אני חוזרת עכשיו מביקור אצל הגיניקולוג שלי לרבעון הזה. אמרתי לו שאני עדיין סובלת מכאבים במפשעות ובאגן ושכל הבדיקות האחרות לא מצאו שום דבר. הוא כבר חשב להפנות אותי למיון. אחר כך הוא בדק אבל באותו רגע שהוא בדק אותי לא היו כאבים באגן ולכן הוא אמר שאין מה לעשות כרגע וגם ויתר על ההפניה למיון כי אמר שאם אני מגיעה כשאין לי כאבים אז פשוט ישלחו אותי הביתה.

בסופו של דבר הוא כן הפנה אותי למוקד לרפואה דחופה ואמר לי להגיע לשם רק אם יש לי כאבים.

בכל אופן היות וזה כאב ממושך ולא מוצאים שום דבר גם אם אני אלך למוקד או למיון אני לא יודעת מה יוכלו לעשות איתי שם. ניתוח? זה משהו שעושים רק כשיודעים מה קורה. לא הבנתי בעצם למה הוא רצה להפנות אותי למיון. כששאלתי אותו הוא כאילו שינה את דעתו ואמר לא ללכת למיון. לא הבנתי בדיוק.

 

בכל אופן שאלתי אותו על האפשרות של הידבקויות באגן. הוא לא שולל את זה אבל גם אומר שאם אכן מדובר בהידבקויות אז אין מה לעשות עם זה.

מה שמביא אותי למסקנה שכנראה באמת אין לי מה לעשות אלא רק להשלים עם המצב. אם כל הבדיקות תקינות ואני עדיין עם כאבים שהולכים ומחמירים, המסקנה היחידה היא שאני סובלת מהידבקויות באגן. וכמו שהרופא בעצמו אמר, אין מה לעשות עם זה. איכשהו אני צריכה להשלים עם זה שהדבר שרציתי להמנע ממנו, שבגלל זה עשיתי את הניתוח לכריתת רחם ולא לכריתת המיומות בלבד, זה בדיוק מה שקרה לי.

 

אני יכולה רק לבדוק אם יש דרכים להקל על הכאבים. למשל בפיזיותרפיה או יוגה או דרכים אחרות אפילו רק להקלה.

עצוב לחשוב על זה אבל הנה אני כבר בדרך להשלמה: עוד לא בת 40 ואצטרך כנראה להעביר את שארית חיי עם כאבים במפשעות ובאגן בגלל הניתוח שעברתי.