איזה כייף שיש יתרון בשיגעון.

זה מזכיר את הבדיחה :"חולה, חולה....אלמנה".

לא הבנתי אבל איך מסבירים את הקשר?

אורית

מה דעתך דר' על המאמר הזה?

http://www.sciencedaily.com/articles/d/dopamine_hypothesis_of_schizophrenia.htm

אני מבין שה"הוכחה" להשערה הזו היא  התוצאה שבטיפול התרופתי.

ומכאן נובעת השאלה, האם בהתקף הראשון  ( לפני ההתמכרות לכדורים) המוח לא ידע לאזן את בעצמו את הדופמין בהנתן התנאים הנכונים?

ועוד שאלה,

האם המהירות באבחנות והבחירה המיידית בטיפול התרופתי לא נובעת בקשרים שבין הרופאים לחברות התרופות ובהטבות הניתנות בעקבותיהם?

לאורית - הם לא מסבירים, רק מביאים נתונים. אני בתחושת הבטן שלי אגיד שנוירוטיות נובעת מרגישות יתר שבמצבים מסוימים יכולה להיות מופנית לקוים תומכי חיים כמו הבריאות.

לרפסוטין- המאמר שהעלת רק מצביע על חלקו של הדופאמין בהליכי המח...אני לא מספיק מבינה בתחום כדי לענות האם הטיפול התרופתי "מקלקל" עוד יותר את המצב, אבל גם אם כן אני מניחה שרופא טוב ידע להעריך את הבעד ואת הנגד לפני שהוא ממליץ על התרופה. כן הייתי אומרת שלרגישות היתר יש גם מעלות ובלי קשר לטיפול התרופתי כדאי לנסות לזהות את היתרונות וללמוד להנות מהם.

בקשר למניפולציות של חברות התרופות, אתה צודק, אבל אני רוצה להאמין שלא כל הרופאים חמדניים.

רספוטין יקר.

לפי מה שאני הבנתי ישנן מספר תאוריות , שמסבירות את הסכיזופרניה.

אחת מהן טוענת, שלכל אדם ישנה מועדות לפתח סכיזופרניה אולם ישנם אלו הרגישים יותר ואלו הרגישים פחות.

אצל אדם בעל מועדות נמוכה סטרס קשה ביותר עלול להביא להתפרצות המחלה ואצל אדם בעל מועדות גבוהה סטרס ברמה נמוכה עלול להביא

להתפרצות.

הסכיזופרניה מקושרת לעלייה קיצונית ברמת הדופמין, שמובילה להזיות ולחזיונות שווא.

רספוטין יקר. נדמה לי שאתה נותן כבוד רב מדי לרופאים...ולא שאין כבוד.

גם הידע שלהם מגבל וגם הכלים שברשותם ממש לא מספיקים. בתור אדם שעבד שנים במחלקות פסיכיאטריות סגורות יש לי הרבה מאוד (מאוד!) בקורת על המערכת הזו ומאידך. כאשר אתה ניצב מול אדם, שדופק את הראש בקיר , צורח עושה מעשים מסוכנים...אני זוכרת חיל קרבי , שהובא לאשפוז כשהוא חושב שהוא קוף וקופץ על הקירות וניסה לקפוץ מהחלון כדי להגיע לעץ לבננות לא קיימות. אתה עושה הכל בכדי למצוא לו תרופה שתעצור את הסבל הזה. וכן, ישנם אנשים, שעבורם הפסיכוזה היא סבל בל יתואר.

לא כל הפסיכיאטרים נותנים תרופות מהר מדי .ישנם מצבים, שנראה שאין ברירה ולעיתים כן מאפשרים זמן להרגע ולפעמים זה גם מצליח.

אם יש רופא, שנותן תרופות לא מתאימות בגלל שיש לו קשר עם חברת תרופות מסויימת ולא בגלל שהוא חושב שהתרופה שלו מתאימה למטופל. הרי, שהוא פושע וכאלו יש בכל תחום לא רק ברפואה....

הרושם שלי (ואולי הוא כבר לא נכון והדברים התקדמו מאז שנותי במחלקות) הוא שרב הסתום ל הידע שקים והרבה פעמים השימוש בתרופות נעשה מתוך ניסוי וטעייה. לא מתוך רוע וכוונה רבה אלא משום חוסר הידע ליצור התאמה מלאה.

כך גם טיפול אנטי דיכאוני - קשה לדעת מי יגיב לו ואייך.....טווך התגובות מנפלא ועד לא עוזר כלל כמו גם טווך תופעות הלוואי. גדול ביותר.

אורית

דר' ראלט, הבעיה היא אכן למצוא רופא טוב, וההגדרה לרופא טוב היא לא רק רופא יידע לאבחן במהירות או שיידע להתאים טיפול תרופתי אלא רופא שיידע לשלב טיפולים חילופיים (CBT,פסיכודרמה, שיחות )לפני הבחירה המיידית בטיפול התרופתי כשהסקאלה נעה ע"פ ציר זמן הטיפול שנלקח עד' היום.

חייבים להקים מרכזיים חילופיים לבתי חולים פסיכיאטרים, מרכזים בהם ינתן טיפול נפשי ורוגע (כגון "כפר איזון") אך ללא הטיפול התרופתי.

רופא טוב הוא רופא שיסביר את התופעות לוואי הקיימות בכל תרופה ותרופה ויחד עם המטופל תיבחר התרופה המתאימה.

אורית , המפתח הוא בהחלפת המשפט "אתה עושה הכל בכדי למצוא לו תרופה שתעצור את הסבל הזה" במשפט : "אתה עושה הכל בכדי למצוא לו דרך שתעצור את הסבל הזה".....הטיפול התרופתי צריך להיות האחרון ברשימה מפאת תופעות הלוואי החמורות שכרוכות בו.....זה דורש שינוי חשיבתי!. גם במצבים שנראים על פניו קשים, כמו אותו חייל, הכל פונקציה של סבלנות וחריצות.

אומרים," עדיף שתלמד את העני לדוג מאשר תביא לו דג  כל יום" ובהקבלה:

אתה :רופא

העני :המטופל

הדייגים: חברות התרופות.

לתת לעני דג במימון שלו ושל מישהו אחר.. לרשום מרשם דורש מעט זמן והשקעה מועטה והעני לומד להיות עצלן, מרגיש נזקק

ללמד אותו לדוג / לטפל בו בשיחות  דורש סבלנות , זמן , השקעה.העני לומד לעבוד ולפרנס את עצמו, מקבל בטחון וחיים בעלי משמעות

הדייגים/חברות התרופות שמקבלים את הכסף הם בעלי האינטרסים.

זה בערך :-)