עד שהגעתי לרגע הזה בו התקשרתי וקבעתי תור לטיפול...עברתי רצף של טיפולים אלטרנטיביים... כשאני אומרת אלטרנטיביים אני מתכוונת לכל מיני פעילויות שכשלעצמן הן נהדרות...אבל זה המקום להתוודות...צדקה החברה שאמרה לי "את בורחת". בהתחלה זה היה השחייה בקבוצה. מצאתי את עצמי הולכת שלוש פעמים בשבוע, לפעמים בחשק לפעמים בלי אך תמיד חוזרת מותשת ועם היי מטורף אחרי כמה עשרות בריכות בהדרכת מורה וירטואוזית להמצאת תרגילי סגנון מאיצי דופק. במקביל לכך התמכרתי לסריגה במסרגה אחת. לא תאמינו כמה אפשר ללמוד מבהייה והרצה הלוך ושוב של סרטונים ביו טיוב. זה התחיל לפני שנה בערך כמשהו פרקטי שלמדתי לצרכי הבית והפך מהר להתמכרות . מאז רשמתי לזכותי כמה שטיחים. אפילו אחרי השחיה סרגתי. שורה אחת או שתיים כתלות בגודל השטיח ואח"כ התחלתי לנקר עם מסרגה ביד. גם טיפול אלטרנטיבי אמיתי ניסיתי. דיקור שעזר לי לגב ואולי קצת לנפש. אבל זה לא זה...הדברים הולכים ומצטברים לערימה. ויש בשפע...טרשת, הפרעות קשב לשלושה ילדים, עבודה, טלפונים מביה"ס...אוי איך אני שונאת אותם את הטלפונים. הם מקפיצים לי את הלב, מעתיקים את נשימתי. הם מפרקים אותי. ולמה? מה בסה"כ? למה אכפת לי כ"כ? למה איני יכולה לדפדף...? מסתבר שכל דבר קטן יכול לפרק אותי ולהוציא לי את הנשמה או להוציא ממני מחשבות נוראיות ולפעמים גם מילים. אז ברור שאני בורחת... לא משאירה לי כמעט אף ערב פנוי... מטביעה את הגוף במי הבריכה הנעימים, טובעת בים של חוטים ותרשימים, מקיפה עצמי בים של עיסוקים...ובסוף בסוף...נכנסת למכבי אונליין לרשימת המטפלים.