הנוירולוגית ד"ר אילנה כץ סנד, מומחית לטרשת נפוצה מביה"ח Mount Sinai בניו-יורק, ממליצה על רשימת הקניות לאנשים עם טרשת נפוצה. לדבריה הגיעה לתפריט מסקירת ספרות של מחקרים בבעלי-חיים שהראו כי ישנם מזונות מהם כדאי להימנע וישנם מזונות שכדאי לאכול, כדי להקל על הסימפטומים ואולי אפילו לעכב את המחלה. ברשימת הקניות של ד"ר כץ סנד נמצאים: דגים, דגנים מלאים, אגוזים, חלב שקדים, אוכמניות וגזר. היא ממליצה להימנע מחלב, גבינה, בשר, צ'יפס ומזונות המכילים קמח שאינו מלא או סוכר. ד"ר כץ סנד יוצאת כנגד המחקרים שבוחנים את השפעת התזונה על טרשת נפוצה. עד עתה מחקרים אלו מצאו כי תזונה דלת-שומן מפחיתה מסימפטום העייפות ולדעת כץ סנד יש לשינוי התזונה יתרונות רבים יותר. לדבריה, מודל המחקר הקליני שמתאים לבחינת תרופות אינו מתאים לבדיקת יעילותו של שינוי תזונתי. מניסיונה, אי אפשר להסתיר מהנבדקים עם טרשת נפוצה מי בקבוצת הניסוי (שעוברים שינוי בתזונה) ומי בקבוצת הביקורת. מחקרים אלו לוקחים שנים ולאנשים אין סבלנות להתמיד בהם, בייחוד אלו בקבוצת הביקורת, כך שרבים פורשים ותוצאות הניסוי "מזדהמות". היא קוראת למצוא מודל ניסויי אחר לבחינת השינוי התזונתי. היסטורית הדיאטה לטרשת נפוצה   הרעיון שאנשים יכולים להקל על מחלת הטרשת הנפוצה באמצעות שינוי תזונתי, החל כבר לפני למעלה מ- 50 שנה. חלוץ התחום היה ד"ר רוי סוואנק (Roy Swank). בשנות ה- 40 של המאה הקודמת חקר ד"ר סוואנק את מחלת הטרשת הנפוצה באוניברסיטת מונטריאול שבקנדה. הוא הבחין שמחלת הטרשת הנפוצה שכיחה יותר באזורים בהם אוכלים בשר באירופה וארה"ב, אך עם שכיחות מזערית ברוב אפריקה, אסיה ובמדינות דרום אמריקה בהן צריכת הבשר הייתה נמוכה. הוא מצא בנורבגיה את המקום המושלם לבחון את השערותיו: במרכז המדינה אכלו בעיקר בשר ותפוחי אדמה ושם היו אחוזים גבוהים של מאובחנים בטרשת נפוצה בהשוואה לתושבים ליד החוף. תזונתם של תושבי החוף כללה בעיקר דגים. המחקר והניתוח הסטטיסטי שלו העלה שלתושבי פנים הארץ בנורבגיה היה סיכוי הגבוה פי 8 להיות מאובחנים בטרשת נפוצה, בהשוואה לתושבי החוף. ב- 1949 ד"ר סוואנק הציע לאנשים עם טרשת נפוצה בנורבגיה דיאטה מיוחדת שכללה פחות בשר ומוצרי חלב ויותר דגים. לאחרים התיר לאכול בשר דל שומן, ביצים, אגוזים, דגני בוקר וחלב דל שומן. ד"ר סוואנק הצליח לעקוב אחר 144 ממשתתפי המחקר לאורך מספר עשורים. בניתוח שנערך ב- 1990, הוא דיווח שכאשר המשתתפים התמידו בדיאטה וצרכו פחות מ- 20 גרם שומן רווי ליום, 95% מהם שמרו על תפקוד יום-יומי נורמאלי למשך 30 שנה. כאשר הנבדקים סטו ממשטר הדיאטה, אפילו לאחר שנים רבות של היענות מלאה, המחלה החלה להתדרדר. חשוב לציין שניסויו של ד"ר סוואנק אינו עומד בסטנדרטים המחקריים המקובלים היום. כאשר חוקרים מ- Cochrane Review (מרכז הערכה בלתי תלוי הבוחן ומעריך מחקרים) סקר ב- 2012 את הקשר בין תזונה למחלת הטרשת הנפוצה, נקבע כי מחקרו של ד"ר סוואנק אינו יכול להיכלל בסקירת הנושא כי אינו עומד בתנאים של מחקר קליני: לא הייתה לקבוצת המחקר קבוצת ביקורת והנבדקים לא סוננו לפי קריטריונים מקובלים. יותר מכך, מכיוון שבתחילת המחקר לא נעשה עדיין שימוש קליני ב- MRI, אין וודאות שאכן כל המשתתפים באמת היו עם טרשת נפוצה. עוד עלה מהרישומים שרוב הנבדקים של ד"ר סוואנק פרשו לאחר השנה הרביעית של הניסוי ואין כל מידע לגבי סיבת הנשירה או מצבם לאחר 30 שנה. בסופה של סקירת הנושא ע"י Cochrane Review הם סיכמו כי "אף טיפול בדיאטה (שינוי תזונתי) שנבחן, לא הראה כל עדות לכך שהוא מועיל לאנשים עם טרשת נפוצה". בהמשך כן יצא מחקר מבוקר שהצליח להוכיח שדיאטה יכולה להפחית מסימפטום העייפות בקרב אנשים עם טרשת נפוצה, אך לא מעבר לכך. דיאטה לטרשת נפוצה – ההווה והעתיד למרות אי התמיכה המדעית, אנשים