דיכאון וחרדה
מנהלי קהילה
מנסה להיות סופר-אמא? זה עלול לגרום לדיכאון
אמהות עובדות שמקבלות את זה שהן 'לא יכולות לעשות הכל' ועושות ויתורים סובלות פחות מדיכאון
בקרב אמהות עובדות שיעורי הדיכאון נמוכים יותר מאשר בקרב אמהות שנשארות בבית לטפל בילדים. אבל הסיכון לדיכאון אינו זהה בכל האמהות העובדות - נשות קריירה שקונות את המיתוס של "סופר-אמא" נמצאות בסיכון מוגבר יותר לדיכאון מאשר אמהות עובדות שמבינות שהן לא יכולות לעשות הכל לבד. כך עולה ממחקר חדש של חוקרים מאוניברסיטת וושינגטון.
המחקר מראה כי אמהות עובדות בעלות גישה של "סופר-אמא" – לפיה חיי העבודה וחיי הבית יכולים להשתלב בקלות יחסית - סובלות מיותר סימפטומים של דיכאון מאשר אמהות עובדות שמקבלות את זה שהן יאלצו לבצע וויתורים באספקטים מסוימים של הקריירה או ההורות כדי להשיג איזון עבודה-חיים.
"מוכרים לנשים סיפור שהן יכולות לעשות הכל, אבל רוב מקומות העבודה עדיין מעוצבים לעובדים ללא מחויבות של טיפול בילדים" אמרה קטרינה לאופ שהובילה את המחקר בהודעה לעיתונות. אבל במציאות, הלהטוטנות בין חיי העבודה וחיי המשפחה דורשת הקרבות מסוימות, כמו קיצוץ בשעות העבודה והעברת חלק מהאחריות בבית לבן הזוג.
המחקר נערך בקרב 1,600 נשים בארצות הברית, כולן בנות 40 ונשואות. בעבר, כשהנשים היו צעירות יותר, הן השיבו לשאלות הנוגעות לאיזון בין החיים לעבודה באמצעות כך שדירגו עד כמה הן מסכימות עם הצהרות כגון "לאישה שממלאת את האחריות המשפחתית במלואה אין זמן לעבודה מחוץ לבית", "אמהות עובדות מביאות לעבריינות נוער" ו- "אישה הכי מאושרת אם היא יכולה להישאר בבית עם הילדים". לאחר מכן, כשהנשים הגיעו לגיל 40, החוקרים מדדו את רמות הדיכאון שלהן.
נמצא כי האמהות שנשארו בבית סבלו יותר מסימפטומים של דיכאון מאשר האמהות העובדות, מה שעולה בקנה אחד עם ממצאי מחקרים קודמים.
אבל, בקרב האמהות העובדות, אלו שהיו בעלות גישה של "סופר-אמא" – שכשהיו מבוגרות צעירות הסכימו באופן עקבי עם הצהרות לפיהן נשים יכולות לשלב עבודה וטיפול במשפחה – היו בסיכון מוגבר לדיכאון בהשוואה לאמהות עובדות בעלות צורת ראיה ריאליסטית יותר.
"קרוב לוודאי שנשים עובדות שציפו שהאיזון בין חיי העבודה לחיים הולך להיות קשה, היו בעלות סבירות גבוהה יותר לקבל שהן אינן יכולות לעשות הכל" אמרה לאופ שהוסיפה כי אמהות אלה עשויות להרגיש נוח יותר עם ויתורים כמו לעזוב את העבודה מוקדם כדי לאסוף את הילדים.
אבל, נשים שמצפות שניתן יהיה לשלב בין חיי המשפחה והעבודה בהצלחה בלי ויתורים רבים, עשויות להיות בעלות סבירות גבוהה יותר להרגיש שהן נכשלות כאשר הן נאבקות להגיע לאידיאל הזה. האשם על כך שהן לא מצליחות להגיע לאיזון והתסכול לגבי חלוקת התפקידים בבית, עשויים גם הם להביא לעליה בתסמיני דיכאון בקרב ה"סופר-אמהות". "אפשר לשלב בהצלחה גידול ילדים וקריירה, אם אתן מוכנות לתת לכמה דברים לחמוק" אומרת לאופ.
המחקר שיוצג בכנס השנתי של האיגוד הסוציולוגי שיערך בלאס-וגאס התעלם מגורם מרכזי אחד - האבא.
לימור4
מאוד חשוב להזכיר את הנושא הזה ולעלות אותו על פני השטח מידי פעם. כאמא קרייריסטית עם שני ילדים והשלישי בדרך אני יכולה מאוד להזדהות עם התופעה. אני חושבת שזה מאוד שייך לתקופה שאנחנו חיים בה, לפמיניזם ולרצון בשיוויון למרות שאנחנו לא באמת יכולות לקחת על עצמנו הכל. בתקופות הרעות ביותר שלי לא הסכמתי לעצמי לקחת תרופות נגד דיכאון אבל מצאתי לעצמי פתרון הולם יותר מבחינתי וזה לקחת תוספי תזונה שעוזרים במצבים כאלה. אני לקחתי תמצית תקנית קוהוש שחור של סולגאר שזה תוסף תזונה בעיקר לנשים שעוזר למערכת העצבים. כיום אני לוקחת את החיים יותר בקלות ירדתי לחצי משרה ואני נמצאת עם ילדיי ומודעת לויתורים שאני עושה.
תודה על הכתבה ועל התזכורת הזאת שלא רק שאנחנו לא צריכות להיות סופר- אמא, עדיף שלא!
ערן ברקוביץ
מעבר למאפיינים האישיותיים שמוזכרים במחקר, אני חושב שגם גורמים חברתיים, כמו כתבות בטלביזה על אימהות שעובדות 16 שעות ביום ומהוות מודל הצלחה, תורמות לאשמה, הלחץ והדיכאון.