בין אז, כשקרתה לי תאונת דרכים קשה (נפלתי עם האופנוע ונקרעו לי רצועות הברך), שהייתה לי לא נעימה, שכן לא יכולתי ללכת, וגם כאבים רציניים בברכיים, ובין עכשיו. אז הייתי בגיל חמישים פלוס, בדיוק גמרתי תקופת עבודה ארוכה בהוצאה לאור, וידעתי שיהיה לי קשה למצוא עבודה חדשה. הייתי חרד ודואג בקשר לפרנסה. אז, כשקרתה לי התאונה, חשבתי על כסף שאקבל מהביטוח, והרגשתי פתאום כאילו שאמשיך להתפרנס. עול כבד של דאגה הוסר מעל כתפי. לבין עכשיו, בגיל שבעים פלוס, שבראש שלי המחשבה, שנגמרו לי החיים הטובים, עם הפעילות הגופנית, טניס והעבודה, שדי הייתי מבסוט ממנה, כשלעצמה, בלי קשר לכסף. מחשבות שהפכו את התאונה, של שבירת צלעות בנוסף לכאבים, לדבר הכי גרוע בחיים, למעבר לתקופה נוראה, שאפילו פחדתי לחשוב, כמה זמן היא עלולה להימשך. שכן ידעתי ששבר בצלעות, לוקח לו המון זמן להתרפא.

אז כשהתאונה כאילו באה בהזמנה, לטובה, ועכשיו כשהיא באה כמכה. אז כשלמרות שכאבה לי הרגל וההגבלות הרבות בהליכה, הקשו על התפקוד שלי, בייחוד שגרתי אז בבית בלי מעלית, קומה רביעית! ובכל זאת, זה נראה לי פגיעה כל כך טריוויאלית, לעומת הפגיעה הנוכחית, שדווקא לא הגבילה אותי ליציאה מהבית.

לקח לי יותר מחודש של חיים קשים, שממש הרגשתי גרוע עם הפגיעה, עד שפתאום הצלחתי לשכב במיטה, עם מעט כאבים, כשכבר ראיתי את פתח ההצלה! ובאמת זה היה התחלת ההחזרה שלי לחיים, לאט לאט, הבעיות שלי הלכו וקטנו, ולאט לאט, עוד פעילות ועוד פעילות, חזרה אלי. אפילו הפחד מלעלות שוב על כלי הרכב שבו נפגעתי, הקטנוע שלי, פתאום עבר לי והרגשתי מן ביטחון כזה, מכוחו של הרגל, כששוב התחלתי לרכוב טיפה. לא מעט סייעה לי, בעניין הפחד, הגילוי שקיים אפוד מיוחד, מתנפח במקרה של נפילה מהקטנוע, שממש מועיל כמו כרית האוויר באוטו!