קשב וריכוז

כמוניקשב וריכוזחדשות10 המחקרים המעניינים ביותר של שנת 2011

10 המחקרים המעניינים ביותר של שנת 2011

היקי עלול לגרום לשבץ, קפה עשוי לגרום להזיות. קיבצנו את המחקרים הכי מעניינים שפורסמו בשנה שחלפה

מאת אלה הר-נוי
17/01/12
תגובות 1

(צילום: Shutterstock)
(צילום: Shutterstock)

 

איך משקופי הדלתות גורמים לנו לשכוח? מה הקשר בין חוש הריח למספר השנים שנותרו לכם לחיות? למה הישבן גדל עם הגיל? לכבוד השנה החדשה, קיבצנו עשרה מהמחקרים המעניינים ביותר שפורסמו בשנת 2011 ברשת הבריאות החברתית "כמוני". הם אולי לא יצילו חיים, אבל הם בטח יגרמו לכם לחשוב.

 

1) חושבת שהאגן שלך גדל? זה כנראה נכון

 

אנשים רבים מוצאים עצמם רחבים יותר באזור האגן והירכיים בגיל 40 או 60 ממה שהיו בשנות העשרים שלהם. במשך שנים הסברה הייתה שההתרחבות נובעת מהשמנה, אך חוקרים מאוניברסיטת צפון קרולינה מצאו שלפחות חלק מהאשם בעצמות - למרות שהשלד הגיע לבגרות, האגן ממשיך לגדול, אפילו אחרי גיל 70.

 

במחקר השתתפו 246 מתנדבים, כ- 20 גברים ו- 20 נשים בכל קבוצת גיל (החל מ 20-29 ועד 70- 79). הם עברו סריקות CT כדי למדוד את רוחב וגובה העצמות שלהם, את רוחב האגן, את המרחק בין מפרקי הירך ואת קוטר מפרקי הירך.

 

הממצאים חשפו כי בניגוד להנחה שהייתה קיימת - לפיה השלד מפסיק לגדול עד גיל 20 - רוחב האגן, המרחק בין עצמות הירך וקוטר עצמות הירך, גדלים לאורך השנים, גם לאחר שהאנשים מגיעים לגובה המקסימאלי שלהם.

 

2) חטיף צ'יפס – האויב מספר 1 של הדיאטה

 

חוקרים מאוניברסיטת הרווארד בדקו מהם המאכלים שגורמים לנו להשמין בטווח הארוך ומהם המאכלים שיעזרו לנו לרזות. המחקר נערך על כ- 120,000 איש שהיו במעקב במשך שני עשורים. באופן אולי מפתיע, נמצא שלאכילת יוגורט ואגוזים בכל יום הייתה השפעה גדולה יותר על ירידה במשקל מאשר פירות וירקות. ייתכן שהסיבה לכך היא שהם משביעים לאורך זמן רב יותר. בהשוואה לכל קבוצת המחקר, אנשים שהוסיפו לתזונה שלהם מנה יומית של יוגורט, איבדו בממוצע 0.37 ק"ג כל ארבע שנים במשך תקופה של 20 שנה. לאגוזים הנתון היה 0.26 ק"ג, לפירות 0.22 ק"ג, לדגנים מלאים 0.17 ק"ג ולירקות 0.1 ק"ג.

 

המזונות שצריכה מוגברת מהם הייתה הגרועה ביותר למשקל היו צ'יפס – תוספת של 0.77 ק"ג בממוצע בכל ארבע שנים למנה יומית, בהשוואה לכלל הנחקרים. משקאות ממותקים – 0.45 ק"ג ובשרים – 0.43 ק"ג.

 

החוקרים מזהירים כי אנשים נטו להשמין כל-כך לאט, שהם לא שמו לב לכך. העלייה במשקל כל שנה הייתה קטנה, אך במשך 20 שנה, העלייה החציונית בקרב הנבדקים הגיעה ל- 7.6 ק"ג.

 

3) זהירות: ההיקי בצוואר עלול להיות מסוכן

 

אחד הפרסומים המעניינים של שנת 2011 היה דיווח מקרה ראשון מסוגו שפורסם בכתב העת New Zealand Medical Journal. אישה בת 44 מניו-זילנד, סבלה משבץ אחרי שאהובה המשולהב מצץ את צווארה כדי ליצור "היקי". האישה פונתה לבית חולים לאחר שחוותה איבוד תנועה בזרוע השמאלית, מספר ימים לאחר מפגש האוהבים. הרופאים חשדו שהיא עברה שבץ קטן, אבל לא מצאו כל גורם אפשרי. בסופו של דבר הם הבחינו בסימן חבורה דהוי על הצד הימני של צווארה - ההיקי. מתחת לסימן שעל הצוואר הם מצאו את הגורם לשבץ - עורק שניזוק, בו נוצר קריש דם בעקבות המציצה. הקריש ניתק, נע בזרם הדם ולבסוף גרם לשבץ. אם האישה לא הייתה מקבלת טיפול בזמן, היא הייתה עלולה לסבול מאירועי שבץ נוספים, שתוצאותיהם אולי היו חמורות יותר.

