דיכאון וחרדה

כמונידיכאון וחרדהחדשותהמהפכה הגנטית בהתאמת תרופות מגיעה לפסיכיאטריה

המהפכה הגנטית בהתאמת תרופות מגיעה לפסיכיאטריה

עד היום נאלצו מטופלים לחכות שבועות וחודשים כדי לראות אם התרופה שרשם להם הפסיכיאטר באמת עובדת * בדיקה גנטית חדשנית מבטיחה לשפר את ההתאמה ולהגדיל את הסיכויים "לקלוע" בניסיון הראשון * הפסיכיאטר ד"ר אילן טל: "בחלק מהמקרים הבדיקה נותנת לנו מידע מהותי שעוזר לנו בקבלת החלטה על התרופה המתאימה ביותר"

מאת עופר מאיר. בשיתוף חברת פיוג'ן ג'נטיקס
03/10/19
תגובות 0

(צילום: shutterstock)

 

פסיכיאטריה היא אחד המקצועות הרפואיים היחידים שבהם נרשמות תרופות ללא מידע קליני אובייקטיבי על המטופל. קרדיולוג שיקבל החלטות טיפוליות על סמך שיחה בלבד וללא ביצוע א.ק.ג., אקו-לב, מיפוי או בדיקות אחרות – ייחשב לכזה שנהג ברשלנות רפואית. בפסיכיאטריה, מנגד, זהו סטנדרט הטיפול, גם ב-2019.

 

אחת הסיבות לכך היא המורכבות הגדולה של המוח האנושי, והעובדה ש-CT או MRI מוח הן בדיקות "גסות" ולא מספיק חדות לאבחון תהליכים עדינים בתוככי המוח, כמו למשל יציאה מאיזון של נוירונים בודדים באמיגדלה (החלק המוחי שאחראי על פחד ועל תגמול).

 

המצב הזה מתחיל להשתנות בשנים האחרונות, עם כניסתה של הגנטיקה אל הפסיכיאטריה, במה שנראה כתחילתו של עידן חדש בתחום. אחת המסמנות הבולטות של המגמה החדשה היא Genomind (ג'נומיינד), בדיקה שנעשיית על דגימת רוק של המטופל, ובאמצעותה ניתן לראשונה להתאים לו אישית תרופות, על פי ה-DNA שלו.

 

הבדיקה נשלחת אל מעבדות Genomind בפנסילבניה, ארצות הברית. שם נעשה ניתוח חכם, ונבדקים 24 גנים, שהוכחו במחקרים כקשורים לתרופות פסיכיאטריות.

 

תוצאת הבדיקה היא דו"ח מקיף, הכולל את התאמת הנבדק ל-130 התרופות הידועות בפסיכיאטריה, כולל כל נוגדי הדיכאון והחרדה, תרופות ההרגעה, נוגדי הפסיכוזה, הממריצים, המייצבים, משככי הכאבים ותרופות השינה.

 

ד"ר אילן טל, פסיכיאטר מומחה ומנהל "מרכז ד"ר טל לתמיכה רגשית ונפשית", מסביר ש"בדיקת ג'נומיינד יכולה להיות מאוד משמעותית במקרים של דיכאון ושל חרדה, משום שעד שהתרופה הראשונה שבחרנו תתחיל לעבוד – עשויים לעבור שבועות ארוכים ולעתים אף מספר חודשים".

 

"במקרה של כישלון טיפולי", הוא מרחיב, "אחרי כמה שבועות אנחנו צריכים להחליף לתרופה אחרת – ואז שוב לחכות מהתחלה לראות האם תרופה מספר 2 כן תעבוד, או שנצטרך להתקדם לקו השלישי. הבדיקה מגדילה את ההסתברות להצליח למצוא את התרופה בעלת הסיכוי הגבוה ביותר לעזור, כבר מההתחלה, עם פחות 'ניסוי וטעייה'".

 

זה נשמע מהפכני לחלוטין – לראשונה בדיקה ביולוגית קלינית בפסיכיאטריה.

 

"זאת עדיין לא מהפכה, למרות שאין לי ספק שבסוף זה ייכנס לקליניקה כסטנדרט טיפולי. הסנונית הראשונה בתחום הופיעה לפני כעשור, כשהגנטיקה התרופתית, מה שנקרא בשפה המקצועית 'פרמקוגנטיקה', נכנסה לראשונה לפסיכיאטריה, ועשתה צעדים התחלתיים. מאז כבר הבדיקות הספיקו להתקדם, אנחנו היום בדור ה-3 שלהן, וככל שעובר הזמן נצברים עוד ועוד נתונים על הגנום האנושי והבדיקות משתכללות והופכות מדוייקות עוד יותר".

