אני מפרגן לך ביג טיים על האומץ לחשוף את עצמך ברגעי חולשה. לא מובן מאליו בכלל בכלל. 

ממני בטח את מקבלת חיבוק גדול 

איחלו לי שאני בקרוב ארגיש יותר טוב. פסח תמיד קשה. רק קשה יותר השנה בגלל שגורמי תמיכה אזלו. הגיל והחרפת מצב הפיזי גם לא עוזרים. אני לא בונה על זה שאני אי פעם באמת ארגיש יותר טוב. רואה את זה כ. MY cross to bear. כל עוד המשפחה רואה אותי כאחת שרצוי אפילו שניתן ״לתקן״ איני רואה סיכוי. נחמת הערב (זה שאפשר לי לצאת איתם לטיול אחרי שהבן הציע/ביקש) היה המשפט משיר של תמי ווינט ב״תעמידי ליד הגבר שלך״ If you love him, you'll forgive him. After all, he's just a man. בסוף טוב שיצאנו אבל אני ממש חשה כמו סמרטוט ושווה מעט מאוד. 

נראה לי שאין ברירה אלה לקחת עוד כדור SOS. העיקר לשרוד עד מחר. כל טוב. 

שתיתי ואכלתי. שמעתי את הילד במקלחת ופתאום הוא מופיע כבר לבוש ומוכן לצאת לבית הכנסת. אני עוד לא לבושה ואמת כבר יצא ממני החשך ללכת - אם בכלל היה היום. אמרתי לעצמי וגם לבעלי שאם הילר ירצה לבית הכנסת אני אתלווה אליו אבל יש הבדל בין להתלוות עליו לעקב אותו (כאילו שהוא היה מחכה עד שאהיה מוכנה). מיילה השעה של יזכור כבר עבר. תוך כדי שאני כותבת נראה לי שמתאים לפחות להתארגן אם לא לבית הכנסת בשבילם להיות לבושה. תודה על היותכם שם.