הי אורן יקר.
מצטערת, שלקח לי כ"כ הרבה זמן לענות לך. אגב תמיד אפשר לנדנד לי כי לפעמים אני מאבדת את הרצף בגלל יכולת טכנית עלובה.
בנוגע להשמנה: כתבתי על כך ספר שלם שקוראים לו "רדו ממני" והוא כולל סיפורים אמיתיים והסברים על הנושא....
בכל מקרה יש קשר בין השמנה להפרעות קשב וריכוז לדעת חוקרים מסוימים יש אפילו גן משותף. בכל מקרה קל יותר לשלוט על המשקל, כשהקשב נמצא בשליטה.
אני יודעת על כדור חדש נטול תופעות לוואי, שהולך להגיע עכשיו לארץ ומסייע בבעיות קשב וריכוז, במידה ועבר לך הפחד מכדורים...

דייאטה היא כלי נורא ויש פעמים, שהיא פשוט גורמת לאותה תוצאה שאתה חווה עכשיו אכילה כפיייתית בגלל הנסיון לשלוט באכילה.
נסה שינוי כיוון. נסה יותר לשלוט בזמן שאתה משקיע בפעילות ספורטיבית. רוץ יותר לך יותר וראה מה קורה לך.

בעניין ההתארגנות עם הכסף ישנה עמותה שנקראת "פעמונית" נדמה לי שנותנת ייעוץ כלכלי ללא תשלום. כדאי לך לנסות אני מכירה אנשים שזה מאוד עזר להם...

בעניין האכילה הרבה חברים שלי הצטרפו לאו אי וזה הציל להם את החיים. מדובר בקבוצה שבה אנשים עוזרים לאנשים וכולם בשלבים שונים של התמודדות עם אותה הבעיה  - אכילה כפייתית.
באו אי רואים באכילה הכפייתית התמכרות ומטפלים בה כך. אך מעבר לכל אתה פוגש שם אנשים מקסימים, שמוכנים בכל עת לתמוך בך נפשית ופיזית וממלאים את חייך בנוכחות מיטיבה וכל זאת מבלי כל תשלום.

האם יכול להיות שחלק מהמתחים שלך נובעים מהאבהות שעומדת להגיע?

ספר לי עוד עליך במה אתה עובד ומה אתה מרגיש שאתה מחמיץ, שהיה צריך לקרות בחייך?

אורית

תודה אורית על התגובה והתשובה המפורטת. אני עצמאי. תחושת ההחמצה שלי מתבטאת בכל תחום בחיי. אני לא מרגיש סיפוק בשום תחום, לא המקצועי, לא הכלכלי, לא המיני. מאחר שבעיית הקשב והריכוז שלי אובחנה בגיל מבוגר יחסית, אני מרגיש שלא מיציתי את הפוטנציאל שטמון בי. את נעורי פיספסתי, כיוון שפחדתי להתקרב לבנות שהתאהבתי בהן, הייתי ילדותי לגילי, והרבה מחבריי התרחקו ממני, ואילו שלא תמיד ראו בי כילדותי. הסתובבתי עם חברים שהיו ילדותיים כמוני, אך הרגשתי צורך בקרבה של אנשים רציניים ואיכותיים יותר. פחדתי לדבר בחברה, הרגשתי שצוחקים ולועגים לי אחרי גבי. בזמן הצבא התגייסתי ליחידה קרבית, קיוויתי להצליח ולתרום בצורה הטובה ביותר למדינה. אך , גם כאן, עקב ניתוח שעברתי ירד הפרופיל שלי, ואת שארית שירותי הצבאי העברתי בתסכול ובמרמור בתפקידים שלא עניינו ואיתגרו אותי. הערך העצמי שלי, שמעולם לא היה בשמיים, פחת עוד יותר. שנות העשרים שלי, עברו בלי שום מטרה. עבדתי בעבודה סזיפית, פשוטה, התחלתי לימודים והפסקתי באמצע מספר פעמים. אפילו פחדתי לטייל בחו"ל, והעדפתי שגרת יום אפורה, ללא מטרות וללא התפתחות עצמית. שנות העשרים שלי היו מלוות בפחדים וחרדות וקפאון גדול. היו תקופות רבות שמצאתי עצמי ללא חברים, לבד. עברתי טיפול פסיכולוגי, שעזר לי ליצור קשר עם בחורות, ואכן התחלתי לצאת עם בנות, אך מערכות היחסים שלי היו קצרות, מלבד מערכת אחת, בשלהי שנות העשרים שלי, שארכה שנה ושבעה חודשים. אני חי בתחושה שחסרים לי החוויות של שנות הנעורים ושנות העשרים. אני רוצה לפצות על התקופות הללו. אני נשוי באושר, אך מפנטז על יחסי מין עם נשים אחרות.למרות שלא בגדתי אף פעם, לא באשתי ולא בחברותיי בעבר. המצפון שלי מאד חזק. ניהלתי סייבר סקס באינטרנט עם בחורה שרמזה שהיא רוצה לפגוש אותי, אך נמנעתי מלעשות זאת, והתחושה שלי הייתה קשה שעשיתי זאת. הרגשתי כאילו בגדתי באשתי רק מלדבר על מין בפני אשה שאיני מכיר, אלא מחברות בפייסבוק. עלי לציין שחיי המין שלנו אינם מספקים אותי, אני אוהב בחורות פתוחות וחופשיות מעקבות בסקס, ואילו אשתי עצורה. ושוב התחושה האישית שלי שאני מוותר על הפנטזיות שלי שכל כך חשובות לי. אני מאד אוהב את אשתי, קשור אליה מאד,ואין לי שום רצון לעזוב אותה. תחושת ההחמצה היא גם בסטטוס הכלכלי שלי. אני לא מאורגן, נוטה לבזבזנות, פזרנות. אני מרגיש כבול מבחינה פיננסית. מאד חשוב לי החופש, אני מאד אוהב טיולים, אך עקב מצבי הכלכלי אני מרגיש שאני מפסיד הרבה מאד. גם בתחום עבודתי, אני מרגיש מיצוי, תקיעות, מרמור. באיזשהו אופן אני מרגיש שהחיים שלי הם לא החיים שרציתי לעצמי. קשה לי ללמוד דברים, לקיים תרבות פנאי, להטמיע מידע. אני מרגיש חוסר סבלנות, חוסר ריכוז. אני לא ממוקד ולא עקבי, ומתפזר מדבר לדבר, מנושא לנושא. המלט שלי זה האוכל, האוכל מהווה עבורי פיצוי, מילוי לחוסר, סיפוק צרכים מיידי. במיוחד המתוקים, הם עבורי תחליף לסקס. אני מרגיש עייף וחסר אנרגיות, מתוסכל מהיותי שמן. לגבי שאלתך מה אני מחמיץ שהיה צריך לקרות בחיי? הכל. מעמד כלכלי שונה, תחביבים, עבודה שונה, אנרגיות שונות. בהחלט אני מסכים איתך שיש לי חרדות לקראת לידת התינוקת, אני מצפה לזה בכיליון עיניים, חסר סבלנות, אך חרד לבריאותה, לתפקודי כאב (למרות שהסביבה אומרת שאני אהיה אב נפלא), הבעיות הכלכליות מטרידות אותי עוד יותר, האחריות תגבר עם לידתה. חשוב לי לציין שאני לא חי ברמת חיים ירודה, אני נמצע במצב כלכלי ממוצע, מעמד הביניים, יש לנו דירה משלנו. אך למרות זאת אני מרגיש שאני לא משלים עם הממוצע הזה, וחרד לשקוע כלכלית.  אורית, אשמח לשמוע על הכדור החדש. למי אוכל לפנות כדי לקבל מרשם לכדור זה? ולגבי ארגון פעמונית, אני אחפש אותם באינטרנט.
אשמח לקבל תגובה ממך.
תודה מראש.

הי אורן.
נראה לי שאתה זקוק ליותר מכל לסוג של טיפול, שיסייע לך להינות מן הקיים.
כל הזמן נדמה לך, שאם יהייה לך יותר: יותר סקס, יותר עושר, יותר היסטוריה מעניינת - החיים שלך יהיו טובים יותר. אבל לא כך הוא.
ראה מסביבך, לאנשים יש כסף, מין, פרסום, הצלחה מקצועית והם עדיין יכולים להיות אומללים.
לך יש אהבה גדולה, שזה המון. הולכת להיות לך ילדה, שזה ניפלא ואתה חי ברמה כלכלית טובה, שזה גם ניפלא.
הבעיה איפוא איננה במציאות העכשווית אלא בתחושת חסר הנובעת מרצונות ותשוקות, שאתה מפתח ואין להם מענה מיידי.
מה שהןרס אותך אלו הם הציפיות מעצמך ומהחיים.
אני אנסה לברר לך על הכדור. ישנו כדור נוסף, הנקרא וולווטרין והוא עובד גם על קשב וריכוז וגם על דיכאון - יכול להיות ששווה לנסות אותו.
ההרגשה שלי היא, שמה שאתה צריך יותר זה להיפתח במובן החברתי. יכול להיות שהטיפול המתאים ביותר הוא קבוצתי. גם תוכל לפתח את הכישורים החברתיים וגם תוכל להיווכח ולהרגיש שאנשים אוהבים אותך.
לא כתבת לי מה דעתך לגבי האו אי?
יכול להיות שיעזור לך להצטרף לקבוצה הלומדת קבלה או בודהיזם שתוכל דרכה לפתח השקפה אחרת על החיים.
אתה צריך להיפתח לעולם ולעשות זאת דרך הצטרפות לקבוצות חדשות - אלו עשויות להזרים בך דם חדש, גישות שונות.
אתה היום לא האדם שהיית בגיל העשרה. יש אנשים האוהבים אותך ומעריכים אותך, הגיע הזמן שתכיר בזאת...
כתוב לי מה דעתך על הנאמר עד עתה ונמשיך...
אורית

היי אורית.

שוב, אני מודה לך על התשובה ומתנצל על התגובה המאוחרת שלי.
לגבי הכדור, וולווטרין. אני יכול להשיג אותו דרך מרשם מרופא המשפחה? או שמא עלי לפנות לפסיכיאטר?
עברתי בעבר שני טיפולים קבוצתיים. הראשון עם קבוצה מאד חלשה, טיפול שתרם לי מעט. וטיפול לתקופה של כ7 חודשים בקבוצה, אך איבדתי עניין והרגשתי מחנק, ובעקבות זאת פרשתי.
לגבי ההשמנה, התחלתי לשמור, ללכת יותר למכון. הורדתי שני קילו בשבוע האחרון, ואני מקווה שאני אתמיד הפעם. בהחלט אני אשמח לפנות לקבוצת האו אי, באם נסיון זה ייכשל.
לגבי קבוצה הלומדת קבלה או בודהיזם זה רעיון טוב. אני חושב שסדנאות קצרות חוויתיות יכולות גם לעניין אותי, אשמח לשמוע אם יש סדנאות מומלצות שאת מכירה ויכולה להמליץ לי.

תודה מראש,
אורן.