 

מה, בעצם, אתה לומד מהבדיקה?

 

"בדיקת Genomind מספרת לי על יעילות פירוק התרופה בגופו ובמוחו של המטופל שלי. זה מאפשר לי לצפות במידת מה עד כמה היא תהיה יעילה עבורו".

 

איך זה מבחינת המטופלים?

 

"אצל חלק מהמטופלים הבדיקה היא מאוד אפקטיבית – כאלו שניסינו אצלם כמה תרופות שלא עבדו, והבדיקה מאששת זאת ואומרת לנו מפורשות, באופן ביולוגי, שאותן תרופות לא יעילות לאותו מטופל. וגם ההיפך – כאלו שעולה מהבדיקה שתרופה מסויימת, שבכלל לא הייתי חושב לתת להם, תהיה להם מאוד יעילה, אני נותן להם אותה – והיא אכן עובדת עליהם היטב".

 

נשמע די מדהים.

 

"כן, אבל יש גם גורמים שאינם גנטיים שמשפיעים על יעילות התרופה, יש גורמים שקשורים לאישיות של המטופל, שהבדיקה בכלל לא בודקת. אין ספק שעדיף עם הבדיקה מאשר בלעדיה, אבל צריך לקחת בחשבון גם את המגבלות שלה".

 

למה הכוונה?

 

"הבדיקה לא חוזרת עם תשובה שאומרת שתרופה איקס תפתור למטופל שנבדק את הבעיות, נקודה. היא יכולה לחזור עם תשובה שהסיכוי שתרופה מסויימת תהיה אפקטיבית למטופל הספציפי הוא 80%. אין ספק שמדובר במידע מהותי שעוזר לנו בהחלטה, ולדעתי מסייע גם למטופל ולמשפחתו בתהליך קבלת ההחלטות. אבל זה בהחלט לא כמו לעשות צילום רנטגן של הרגל ולהגיד באופן ודאי ופסקני: יש שבר / אין שבר".

 

מתי בדרך כלל אתה ממליץ על הבדיקה?

 

"באופן אידיאלי, הייתי ממליץ עליה לכל מטופל שאני פוגש בפעם הראשונה. אין לי ספק שאם הבדיקה הייתה זמינה לכולם – אני מתקשה לראות מצב שהיינו בפסיכיאטריה מחליטים על טיפול תרופתי בלי בדיקה. נכון להיום, כאשר מדובר בבדיקה פרטית, בדרך כלל אני מציע אותה אחרי כשלון ראשון או שני, אם כי במקרים רבים הדרישה לבדיקה מגיעה בכלל מהמטופלים".

 

איך הניסיון שלך עם הבדיקה?

 

"יש לא מעט מטופלים שעשיתי להם את הבדיקה, הלכתי עם ההמלצות שלה, רשמתי את הטיפול התרופתי המומלץ גנטית למטופלים – ולאחר מכן לא שמעתי מהם עוד. לגביהם אני לא יודע לומר. היו מקרים שבהם הבדיקה המליצה על תרופה – אך היא לא עזרה למטופלים. אצל אחרים, שנאבקתי ביחד איתם במשך זמן ממושך בקליניקה בניסיון לטפל בסימפטומים שלהם – ראיתי תוצאות יפות ולפעמים אפילו קצת מפתיעות מהבדיקה".

 

ספר.

 

"למשל, במקרה אחד טיפלתי במישהו עם דיכאון מז'ורי, עברנו כמעט את כל התרופות האפשריות, ללא הועיל. אז עשינו Genomind, בבדיקה יצא שהתרופה היחידה שהוא יגיב לה היא למיקטל, שהיא בכלל תרופה לאפילפסיה ולמאניה דיפרסיה. זה עבד היטב. במקרה אחר של דיכאון ראינו שריטלין יכול לעזור, במקרה שלישי הבדיקה כיוונה דווקא לתכשירים אנטי פסיכוטיים במינון נמוך לטיפול בדיכאון".

 

שורה תחתונה?

 

"חבל לבזבז זמן על פתרונות שהם לא יעילים, וחבל להמשיך לסבול סתם. אם אפשר לקבל מידע גנטי ביולוגי שיעזור לפסיכיאטר ולך בתהליך קבלת ההחלטות – זה בהחלט מבורך. עם זאת, חשוב לזכור שזה לא מטה קסם, וזה הרבה פעמים משחק של סיכויים. ברור לגמרי שעדיף להיות עם הבדיקה ועם הידע שהיא נותנת, מאשר בלעדיה".

 

 

לפרטים נוספים על הבדיקה החדשנית להתאמת תרופות בפסיכיאטריה לחצו בבקשה כאן  

 

קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: