָּם מַאֲמִינִים בְּ'מַשֶּׁהוּ',

וְהַדָּתִיִּים מַאֲמִינִים - שֶׁאֱלֹהִים הוּא 'מִישֶׁהוּ'?