כבר כמה שנים שהקשר ביני לבין האופניים התרופף לו קמעה...טרדות הטרשת וכמובן שלל תירוצים אישיים.  לפני כמה חודשים נסגרה כיתת הפיסול שהיוותה לי מזור לנפש כ-5 שנים. אני כ"כ אוהבת לפסל. אז יצאתי שוב לאוויר העולם על האופניים. זה התחיל בחנוכת סינגל נחל קנה, אירוע שנעשה בצל המצב הבטחוני הרעוע ובבוקר שלאחר רצח בני הזוג הנקין הי"ד. הכרתי אותה, את נעמה הנקין ז"ל , לא נפגשנו פיזית אבל במשך כמה שנים  תקשרנו רבות בהיותה הגרפיקאית החיצונית של המחלקה שלי בעבודה. הזדעזעתי והחלטתי שלמרות הכל...מוכרחים להמשיך..התלבשתי ויצאתי לאירוע הרכיבה.

הייתי מלאת חששות. איני זוכרת מתי יצאתי לאירוע כזה ולבד בלי חברי הרוכבים ומזמן לא רכבתי במסלולים טכניים.  התחמשתי במגיני הברכיים/שוקיים/מרפקים שלי משכבר הימים ויצאתי. בכניסה לאירוע פגשתי המון רוכבים שאני מכירה ומזמן לא נפגשנו. הבטחון העצמי עלה ויצאתי שלווה יותר לתחילת המסלול. המסלול היה נפלא ומאתגר ואפילו הכרתי חברה חדשה. סיימתי בהרגשה ש "לא איבדתי את זה" ומיד הצטיידתי בכמה אביזרים שהיו חסרים לי כדי להרגיש שאני באמת חוזרת לעניינים. 

אז אני חוזרת ...לאופניים ..כן אלו שליוו אותי בתחילת העלייה הקשה בהר הטרשים. אולי זה לא סתם קורה...את מכירים את אינסטינקט הקינון אצל נשים הרות? אולי אצלי יש אינסטינקט דומה רגע לפני שהדברים נעשים קשים יותר...

מצב הניידות ממש הוחמר בשנה האחרונה. כיסא גלגלים שלא דמיינתי אותו בחלומותי הגרועים הפך בן לוויה קבוע ביציאות ארוכות. בבית ממש קשה לו לעלות לקומה 2. כבר לפני שנה התחלנו בגישושים ואם אז דובר על מדרגון משופע עכשיו ברור לכולם שזה לא מתאים. "אתם צריכים מעלית" כך אומרים.

כל הפגישות האלו...אדריכל , יועצת הנגשה, מועצה (אה...צריך היתר), וועדות רבות עוד לפנינו...מכניסות לי את הדבר הזה הבייתה עוד לפני שהאדריכל התחיל לשרטט קו אחד. מכניסות לי את זה הבייתה וגם ללב ולראש שלא יודע מנוח ממחשבות על מה שיהיה.

אז חזרתי גם לכאן כי האמת אין לי הרבה עם מי לדבר. החברות בעבודה מתמעטות כי רובן עזבו למקום חדש. אנחנו עדיין בקשר באחוות נשים מעל דפי הואטסאפ וזה נפלא אבל זה לא כמו שהן לצידי. והחברים הרגילים? האם שמתם לב שאנשים מתרחקים? יכול להיות שהפרשנות שלי למצבים מעצימה את תחושת ההתרחקות.

הפרשנות שלי...זה ממש מכשול. מצד אחד היא גורמת לי לצאת לפעולה ממוקדת מטרה ולהיות מוכנה לגרוע מכל. אבל עד שהוא מגיע אם בכלל...אני שרויה בתחזיות שלה וזה לא טוב.

המורה לפיסול שהיא גם קצת חברה אמרה לי לדבר עם מישהו. סיפרתי לה על הסריגה על השחייה האופניים. את בורחת היא אומרת. תדברי עם מישהו. אז הנה התחלתי. שומעים?