טרשת נפוצה היא מחלה כרונית אוטואימונית שמלווה בפגיעה במיאלין – החומר שמגן על סיבי העצבים במערכת העצבים המרכזית במוח ובחוט השדרה. המחלה עשויה להתבטא במגוון תסמינים, ובהם חולשת שרירים, פגיעה בקואורדינציה ושיווי המשקל, פגיעה בראייה, עייפות והפרעות תחושתיות.

עם הזמן, אנשים עם טרשת נפוצה מצויים בסיכון למוגבלות מתקדמת ביכולות מוטוריות – עד כדי נכות תפקודית. בטרשת נפוצה התקפית-הפוגתית (RRMS), שמהווה את הסוג העיקרי של המחלה, ללא טיפול יותר מ-50% מהחולים צפויים לפתח טרשת נפוצה פרוגרסיבית משנית (SPMS) המלווה בנכות תפקודית מחמירה תוך 20-10 שנים. טיפולים תרופתיים חדשים למחלה עשויים לעכב התקדמות זו. כ-10% עד 15% מהמאובחנים בטרשת נפוצה מתמודדים למעשה עם טרשת פרוגרסיבית ראשונית (PPMS) ומצויים מלכתחילה בסיכון להידרדרות המצב התפקודי ונכות.

כעת מצא מחקר חדש כי בכוחה של פעילות גופנית סדירה לעכב את התקדמות המוגבלות שנלווית למחלה.

קשר לינארי

החוקרים ממכון קרולינסקה בשבדיה מסבירים ברקע למחקר כי ישנה חשיבות רבה בזיהוי צעדים שעשויים לסייע בשיפור הפרוגנוזה של חולים עם טרשת נפוצה. במחקר הנוכחי הם ביקשו לבחון את הקשר בין רמות שונות של פעילות גופנית ובין התקדמות מוגבלות בחולים עם טרשת נפוצה, כפי שנקבע לפי מדד הנכות EDSS (קיצור שלExpanded Disability Status Scale).

המחקר מבוסס על נתונים מתוך שני מאגרי מטופלים: Epidemiologic Investigation of Multiple Sclerosis ומאגר Swedish MS Registry בשבדיה, ונכללו בו 3,284 חולים עם נתונים זמינים אודות התקדמות המחלה לאורך עד 15 שנים.

פעילות גופנית סווגה למספר קטגוריות: נמוכה (ניידות בהיקף קטן משעתיים בשבוע), בינונית (הליכה או רכיבה למשך לפחות שעתיים בשבוע), בינונית-גבוהה (פעילות גופנית סדירה המובילה להזעה במשך לפחות 30 דקות, 1-2 פעמים בשבוע) וגבוהה (פעילות גופנית המובילה להזעה במשך לפחות 30 דקות, שלוש פעמים בשבוע). המדד העיקרי שנבחן היה החמרה מוכחת של מוגבלות, כמו גם מדדי נכות EDSS ברמות 3 או 4, המהוות עדות למוגבלות בדרגה גבוהה יותר של טרשת נפוצה.

מהתוצאות עולה כי הסיכון להחמרה מוכחת במוגבלות בטרשת נפוצה היה נמוך יותר בדפוס של קשר לינארי עבור מטופלים שהקפידו על פעילות גופנית בדרגה בינונית, בינונית-עד-גבוהה וגבוהה, בהשוואה לפעילות גופנית מעטה, כאשר כל סוגי הפעילות הגופנית הפחיתו את הסיכון למדד נכות EDSS ברמות הגבוהות 3 או 4.

הסיכון להחמרה במוגבלות היה נמוך ב-23% בקרב מטופלים שהקפידו על פעילות בדרגת עצימות בינונית, נמוך ב-29% למטופלים שהקפידו על פעילות בדרגה בינונית-גבוהה, ונמוך ב-36% למטופלים שהקפידו על פעילות בעצימות גבוהה.

הממצאים הוצגו בכנס הוועדה של יבשות אמריקה לטיפול ומחקר בטרשת נפוצה ACTRIMS שנערך בסוף פברואר ותחילת מארס 2025 בפלורידה.

הפחתת עייפות וכאבים ושיפור קוגניטיבי

החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר תומכים בהמלצה להקפיד על פעילות גופנית סדירה להפחתת הסיכון להתקדמות מוגבלות של חולים עם טרשת נפוצה. מהנתונים עולה כי הגברת פעילות גופנית לאחר האבחנה עשויה להביא לתוצאות טובות ביותר. החוקרים מציינים כי "הממצאים מתיישבים עם מודלים פרה-קליניים של טרשת נפוצה המציעים כי פעילות גופנית מספקת לחולים הגנה על מערכת העצבים ויתרונות בשיפור תפקוד מערכת החיסון".

מחקר זה מלווה בעבודות נוספות שמדגישות את חשיבות הפעילות גופנית הסדירה בטרשת נפוצה. פעילות גופנית היא מרכיב מרכזי באורח חיים בריא שבשנים האחרונות מודגשת חשיבותו לחולים כרוניים לא רק בשיפור איכות החיים אלא גם בהארכת חיים. מחקרים זיהו בין השאר יתרונות בפעילות גופנית לטרשת נפוצה בהפחתת תסמינים של עייפות, שיפור התפקוד הקוגניטיבי, שיפור יכולות הליכה ויציבה ושווי משקל, הפחתת חולשה וכאבים, שיפור המצב הנפשי וכן הפחתת סיכון לתחלואה נלווית.

מחקרים על עיכוב הידרדרות המוגבלות התפקודית הודות לפעילות גופנית קבועה בוצעו גם במחלות נוירולוגיות נוספות, כמו פרקינסון ואלצהיימר.

באשר לסוגי הפעילות הגופנית, הרי שההמלצות למתמודדים עם טרשת נפוצה זהות להמלצות לכלל האוכלוסייה של ארגון הבריאות העולמי (WHO): פעילות אירובית מתונה במשך 300 דקות לשבוע או פעילות מאומצת 150 דקות בשבוע – הפזורים ברוב ימות השבוע, לצד אימוני התנגדות אנאירוביים פעמיים בשבוע ומתיחות.

עוד על פעילות גופנית בטרשת נפוצה

ACTRIMS 2025, P171 Beneficial Effects of Physical Activity on Multiple Sclerosis Disability Progression