רבים עם טרשת נפוצה מאמינים ששינוי אורח החיים והתזונה יכולים לשפר את מהלך המחלה. מחקרים מאירופה, אוסטרליה וארה"ב מראים כי 50%-75% מהאנשים עם טרשת נפוצה מוסיפים לטיפול התרופתי הקונבנציונלי גם שיטות אלטרנטיביות ומשלימות. הפגיעה העיקרית במחלת הטרשת הנפוצה נובעת מפעילות דלקתית, בה תאי מערכת החיסון של הגוף תוקפים את מערכת העצבים המרכזית. לכן הגיוני כי שינוי בתזונה או באורח החיים שיוכל להפחית מן הפעילות הדלקתיות יוכל לעזור, כך לפחות באופן תיאורטי. השיטה המדעית המקובלת קוראת לבצע סקירת מחקרים הכוללים רק ניסויים קליניים מבוקרים. עמידה בתנאים הקפדניים אפשרית כאשר נותנים לחלק מהנבדקים תוספים ולאחרים לא, האחרונים הם קבוצת הביקורת אליה ישוו את התוצאות כדי לראות האם השינוי, הטיפול או התוספים אכן יעילים בצורה משמעותית. ד"ר טרי וואלאס (Terry Wahls) מתנגדת לשיטה המדעית והתנאים הקפדניים ואומרת: "אנחנו לא אוכלים תוספים, אנחנו אוכלים מזון". טרי וואלאס ידועה בהרצאתה בה היא מציגה כיצד אובחנה עם טרשת נפוצה וטיפלה בעצמה באמצעות הדיאטה אשר לטענתה העלימה את כל הסימפטומים של המחלה. ד"ר וואלאס כעת עורכת ניסוי בו היא תשווה בין הדיאטה עתירת השומן שפיתחה (ירקות רבים והתאמה של תזונה פוליאוליתית) לבין הדיאטה דלת השומן כפי שהמליץ ד"ר סוואנק בזמנו. המחקר אשר ממומן בעלות של מיליון דולר ע"י האגודה האמריקאית לטרשת נפוצה, כנראה ויפתור את הדילמה, האם שומן מועיל או מזיק לאנשים עם טרשת נפוצה. במהלך המחקר ד"ר וואלאס תצפה ב- 100 נבדקים למשך 12 שבועות לפני שתחלק אותם לקבוצת דיאטת סוואנק או הדיאטה שלה. הנבדקים יתבקשו לעמוד בדיאטה קפדנית למשך 24 שבועות ולאחר מכן תיבחן רמת העייפות שלהן בהשוואה לתקופה שלפני הדיאטה. ד"ר וואלאס בחרה במדד העייפות כי הוא זה שמשתנה במהירות ולכן ניתן לצפות בשינוי כבר בזמן קצר, לא כמו מדדי ה- MRI, חשיבה והליכה שדורשים מעקב ארוך יותר. עוד לפני סיום הניסוי ופרסום התוצאות כבר נשמעים ביקורות על כך שאין קבוצת ביקורת המקבלת פלאצבו ולכן פירוש התוצאות (שעדיין אינן ידועות) והכללתן אינו מקצועי. ד"ר כץ סנד מאמינה כי שינוי תזונתי יכול לעזור ומנסה לבנות ניסוי שיתקף זאת ויצליח לעמוד בביקורת מחקרית קפדנית. היא תנחה את משתתפי המחקר אותו מתחילה, לעמוד בתזונה ים-תיכונית שהתאימה לטובת המחקר. תזונה שעשירה בדגנים מלאים, פירות, ירקות, שומנים שנמצאו בריאים (כמו אלו בדגים, אגוזים ואבוקדו). היא אוסרת מזונות הכוללים שומן רווי כמו בשר וגבינות. היא מאפשרת תוספי ויטמין D, אך רק למי שנמצא בבדיקת דם כי רמותיו נמצאות מתחת לנורמה. אנשים בקבוצת הניסוי גם יקבלו הדרכה קבועה לגבי תזונה נכונה ופגישות קבועות עם תזונאית. כדי לוודא שאכן עומדים במשטר התזונה, אנשים יחויבו למלא יומני אכילה ובנוסף יעברו בדיקות דם שימדדו את רמות המלח, שומן ומרכיבי תזונה נוספים. היא גם תעודד את האנשים בקבוצת הביקורת להישאר תחת מעקב ולא לפרוש באמצעות קבוצות תמיכה שיקבלו. ייתכן שיום אחד המחקר המורכב של ד"ר כץ סנד יהיה הסטנדרט המקובל לביצוע מחקרים הבוחנים השפעות תזונה על מצבים בריאותיים. סביר להניח כי אכן קיימת השפעה של התזונה על מהלך מחלת הטרשת הנפוצה. עד עתה השפעה זו הוכחה רק על סימפטום העייפות, אך כנראה קיימות השפעות נוספות שקשה להוכיח אותן. החוקרים מנסים להיות יצירתיים וגמישים וכנראה שבשנים הקרובות נצליח לתת תשובה לגבי הדיאטה המומלצת לאנשים עם טרשת נפוצה. עוד ייתכן, שלא מגיעים ל"מרכיבי התזונה המנצחים" כי מנסים למצוא תפריט שיתאים לרובם המוחלט של האנשים עם טרשת נפוצה (כפי שתרופות נבחנות), כאשר כל אחד הוא ייחודי ושונה, וכך כנראה גם צריך להיראות התפריט שלו.  Sujata Gupta, Changing the recipe, Nature 540, S13–S14 (30 November 2016)