עישון סיגריות ושתיית אלכוהול יכולים להוביל לפגיעה במערכת העצבים המרכזית, המוח וחוט השדרה, האזורים בהם פוגעת מחלת הטרשת הנפוצה. בעוד שמחקרים מראים שעישון סיגריה פוגעת במוח כבר מהשאיפה הראשונה וככל שמרבים בכמות הסיגריות ותקופת העישון מתארכת הנזק חמור יותר, שתיית אלכוהול נמצאה מסוכנת רק כאשר עוברת רף מסוים. שתייה מתונה של אלכוהול אף תורמת לעיכוב המחלה.   מעבר להשלכות הרפואיות הישירות, לעישון הסיגריות ושתיית האלכוהול ישנה גם השפעה על המצב הנפשי. שכיחות החרדה והדיכאון גבוהות בקרב אנשים עם טרשת נפוצה ונראה כי קיים קשר בין המצבים הנפשיים לאותן התנהגויות לא-בריאות.   במחקר שפורסם בכתב העת Multiple Sclerosis Journal חוקרים קנדים עקבו למשך שנתיים והעריכו 885 מטופלים עם טרשת נפוצה באשר לרמות הדיכאון והחרדה ובדקו את הרגליהם הלא-בריאים.   לאורך תקופת המעקב, המטופלים הוערכו 3 פעמים. בתקופה זו 53.8% מן הנבדקים נמצאו לפחות פעם אחת בחרדה ו- 35.1% מהנבדקים נמצאו לפחות פעם אחת בדיכאון. תלות באלכוהול הוערכה באמצעות שאלון ייעודי (CAGE) וב- 3 הבדיקות נמצא כי בין 6%-6.6% מן הנבדקים חצו את סף התלות באלכוהול. יש לציין, כי אחוזי התלות באלכוהול דומים לשכיחות באוכלוסייה הכללית.   תלות באלכוהול הוערכה ע"י שאלון ה- CAGE שבוחן 4 שאלות מאפיינות: האם חשת צורך להפחית שתייה? האם חשת כעס שביקרו אותך על צריכה מוגזמת של אלכוהול? האם אתה חש אשם בעקבות שתיית אלכוהול? האם רצית לשתות מייד לאחר שהתעוררת?   שתייה מוגזמת ומסוכנת מוגדרת כמעל ל 3-4 משקאות אלכוהוליים ביום. התחום הסביר שבחלק מהמחקרים אף הוגדר כתורם לבריאות (גם במקרה של טרשת נפוצה) הוא משקה אחד ליום.   56.7% מן הנבדקים עישנו בחייהם (מעל 100 סיגריות במהלך החיים), מתוכם 63% הפסיקו לעשן. מתוך כל המדגם 20.6% עישנו בתקופת המחקר.   נתונים מעניינים עולים כאשר נבחן העישון אל מול האבחנה של טרשת נפוצה. מתוך כלל המאובחנים שעישנו בעבר, 52.6% הפסיקו לעשן כאשר קיבלו את הבשורה כי יש להם טרשת נפוצה. רק 4.7% מכלל הנבדקים העידו כי מעולם לא עישנו, אך החלו לעשן לאחר שקיבלו את האבחנה.   גברים נטו לעשן ולשתות אלכוהול יותר מנשים ונבדקים בעלי השכלה גבוהה יותר עישנו פחות.   כאשר נבחן הקשר בין המצב הנפשי להתנהגויות הלא-בריאות נמצא כי הן מחמירות את רמות הדיכאון והחרדה. אנשים שנמצאו עם תלות באלכוהול היה להם סיכוי הגבוה פי 1.88 להיות בחרדה ופי 1.51 לסבול מדיכאון. המעשנים סבלו פי 1.32 מלא-מעשנים מחרדה ופי 1.42 מדיכאון.   במהלך המחקר 42 נבדקים החלו לפתח תלות באלכוהול וכאשר בדק צוות החוקרים את מצבם הנפשי ההתחלתי (הבדיקה בתחילת הניסוי) ראה כי רובם המוחלט סבלו מדיכאון וסביר כי זהו המנבא וכנראה גם הגורם שדוחף את המטופלים לפתח תלות באלכוהול. יש לציין, שאנשים שבתחילת המחקר זוהו כתלויים באלכוהול, נטו לפתח בהמשך דיכאון, גם אם לא זוהה או היה בולט בבדיקות הראשוניות.   מסקנות החוקרים כי גם עישון סיגריות וגם תלות באלכוהול מחמירים את מצבם הנפשי של המטופלים. אמנם רק האלכוהול הוביל להחמרה תוך כדי תקופת מעקב המחקר (שנתיים). אך עדיין, גם בקרב המעשנים נמצא קשר מובהק שמעיד כי הם חרדים ודיכאוניים יותר, גם אם לא נצפתה הקצנה במצבם הנפשי תוך כדי תקופת המעקב.   צוות המחקר ממליץ לנוירולוגים לשאול ולעקוב אחר התנהגויות הבריאות של מטופליהם, בעוד שידוע כי הסיגריות ושימוש מוגזם באלכוהול פוגעים במערכת העצבים המרכזית, כעת ברור כי הם פוגעים גם בבריאות הנפשית ובאיכות החיים של המטופלים. יש כאן חשיבות רבה למידע וההתערבות של הנוירולוג מכיוון שהמטופלים לתפיסתם כנראה ומשתמשים בסיגריות והאלכוהול כדי ל"הרים" את מצב הרוח או כדי להירגע. על הרופאים לזהות את אלו הנמצאים בסיכון ובעזרת מידע, טיפולים תרופתיים והענקת התמיכה הנכונה, אם על ידי הרופאים עצמם או ע"י הפנייה לגורמים המתמחים בגמילה, ישמרו על מטופליהם מנזק עתידי.  Multiple Sclerosis Journal, 2015