 

4) זה מדעי: כשאת בוכה את לא יפה

 

והנה אחד משלנו: מחקר ישראלי מצא כי הרחת דמעות של נשים – אפילו שלא בנוכחותן – מפחיתה את רמת העוררות המינית של גברים.

 

חוקרים ממכון ויצמן ביקשו מגברים לדרג את מידת העצבות של נשים שתמונותיהן הוצגו על מרקע ועד כמה הן מעוררות מינית, כאשר מדבקה טבולה בדמעות או במי מלח מונחת מתחת לאפם. ביום שלאחר מכן חזרו החוקרים על הניסוי, כאשר הפעם הגברים שנחשפו לדמעות קיבלו תמיסת מלח, ולהפך. הרחת הדמעות לא השפיעה על הערכת הגברים את מידת העצבות שמביעות הנשים בתמונות. עם זאת, לאחר שהריחו דמעות, מסרו הגברים דירוג נמוך יותר לגבי מידת המשיכה המינית כלפי הנשים.

 

כדי להבין טוב יותר את הממצא בוצע ניסוי נוסף, בו התבקשו גברים לצפות בסרטים מרגשים לאחר שהריחו דמעות או תמיסת מלח. במהלך הצפייה הם התבקשו לדרג את מצבם הרגשי. במקביל, נמדדו פרמטרים פיזיולוגיים המצביעים על מידת העוררות המינית, כמו טמפרטורת העור וקצב הלב. מדיווחי הנבדקים עלה כי הרחת הדמעות לא גרמה להם להרגיש עצובים יותר. עם זאת, המתנדבים שנחשפו לדמעות דירגו נמוך יותר את רמת העוררות המינית שלהם. הבדיקות הפיזיולוגיות סיפקו עדויות נוספות: בעקבות הרחת דמעות חלה ירידה במדדי העוררות המינית ובהם ירידה משמעותית ברמת הטסטוסטרון – הורמון הקשור בעוררות המינית. באמצעות סורק fMRI החוקרים גילו כי לאחר הרחת דמעות נשים, חלה ירידה משמעותית בפעילות באזורי המוח הידועים כמעורבים בעוררות מינית.

 

5) מריחים את הסוף

 

מחקר מעניין נוסף שפורסם בשנה שעברה בכתב העת Chemical Senses, גם הוא עסק בחוש הריח, מצא כי החוש יכול לעזור לחזות כמה שנים נותרו לאדם לחיות. החוקרים נתנו ליותר מ-1,100 מתנדבים בגילאי 53 עד 100, מבחן סטנדרטי לזיהוי 12 ניחוחות מוכרים כמו לימון, עשן, פלפל שחור, שוקולד וקינמון. לאחר מכן, המשתתפים היו במעקב במשך כארבע שנים. לאחר שנוטרלו השפעתם של גורמים כגון גיל, נכות ודיכאון, נמצא כי הסיכון למוות קרוב היה נמוך בכ- 6% לכל ריח נוסף שזוהה בהצלחה.

 

6) מחשבות על ספורט משמינות

 

מתברר שרק המחשבה על פעילות גופנית עלולה לגרום לנו לאכול יותר. חוקרים מאוניברסיטת קורנל מצאו כי אנשים שחשבו וקראו על התעמלות צרכו מזון בכמות גבוהה ביותר מ- 50%.

 

נחקרים התבקשו לקרוא תרחיש המתאר הליכה שאורכה 30 דקות ולדמיין כמה עייפים הם חשו. לאחר מכן הוצע לנחקרים להעמיס לעצמם אוכל מקערות עם חטיפים כ"תגמול על הזמן שלהם". אלה שקראו על התעמלות אכלו 59% יותר מהחטיפים המתוקים ו- 52% יותר מהחטיפים המלוחים מאשר קבוצת הביקורת שחבריה לא קראו על פעילות גופנית ולא חשבו עליה.

 

החוקרים מאמינים כי הסיבה לכך היא תיאורית תגמול שקיימת בתת-מודע, לפיה לאחר התעסקות מתישה בפעילות גופנית, אנו יכולים לגמול לעצמנו באכילה רבה יותר. המחקר מראה כי פעילות גופנית לא צריכה להתבצע בפועל כדי להוביל לצריכת תגמול.

 

7) שומן שנשאב מהירכיים חוזר לבטן

 

נשים רבות שעברו שאיבת שומן "זכו" לראות את השומן שהוסר צץ חזרה. אבל, עד לאחרונה הנושא לא נבדק באמצעות מחקרים מבוקרים. בשנת 2011, חוקרים מאוניברסיטת קולוראדו החליטו לבדוק מה קורה לשומן בגופה של אישה לאחר שאיבת שומן. הם בחרו 32 מתנדבות שלא סבלו מהשמנת יתר, אבל היה להן פיזור שומן לא פרופורציונאלי בגוף, כשהשומן מרוכז בעיקר באגן ובירכיים.

 

בתחילת המחקר הם מדדו את הרכב הגוף של הנשים כדי לבדוק בדיוק את היחס בין הרקמה השומנית ורקמות אחרות בגוף. לאחר מכן הנשים חולקו לשתי קבוצות: 14 נשים עברו שאיבת שומן בנפח נמוך ו- 18 היו קבוצת ביקורת. במשך תקופת המחקר, כל הנשים הסכימו לא לעשות כל שינוי באורח החיים. 

 

לאחר שישה שבועות אחוז השומן בגוף ירד ב- 2.1% בקבוצת שאיבת השומן וב- 0.28% בקבוצת הביקורת. לאחר שישה חודשים, ההבדל בין הקבוצות היה קטן יותר ולאחר שנה, כבר לא היה הבדל בין הקבוצות בירידה באחוז השומן בהשוואה לתחילת המחקר.

 

עוד מצאו החוקרים כי השומן שחזר הצטבר מחדש באזורים שונים של הגוף. לאחר שנה, אזור הירכיים - ממנו נשאב השומן - נותר כפי שהיה לאחר שאיבת השומן. השומן שנוסף חזרה הצטבר בחלק העליון יותר של הגוף - באזור הבטן העליונה, בכתפיים ובזרועות.

 

אחד ההסברים שמומחים נותנים לתופעה הוא שהגוף האנושי "מגן" על השומן שלו, ואם מנסים לאבד אותו, הגוף ימצא דרך להשיבו. מכיוון ששאיבת השומן הורסת מבנים זעירים ששומרים את השומן במקומו באזור השאיבה, השומן מחפש לעצמו מקום אחר להתיישב בו.

 

8) משבר רבע החיים

 

חשים מדוכאים? ייתכן שזה משבר רבע החיים. מחקר של פסיכולוגים מאוניברסיטת Greenwich מצא כי הסבירות שמבוגרים-צעירים יסבלו ממשבר רבע החיים דומה לסבירות של מבוגרים לסבול ממשבר אמצע החיים. רוב משברי רבע החיים מתרחשים סביב גיל 30, כאשר חשים את הלחץ להצליח לפני גיל 35. המתחים הכרוך בקריירה, מערכות היחסים והציפיות תורמים למשבר.

 

החוקרים ערכו את המחקר המעמיק שלהם ב- 50 מקרים של משבר רבע החיים. התוצאות הראו כי המשבר נמשך בממוצע שנתיים והוא מורכב מחמישה שלבים:

 

שלב 1 - השלב בו המבוגר-הצעיר מרגיש לכוד בבחירותיו כמו העבודה ומערכת היחסים וכאילו הוא עובר את החיים שלו על "טייס אוטומאטי". בשלב זה, האדם לא מאמין שהמצב יכול להשתנות.

שלב 2 - שלב בו מגיעה תשוקה גדולה לשינוי ותחושה שניתן לשנות את החיים.

שלב 3 - שלב שמתחיל בכך שהמבוגר-הצעיר נוקט בפעולה ועוזב את העבודה או מערכת היחסים בה הוא חש לכוד. מתחילה תקופה של פסק זמן בה הוא מתחיל להתנסות בדברים חדשים כדי להבין מה הוא רוצה להיות.

שלב 4 - שלב הבניה מחדש בו לוקחים את השליטה ומתחילים בחיים חדשים.

שלב 5 - השלב בו יש התפתחות של החיים החדשים, שכעת יותר ממוקדים בתחומי העניין והערכים של האדם.

 

משבר רבע החיים הוא משבר חיובי. תוצאות המחקר הראו כי 80% מהאנשים מסתכלים לאחור על המשבר שלהם כשינוי חיובי שהיה צריך להיעשות. החוקרים מאמינים כי אלו שעוברים משבר רבע החיים הם בעלי סבירות נמוכה בהרבה לחוות משבר אמצע החיים בשלב מאוחר יותר.

 

9) האם קפה עלול לגרום לכך שתשמעו קולות?

 

שומעים קולות? אולי אתם שותים יותר מידי קפה. חוקרים מזהירים כי שתיית חמש כוסות קפה ביום עלולה לגרום לאוזניכם להתל בכם. חוקרים אוסטרלים ביקשו מ- 92 מתנדבים - חלקם צרכו הרבה קפאין ואחרים לא - להאזין באוזניות לצליל מעורפל קבוע המוכר כ"רעש לבן". למתנדבים נאמר כי אם בתוך הרעש הלבן הם שומעים קטעים משיר חג המולד המפורסם "כריסטמס לבן" בביצועו של בינג קרוסבי, עליהם ללחוץ על כפתור. השיר כלל לא נוגן, אך יותר אנשים שהיו לחוצים והיו בעלי רמות גבוהות של קפאין בגוף חשבו ששמעו את השיר. חמש כוסות קפה היו כמות מספקת לעורר את שמיעת הקולות. לדברי החוקרים, הקומבינציה של קפאין ולחץ משפיעה על הסבירות של אדם לחוות תסמינים דמויי פסיכוזה ויש להתייחס לסיכונים שבשתיית קפה.

 

קפאין עלול להגביר את החושים וישנן עדויות שהוא עלול לגרום לנטייה להזיות קלות. יחד עם זאת, ייתכן שאפשר להתייחס למחקר החדש כרעש לבן בפני עצמו, בגלל שלמחקר היו מגרעות רבות.

 

10) למה שכחנו מה שבדיוק התכוונו לעשות

 

זה קורה מידי פעם לכולנו: אנחנו נכנסים לחדר למטרה מסוימת, ואז ברגע שנכנסו אנו נעמדים ולא מצליחים להיזכר מה התכוונו לעשות שם. חוקרים מאוניברסיטת נוטר-דאם מצאו את הסיבה – מעבר בפתח הדלת גורם לכשל בזיכרון מכיוון שהוא גורם למוח "לתייק בארכיון" את הפעילות שכרגע ביצעתם.

 

החוקרים מסבירים שכניסה או יציאה דרך פתח הדלת משמשת כ"גבול אירוע" במוח, שמביא להפרדה של אפיזודות הפעילות ו"מתייק" אותן. במילים אחרות, כשעוברים דרך פתח דלת, המוח מזהה כל חדר כאירוע חדש ומגדיר שובל זיכרון חדש כדי "ללכוד" את האירוע החדש. בדיוק כמו סימון של פרק בספר, פתחי דלתות מביאים לסופן של אפיזודות ישנות ותחילתן של חדשות. לכן, היזכרות בהחלטה או בפעילות שנעשתה בחדר אחר קשה כי היא בעצם כבר "תויקה".

 

בניסוי הראשון החוקרים השתמשו בסביבה וירטואלית. הנחקרים עברו מחדר אחד לאחר, כשהם בוחרים חפץ משולחן ומחליפים אותו בחפץ שנמצא על שולחן אחר. הנחקרים עשו את אותו הדבר גם כשהם עוברים מצד אחד לצד השני של החדר, בלי לעבור דרך פתחי דלתות. נמצא כי נבדקים שכחו יותר לאחר שעברו דרך פתח דלת בהשוואה למעבר של אותו מרחק בחדר אחד. ניסוי שני שבוצע ב"עולם האמיתי" הגיע לאותן תוצאות.

 

הניסוי האחרון תוכנן לבדוק אם פתחי הדלתות שימשו בפני עצמם כגבולות אירוע או שמא היכולת של אדם לזכור קשורה לסביבה בה ההחלטה התרחשה. הנחקרים עברו דרך מספר פתחי דלתות, שהובילו אותם חזרה לחדר בו התחילו. התוצאות הראו כי לא היה שיפור בזיכרון, מה שמראה כי הפעולה של מעבר בפתח של דלת משמש כדרך למוח "לתייק זיכרונות בארכיון".

 

 

לעשרת המחקרים החשובים של שנת 2011

 

אלינה
11/03/12 11:46
טוב לדעת ששכחה במעבר בין חדרים מוסברת וזו לא סימן לתחילת דמציה. כבר חשבתי לחפש מקום בבית אבות לחולי אלצהימר...
טוב לדעת ששכחה במעבר בין חדרים מוסברת וזו לא סימן לתחילת דמציה. כבר חשבתי לחפש מקום בבית אבות לחולי אלצהימר
קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: