בלוג יותר. אין לי. מחקתי את החשבון כי חברה של שמעון נפגעה מהמילים שלי (אם תשאלו אותי, שלא בצדק), ואני שמעתי את זה כקריאה לבחור נכון יותר את המרחבים שלי. זה נתבשל בעיקר בתהליך שכזה על הבושה שחשתי מלאכזב את שמעון. אם עד כה היתה לי "הצדקה" להתייחס לזה כך בקלות ראש, הפרידה המכובדת (מאוד!) בפעם האחרונה התותה דרך.

פשוט החלטתי שהויתור הקטן על הביצה הזו יעשה לי טוב. למעשה שמעון די ציפה ממני שאחזור לכתוב ביומן (מה שעשיתי השבוע) ופחות בבלוג. אבל אתם יודעים איך זה ריטואלים, אני רגילה לתשומת הלב, ללייקים, ללשרוף את הזמן באסקפיזם הזה, זה עוזר לי בעקרון להתמודד עם החרדות.

אז ברתי לכתוב פה, שחסר לי בלוג. שחסר מאוד. אבל זו ליטרת הבשר שלי, זה התהליך, לוותר. לעזוב. להבין שהתהליכים שלי פרטיים. (ואז להפר את ההבטחה, לכאורה, שלא לכתוב בבלוג, בזה שאני כותבת כאן).

ובכל זאת גם קשה לי להתמקד בתהליכים שלי. אני מוצאת בי חוסר ביטחון גדול מאוד. ואני זקוקה לתיקופים. באמת, משוועת להם, לכן הבלוג הוא מקום חשוב בחיי. ואם לא "אקיא" את שטף המחשבות שלי באוזניים כלשהן, אני אשתגע.

זו מלחמה עם מידותיי האישיות...