מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

ד
ד"ר איתי גור אריה
מנהל היחידה לשיכוך כאב בשיבא, תל השומר. ד"ר גור-אריה כותב הספר "כאב, מאבחנה ועד הקלה"
עידית רונן
עידית רונן
אחות מומחית לטיפול בכאב, יו"ר יוצאת של פורום הסיעוד לטיפול בכאב. עבדתי שנים רבות במרכז שניידר לרפואת ילדים בריכוז ותיאום הטיפול הכאב כמו כן, ריכזתי את תחום בטיחות המטופל וניהול סיכונים וכיהנתי כאחות הועדה לילד בסיכון.
ד
ד"ר גור רות
אני מומחית בנוירוכירורגיה וברפואת כאב ומשמשת כרופאת כאב בכירה במרפאת הכאב בשיבא. אני מתמחה בעיקר בכאבים שמקורם במערכת העצבים המרכזית: כאבי ראש, כאבי פנים כאבים הנובעים מבעיות נוריולוגיות, כאבים שמקורם בעמוד השדרה לכל אורכו, הרפס, ועוד. אני מתמחה בעיקר בפעולות פולשניות לטיפול בכאב, אולם אמונה גם על הטיפול התרופתי.
אלה סטולר
אלה סטולר
פיזיותרפיסטית, BPT,MPT. מתמחה בשיקום אורטופדי, כאב כרוני ותסמונות כאב לרבות CRPS. בעלת 10 שנות ניסיון בניהול מחלקת אשפוז יום שיקומי בבית החולים "רעות". מאמינה בשיקום פונקציונאלי, תוך הסתכלות הוליסטית על האדם כמכלול. דוגלת בעבודה שיקומית רב מקצועית, לצורך קידום מטרות תפקודיות של המטופלים. בוגרת קורסים כגון: דיקור מערבי (DRY NEEDLING), נוירודינאמיקה קלינית, טכניקות מיופציאליות, הנחיית קבוצות ועוד.
ד
ד"ר גלעד וסרמן
מומחה לרפואת הפה, בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים והדסה משנת 2012 ותוכנית ההתמחות ברפואת הפה באותו מוסד משנת 2018. במהלך לימודיו השלים גם תואר מוסמך מחקרי (MSc) במדעי הרפואה בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים והדסה. אחראי המרפאה לכאבי פנים, לסתות, ומפרקי הלסת במרכז הרפואי תל-אביב (איכילוב), ובמרפאה פרטית. מאמין ומקיים גישה מולטידיסיפלינרית בטיפול.
ד
ד"ר גיא אלאור
אני מומחה בנוירוכירורגיה, עוסק וברפואת כאב במרפאת הכאב בשיבא. אני מטפל בכל סוגי הכאב, מעבר לטיפול תרופתי יש לי עניין מיוחד בטיפול פולשני לכאב במערכת העצבים המרכזית והפריפרית: עצבי הפנים, עמוד שידרה, קיצוב עצבי מרכזי ופריפרי ושחרור כירורגי של עצבים.
ד
ד"ר נטלי שליט
אני רופאה מומחית ברפואה פנימית וברפואה לשיכוך כאב. רופאה בכירה במכון לרפואת שיכוך כאב בתל השומר ועומדת בראש המרפאה לשיכוך כאב בגיל השלישי. עוסקת בעיקר בשיכוך כאב בגיל המבוגר הנובע ממחלות כרוניות מורכבות, כמו נוירופתיה משנית לסוכרת או כאב נלווה לאוסתאופורוזיס ושברים. אני מאמינה במבט רב מערכתי על המטופל המבוגר, תוך התחשבות במכלול מחלות הרקע והטיפול התרופתי המורכב אותו הוא נוטל.

מובילי קהילה

לימור חורש
לימור חורש
היי חברים :) שמי לימור, לוקה בכאב כרוני מתחילת שנת 2011 עקב תאונה. כיום, לצד הכאבים והמחלה, כל מטרתי היא לאפשר למטופלים, למשפחותיהם ולאנשי מקצוע לבנות סביבת חיים בריאה המבוססת על הבנה, אמפתיה והתחשבות הדדית. בכוונתי לתת הכוונה לרכישת כלים, לתת מקום לדבר על מה שאסור, על מה שמותר ולא נעים, ולתת לכם הזדמנות להכיר ולפגוש זה את זה.
כמוניכאבחדשותכך ריצה עשויה לחזק את הגב

כך ריצה עשויה לחזק את הגב

חוקרים מאוסטרליה מצאו כי באנשים שרצים באופן קבוע הדיסקים בעמוד השדרה חזקים יותר, מה שעשוי להפחית את הסיכון לפריצות דיסק וכאבי גב


(צילום: Shutterstock)
(צילום: Shutterstock)

לריצה מעלות בריאותיות רבות והשיפור בכושר הגופני האירובי שמושג בזכות ריצה קבועה הוכח במחקרים כבעל תרומה משמעותית לבריאות – במניעת מחלות ובשיפור איכות החיים ואף הארכת חייםעתה מצאו חוקרים אוסטרלים כי ריצה קבועה עשויה להועיל גם לגב, באמצעות חיזוק הדיסקים המצויים בין חוליות עמוד השדרה ובכך לספק תרומה משמעותית לבריאות הגב ולמניעת כאבי גב.

 

עד למחקר הנוכחי, השפעה חיובית של פעילות גופנית על הדיסקים בגב בבני אדם לא תועדה בעבודות קודמות. מספר מדענים טענו כי המטבוליזם של הדיסקים בעמוד השדרה איטי מדי מכדי להגיב לפעילות גופנית ויש אף שהתריעו מפני עומס יתר על הדיסקים כתוצאה מפעילות גופנית מאומצת.

 

עם זאת, ממצאים בבעלי חיים הראו אחרת. ניסוי שנערך בשבדיה העלה כי עכברים שרצו מספר שבועות ועברו סריקה לעמוד השדרה, היו עם דיסקים במימדים גדולים יותר, שהעידו על חוזק רב יותר, כתוצאה מכך שהדיסקים התאימו את עצמם לעומס שהופעל עליהם. המחקר החדש מצא כי נראה שהדבר נכון גם לגבי בני אדם, שרצים על שתי רגליים. החוקרים מאוניברסיטת דיקן והמכון לפעילות גופנית ותזונה באוסטרליה (IPAN) הצליחו להביא לראשונה עדות לכך שריצה קבועה קשורה לשיפור במבנה הדיסקים. 

 

דיסקים משופרים 

 

עמוד השדרה בגופנו מורכב מ-26 חוליות: 7 צוואריות, 12 באזור בית החזה, שאליהן מחוברות הצלעות, 5 באזור הגב התחתון וכן שתי חוליות בתחתית עמוד השדרה – חוליית הקצה ועצם העוקץ. בין כל שתי חוליות בעמוד השדרה ממוקם דיסק – מבנה עגול סחוסי ורך העשוי קרום סיבי וחומר פנימי בעל מרקם ג'לי המרפד את המרווחים בעמוד השדרה ומשמש כבולם זעזועים לריכוך השפעת תנועות הגוף על יציבותו של עמוד השדרה. עם השנים, על רקע מחלות ופגיעות, הדיסקים בעמוד השדרה עלולים להישחק ולתפוח ולייצר פריצות דיסק הגורמות לכאבי גב קשים.

 

בעוד שבמדע קיימות עדויות להשפעה של עומסים שונים – כגון פעילות גופנית – על רקמות שונות בגוף, למשל רקמות עצם – ובהן אף חוליות עמוד השדרה, ואף בנייה של כלי דם חדשים, מעט מאוד היה ידוע עד כה על השפעות פעילות גופנית על הדיסקים שבעמוד השדרה, וזאת למרות שכאבי גב נחשבים לאחת התופעות הרפואיות השכיחות ביותר, ומכאבי גב תחתון סובלים כ-80% מהאוכלוסייה. יתרה מכך, רוב העדויות ברפואה הצביעו על השפעות שליליות של עומס רב על הדיסקים בעמוד השדרה ועל הסיכון לפריצת דיסקהרמת משאות ועומסים מצטברים מהווים את אחד מגורמי הסיכון לתופעה.

 

החוקרים ביקשו לראות האם וכיצד ריצה עשויה להשפיע על איכות רקמות הדיסקים בעמוד השדרה וכך להשפיע על הסיכון לפריצות דיסק ועל שיפור היציבה. לשם כך הם התמקדו במדגם של 79 גברים ונשים בגילי 25 עד 35 שנחלקו במקור לשלוש קבוצות: כאלו שאינם מבצעים כל פעילות גופנית, רצים המבצעים במשך חמש שנים לפחות פעילות גופנית של ריצות קבועות במרחק של 20 עד 40 ק"מ ריצה מדי שבוע (joggers), ורצים מקצועיים למרחקים שרצים מזה לפחות חמש שנים החל מ-50 ק"מ לשבוע ומעל לכך (long distance runners). הנבדקים נתבקשו להצמיד לגופם מדי תאוצה (accelerometers) לקריאה מדויקת של הפעילות הגופנית למשך שמונה ימים. בהמשך עברו הנבדקים סריקה מיוחדת לעמוד השדרה במכשיר MRI, המאפשרת לאמוד את מבנה הדיסקים והרכבם הנוזלי.

 

בניגוד להנחות קודמות כי ריצה עלולה להטיל עומס יתר על הדיסקים, החוקרים מצאו כי בקרב רצים הדיסקים בגב חסונים יותר. ככלל, הדיסקים בגב של רצים בקביעות היו גדולים יותר והכילו יותר נוזלים, בשתי קבוצות הרצים (ללא הבדל משמעותי ביניהן), בהשוואה לאנשים שלא ביצעו כל פעילות גופנית. בסריקות MRI נמצא כי ריצה קשורה בחיזוק תוכן החלבונים מסוג פרוטאוקליגן (proteoglycan) המרכיבים את הדיסקים שבעמוד השדרה -  ומונעת את שחיקתם. 

 

בשלב הבא ביקשו החוקרים להבין איזו פעילות נדרשת כדי להפיק את ההטבות לבריאות הגב שנצפו במחקר. כדי לדמות את העומס שנוצר בפעילות של הנבדקים כפי שעלה מניתוח נתוני מדי התאוצה, עשרה מהנבדקים נתבקשו ללכת ולרוץ במהירויות שונות על הליכון בחדר כושר. החוקרים מצאו באופן מפתיע כי השפעותיה החיוביות של ריצה על הדיסקים בגב יכולות להתקבל גם בהליכה מהירה או ריצה איטית – בקצב של 2 מטרים לשנייה, אך לא במשימות הכרוכות בפעילות גופנית בעצימות נמוכה, לרבות הליכה איטית. 

 

בראיון לתקשורת האמריקאית סיכם אחד החוקרים כי "מהממצאים עולה שדיסקים בגב אוהבים תנועה, ולכן כדאי לקחת אותם להליכה מהירה או ריצה". החוקרים קוראים להעמיק בבחינת הממצאים, ומבהירים כי אלו יכולי להוות תמיכה לפיתוח פרוטוקלים של טיפול בפעילות גופנית מסוימת – כגון ריצה – למניעה של כאבי גב ואולי גם לשיפור לאחר שכאבי גב כבר התפתחו. הממצאים מדווחים בגיליון אפריל 2017 של כתב העת Scientific Reports.

 

מניעת יתר לחץ דם וסוכרת

 

ממצאי המחקר הנוכחי מתיישבים עם מחקר ישראלי מבוקר שפורסם בכתב העת Clinical Rehabilitation במארס 2013 ומצא כי הליכה מהירה במשך 20-40 דקות ביום, פעמיים בשבוע, מועילה בהקלת כאבים בגב התחתון. במחקר הישראלי שנערך על ידי חוקרות מאוניברסיטת תל-אביב ומכבי שירותי בריאות נמצא כי הליכה לאורך זמן משפרת את סיבולת שרירי הגב והבטן התחתונה.

 

המחקר מתווסף לעבודות רבות בעבר שהצביעו על תועלת בריאותית בריצות באופן קבוע. לדוגמה, באפריל 2013 מצא מחקר מעקב אמריקאי נרחב כי ריצה מפחיתה את הסיכון ללחץ דם גבוה ב-4.2%את הסיכון לכולסטרול גבוה ב-4.3%, את הסיכון לסוכרת ב-12.1% ואת הסיכון למחלת לב ב-4.5%.

 

מחקר אמריקאי חדש מאפריל האחרון העלה כי זמן ריצה מחזיר לנו יותר זמן לחיים מהזמן שאנו מבלים בריצהלפי החישוב, רץ ממוצע שרץ במשך שעתיים בשבוע, יבלה פחות משישה חודשים מצטברים של ריצה במהלך כמעט 40 שנים ויכול לצפות לעלייה של 3.2 שנים בתוחלת החיים – רווח של כ-2.8 שנים נטו. לפי החישוב הגס – שעת ריצה מאריכה את החיים בשבע שעות.

 

גם הליכה מהירה, שמומלצת על ידי החוקרים הנוכחיים, נקשרה בתועלות רבות, כמו בריאות הלב, הורדת רמות הסוכר בדם ומניעת סרטןבמחקר אמריקאי נרחב שמצא כי בקרב נשים הליכה בקצב מהיר מונעת שבץ מוחימחקר אמריקאי נוסף מצא במאי 2011 כי הליכה מהירה מונעת התפשטות של סרטן הערמונית

 

 

Scientific Reports,  doi:10.1038/srep45975

 

חיים-דחבש
14/06/17 22:15

ריצה אינה מתאימה לכל אחד, מעבר לגיל מסוים פוגע בחוליות ובברכיים, לכן צריך התאמה מלאה אינדיבדואלית