מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

דיכאון וחרדה

כמונידיכאון וחרדהחדשותעכשיו זה מדעי: כשאת בוכה את לא יפה

עכשיו זה מדעי: כשאת בוכה את לא יפה

מחקר ישראלי: הרחת דמעות של נשים – אפילו שלא בנוכחותן– מפחיתה את רמת העוררות המינית של גברים

מאת אלה הר-נוי
07/01/11
תגובות 0

לאחר שהריחו דמעות, הגברים היו פחות מעוררים מינית (צילום: panthermedia)
לאחר שהריחו דמעות, הגברים היו פחות מעוררים מינית (צילום: panthermedia)

 

הבכי הוא תופעה אנושית ייחודית ואוניברסלית, באמצעותו אנחנו שולחים לסביבתנו מגוון איתותים רגשיים.  מדעני מכון ויצמן למדע גילו כי הדמעות משגרות איתותים, אשר חלקם מקודדים בחומרים כימיים בנוזל הדמעות עצמו וכי הרחת דמעות של נשים – אפילו שלא בנוכחות האישה עצמה – מפחיתה את רמת העוררות המינית של גברים.

 

בני-האדם, בדומה לרוב בעלי-החיים, משחררים חומרים דרך נוזלי הגוף, אשר נושאים מסרים לבני מינם. מספר מחקרים שנעשו בשנים האחרונות הראו, לדוגמא, כי חומרים המצויים בזיעה של בני אדם נושאים מגוון של איתותים רגשיים ואחרים, המיועדים לאלה המריחים אותם.

 

בניגוד לזיעה, הדמעות הן חסרות ריח. בניסוי הראשון, אותו ערכו חוקרים במחלקה לנוירוביולוגיה במכון ויצמן למדע, התבקשו נבדקים גברים להבחין בין הריח של צנצנת המכילה דמעות שהתקבלו מנשים מתנדבות שצפו בסרטים עצובים, לבין צנצנת זהה המכילה תמיסת מלח. הנבדקים לא הצליחו להבדיל בין הצנצנות.

 

בניסוי עוקב, גברים מתנדבים התבקשו לדרג את מידת העצבות של נשים שתמונותיהן הוצגו על מרקע ועד כמה הן מעוררות מינית, כאשר מדבקה טבולה בדמעות או במי מלח מונחת מתחת לאפם. ביום שלאחר מכן חזרו החוקרים על הניסוי, כאשר הפעם הגברים שנחשפו לדמעות קיבלו תמיסת מלח, ולהפך. הן הנבדקים והן הבוחנים לא ידעו מי מהנבדקים קיבלו את הדמעות ומי את תמיסת מי המלח. החוקרים גילו כי הרחת הדמעות לא השפיעה על הערכת הגברים לגבי מידת העצבות או האמפטיה שמביעות הנשים בתמונות. עם זאת, באופן מפתיע, הם גילו כי לאחר שהריחו דמעות, מסרו הגברים דירוג נמוך יותר לגבי מידת המשיכה המינית כלפי הנשים המוצגות לפניהם.

 

כדי להבין טוב יותר את הממצא בוצע ניסוי נוסף, בו התבקשו גברים לצפות בסרטים מרגשים לאחר שהריחו דמעות או תמיסת מלח. במהלך הצפייה בסרטים התבקשו הנבדקים לדרג את מצבם הרגשי. במקביל, נמדדו פרמטרים פיזיולוגיים המצביעים על מידת העוררות המינית, כמו טמפרטורת העור וקצב הלב. מדיווחי הנבדקים עלה כי הרחת הדמעות לא גרמה להם להרגיש עצובים יותר במהלך הסרט. עם זאת, המתנדבים שנחשפו לדמעות דירגו נמוך יותר את רמת העוררות המינית שלהם. הבדיקות הפיזיולוגיות סיפקו עדויות נוספות: בעקבות הרחת דמעות חלה ירידה במדדי העוררות המינית ובהם ירידה משמעותית ברמת הטסטוסטרון – הורמון הקשור בעוררות המינית.

 

החוקרים חזרו על הניסוי, תוך שהם עוקבים אחר פעילות המוח של הגברים הנבדקים, בזמן אמת, באמצעות סורק fMRI וגילו כי לאחר הרחת דמעות נשים חלה ירידה משמעותית בפעילות באזורי המוח הידועים כמעורבים בעוררות מינית.

 

"המחקר מעלה מספר שאלות מעניינות" אומר פרופ' נועם סובל ממכון ויצמן "למשל, מהו החומר הכימי האחראי לתגובה הזו? האם סוגים שונים של מצבים רגשיים שולחים לסביבה איתותים שונים? האם הרכיבים שבדמעות נשים שונים מאלה שבדמעות גברים או ילדים? המחקר הזה מחזק את הרעיון שאיתותים כימיים שמשגרים בני-אדם, גם כאלה שאיננו מודעים להם, משפיעים על התנהגותם של בני אדם אחרים".

 

 

המחקר פורסם בגרסא המקוונת של כתב העת המדעי Science.

 

 

עוד כתבות בריאות באתר מוטק'ה

הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: