גדלתי במשפחה לא יציבה מבחינה רגשית. היום אני מכירה את המונח "משפחה רעילה" ויודעת שזה מה שחוויתי ואני חווה עד היום. זה גרם לי כמתבגרת לפהרעות אכילה ופגיעה עצמית. 

 אמא שלי חולת סרטן כבר 15 שנה, הפכה לגרורתית. לפני שנתיים ההורים שלי התגרשו בגירושין מכוערים שכללו ניכור והסתה, וכתוצאה מכך אני לא בקשר עם אבא שלי, ואנחנו האחיות, שלוש בנות, לא מדברות אחת עם השניה בכלל. עם אמא שלי רק אני בקשר. היא לא אישה קלה. ביקורתית, לא יודעת להגיד תודה וסליחה, כל דבר שנעשה עבורה תמיד מלווה בתלונות, היא לא יודעת לכבד אותי ומבחינתה אני עדיין ילדה קטנה שצריכה להגיד אמן לכל מה שהיא אומרת, למרות שכבר עברתי את גיל 30.

נוצר מצב שאין לי ברירה אלא להיות איתה בקשר, כי אם לא אני אין לה אף אחד. יש לה חבר טלפוני אחד, היא לא יוצאת לפעילויות, היא לא עובדת, אם אני לא מדברת איתה במהלך היום היא מתלוננת שאין לה אף אחד לדבר איתו. לבדיקות בבית חולים היא רוצה שאני אבוא איתה וגם אבוא לקחת אותה, למרות שבית החולים שלה 10 דק' נסיעה מהבית שלי והיא גרה במרחק של שעה נסיעה ממני. נראה לה הגיוני שאבוא לאסוף אותה מהבית וגם להחזיר למרות שזה ייקח לי שעה לכל כיוון. לרוב אני מורידה אותה מהעניין ורק פוגשת אותה שם. אבל את מורת הרוח שלה מזה היא לא מצליחה להסתיר. 

אני לא נהנית מהקשר איתה. אני מגיעה אליה פעם בשבוע כדי לעזור לה במטלות שונות שהיא צריכה ברחבי הבית, מדברת איתה טלפונית כל יום כי אחרת כאמור, היא מתלוננת. מרגישה חוסר אונים עם עצמי שנתקעתי בסיטואציה הזו שאין לי איך להיחלץ ממנה. 

אני בתחילת הריון, שעליו היא יודעת, ולמרות שביקשתי ממנה לא לספר עליו לאנשים היא כבר סיפרה לפחות ל2 בכל מיני הצדקות. אני חוששת מה יהיה כשההריון יתקדם וכשהילד יגיע ולא יהיה לי את היכולת להמשיך להגיע אליה כל שבוע, בטח שלא לנסוע איתה לבדיקות או לדבר איתה כל יום.

איך ממשיכים מכאן? איך מוצאים כוחות? 

ממליצה להאזין לפרק עם ד"ר מיכאל הרלינג

https://open.spotify.com/episode/2YCo8bgPuupL9QwHC60wtj?si=MoSCvVl2QcmsmPmfbF-tKQ

כל אחד מהאחים והאחיות שלי מסובך עם איזושהי בעיה נפשית או שכלית. נראה שאני היחידה שגדלה "נורמלי" ומצפים ממני להיות מי שתביא את הגאולה וההמשכיות למשפחה. אבל אני בעצמי כבר נשברת. לא מצליחה להחזיק עבודה יותר מחצי שנה, לא יודעת איך ליצור ולתחזק קשרים עם אחרים ולמען האמת גם לא רוצה כבר. כל האנשים שנמצאים בחיים שלי הם כאלה שנדבקו אליי, ורוב הזמן גם אליהם אין לי כוח. אין אוטו אין דירה אין כסף והשעון מתקתק והציפיות מתהדקות לי סביב הצוואר כמו חבל תלייה. מבחינת ההורים וכל מי שמכיר אותי אני בנאדם "נורמלי" שיכול להסתדר לבד, אבל הדיכאון רק מתגבר ביחד עם החרדה הקיומית ומתחילת המלחמה זה רק הולך ונהייה יותר גרוע. הפסקתי לקחת כדורים כי אף אחד לא עזר לי ולפעמים הפכו את המצב ליותר גרוע, וטיפולים ארוכים ומייגעים סתם מייאשים אותי. מנסה לקבוע תור לפסיכיאטר מקופת חולים, אולי אבחון? כדי שסוף סוף אוכל להגיד לאנשים, הנה, גם אני שבורה, רדו ממני. "אנחנו לא עושים אבחונים" אומרים לי, ושוב אני מרגישה את החבל הזה מתהדק לי על הגרון. ואני כבר מתחילה להתפלל שלא יהיה יותר עולם, לא אנשים, לא חיות, לא צמחיה מגעילה, רק חושך על פני תהום כמו שהיה בהתחלה.

אנחנו נשואים כבר קרוב לעשור, יצאנו לפני זה שנתיים וחצי. היא חד משמעית האהבה של החיים שלי. היא חלתה בסרטן השד וזה גומר אותי. אנחנו כבר קצת יותר משנה בלופ של הטיפולים ואני מאבד את זה. אני מרגיש שהכל הלך לעזאזל. כל מה שעבדתי כל כך קשה בשבילו כל השנים. כל השאיפות שלי נגמרו, הייתי לקראת השלבים האחרונים שהקמת העסק שחלמתי עליו ועכשיו הכל מתרסק כי אני לא זמין לכולם אפילו לא לעצמי. אני נמצא בטיפול אבל אפילו לפסיכולוג אני משקר שאני בסדר כי אני לא מצליח להשתחרר מהאשמה שאני מרגיש על זה שאני בכלל מסוגל לסבול בזמן שהיא זאת שחולה, שחייה בסכנה, וכל החיים שלה התהפכו. 

אני צריך עזרה ואני אפילו לא יודע מאיםה מתחילים

שלום לכולם 

אשמח לעצה. יש לי חבר מאוד טוב שהמצב הנפשי שלו מאוד התדרדר לאחרונה. זה התחיל עם פרוץ המלחמה כשהופיעו אצלו התקפי חרדה, ומאז לצערי המצב רק הולך ומתדרדר. הוא פוטר בעקבות המחלמה מה שהחריף את התקפי החרדה אף יותר, וכעת הקושי והפחד שלו הוא גם ברמה הכלכלית. הוא לא בקשר עם המשפחה, חי לבד, וביקש שאבור לישון אצלו מאחר והוא אינו מסוגל להיות לבד, בטח לא לישון לבד. בהתחלה הוא מיעט לעזוב את הבית ועכשיו הוא אינו יוצא בכלל. אוכל הרבה פחות בעקבות חוסר תאבון ואיבד לא מעט ממשקלו, ובאופן כללי ממעט לתקשר. אני מאוד פוחד עליו ורוצה לעשות מה שניתן כדי לעזור לו, וחשבתי לפנות לסיוע של שלוותה. האם יש כאן חברים שיצא להם להיעזר בשירות של מרכז לבריאות הנפש שלוותה? איך אפשר לשייך אותו לשם? הוא מוכן לעזרה אבל התפקוד מאוד ירוד בעקבות החרדה, ואני אובד עצות. 

תודה על ההקשבה