מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהלי קהילה

אורית זאבי יוגב
אורית זאבי יוגב
מ.א בפסיכולוגיה קלינית – רפואית מן האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר מ.א קליני בעבודה סוציאלית מאוניברסיטת חיפה. זוכת פרס האוניברסיטה ע"ש קלנר על הישגים יוצאי דופן בטיפול במשפחות רב בעיתיות. עבדתי הרבה עם הריונות בסיכון ובמחלקות פסיכיאטריות סגורות. בשנים האחרונות בעקבות עבודה במרפאה אנדוקרינולוגית עוסקת רבות בהשמנה קיצונית של מבוגרים, נוער וילדים ואף כתבתי על כך ספר, "רדו ממני", שמשפיע על אופן ראיית הנושא והטיפול בו.
ד''ר אורן טנא
ד''ר אורן טנא
פסיכיאטר מומחה, מנהל המערך הפסיכיאטרי באיכילוב מייסד ומנהל רפואי של מכון מנטליקס, מרצה מבוקש באקדמיה ובחברות מסחריות, מגיש התוכנית ד"ר נפש בערוץ דוק
ד
ד"ר עודד טלמור
פסיכיאטר מומחה למבוגרים עוסק באבחון, ייעוץ וכתיבת חוות-דעת במצבי דיכאון, חרדה, פוסט טראומה, OCD ומשברי חיים/

אני??? נטל???

18/08/14 16:44
3 תגובות

אני רוצה לשתף אותכם במשהו שממש מטריד אותי לאחרונה. אניבטוח שיש כאן כאילה שיזדהו איתי בכאב הזה, של, להיות בן 30 פלוס, ולחיות כמו בן 16 וחצי... אז ככה, כמו שכבר ציינתי בפוסטים קודמים שלי, את רוב חיי העברתי בשימוש מאסיבי בסמים... מכל הסוגים... זה היה טוב וזה היה רע זה היה כיף וזה היה סיוט, זה היה הכל מהכל, זה סחף אותי למקומות שרציתי להיות בהם וכאילה שלא, והייתי במצבים טובים, והייתי במצבים שביקשתי את מותי באותו הרגע...

בכל אופן, לא ניצלתי את הזמן הזה לבנות קריירה, להתפרנס ולחסוך, ורציתי... רציתי לפתוח בית קפה, להיות איש עסקים, לנהל את העסק ושהוא יצליח ושלא אהיה תלויי באף אחד!!!, אבל כך יצא, שלא עשיתי עם עצמי שום דבר יעיל והשנים חולפות כמו רוח, והנה אני בן 33, גר בבית הוריי, שאת האמת, גם להם נמאס מהפרצוף הלא כל כך יפה שלי, ומי מאיתנו בכלל רוצה לחיות עם אמא שלו באותו בית כשהו כבר בן 33?

וכפי שאתם יודעים כבר, קפצתי מגג של בניין וכעת אני נכה על כסא גלגלים, זקוק לעזרת הוריי או למטפל צמוד, הכסף היחיד שיש לי הוא מקצבת ביטוח לאומי שגם זה לא ממש מספיק לבנאדם כמוני שטוחן קופסא וחצי סיגריות ליום, (אבל מנסה להפסיק!! חח), ואפילו שאמא שלי, בתקופה ששכבתי כולי גבסים וברזלים בכל גופי והיה צריך להאכיל אותי בכפית, אמרה שיום יבוא ואני אחזור הביתה ויהיה לי טוב, הנה עכשיו בעוד שבועיים אני אמור להשתחרר מבית לוינשטיין ואמא שלי ממש, אבל ממש לא שמחה מזה שאני הולך להתנחל לה בבית, ואתם יודעים מה, בא לי לפעמים, למרות הכל, להגיד לאמא שלי, לכי קיבינימט, מי צריך ת'טובות שלך ולעוף לי למקום אחר ולחיות את חיי בשקט, אני לא יכול!!!, כי אין לי גרוש על התחת, ואני נכה, לא יכול לחתוך סלט אפילו, שלא נדבר על להכין חביתה, וגם אם אני רוצה, אני זקוק שמישהו יביא לי את המשככי כאבים שלי מהבית מרקחת, ושמישהו ייקנה לי אוכל, ושמישהו יכין לי את האוכל, ושמישהו ייקנה לי סיגריות, ושמישהו ינקה את חדרי, אני חייב שמישהו יהיה שם בשבילי, ואמא שלי נותנת לי את התחושה של... ניבי... אני אוהבת אותך, אבל אתה נטל, ולי, לא מתאים בשום אופן להיות המטפלת שלך!!! סורי...

מה אני יגיד לכם, אני פשוט שונא את המצב הזה, ואני מתפלל לאלוהים שאהיה יותר עצמאי, ועם קצת יותר כסף, ואוכל להרשות לעצמי להשכיר דירה הגונה, ומטפל.

אוהב,
ניבוש.


תגובות

שלום ניבוש:

ודאי שזאת תחושה קשה וכואבת להרגיש שאתה נטל על הסביבה.

זה באמת טראגי מה שקרה לך, מאידך שיתפת בפורום (בתגובות הקודמות שלך) שנפשית אתה מרגיש טוב מבעבר על אף הנכות הפיסית.

האם אתה יכול להשתמש בכוחות אלו ולנסות לשקם את עצמך במידה המקסימאלית?

אני מקווה יאתה נמצא באיזושהי תוכנית שיקומית: פיזיותרפיה, התאמת מכשור וכל מה שיכול לאפשר לך להיות יותר עצמאי ופחות תלוי. התחום הזה מאוד מפותח היום ויש פתרונות- יש את ארגון מילב"ת שנותן יעוץ ופתרונות יצירתיים. היום נכים קשים יכולים לחיות יותר ויותר באופן עצמאי על אף שיהיו דברים שתצטרך להסתייע בסביבתך.

מבחינת ביטוח לאומי אתה יכול לקבל סיוע: קצבת נכות, שירותים מיוחדים, ניידות וכו' וגם סיוע בשכ"ד- חשוב לבדוק כל זאת.

 

nivzion
19/08/14 11:03

היי ורד... אכן אני מקבל קצבת נכות ובעתיד הקרוב תיערך ועדה של ניידות ועזרה ברכישת רכב עם כל האקססוריז המתאימים לנכות שלי, על סיוע בשכ"ד אני יודע ואנצל זאת ביום שאשכיר דירה, על מילב"ת עוד לא שמעתי, אבל טוב לדעת, ואני אפנה אליהם ברגע שאשתחרר מלוינשטיין.

וכן, במשך כל זמן שהותי בבית לוינשטיין אני מקבל טיפול בפיזיותרפיה כל יום, וריפוי בעיסוק.
זה עוזר וזה מקדם אותי, אמנם לאט מאוד, אבל יש שיפור ניכר מהיום בו הגעתי הנה להיום.
אני מקווה שאקבל אישפוז יום, כאשר אני אבוא לכאן להמשך טיפול, ללא לינה בבית החולים.
תודה רבה על האינפורמציה, אני אפנה למילב"ת.

יום טוב.

בן-דויד
19/08/14 14:46

היזהר מסמים, כל עיסוק בהם יכול מאד לסכן את הבריאות ואת החיים כי אפשר להתמכר בקלות. עשה דברים שטובים לך ולא דברים שרעים לך. אל תנסה להתאבד, כי החיים חשובים מאד גם כשרע. אני מצטער שנחבלת מקפיצה מבניין, כי ודאי כאב לך נורא. האם עדיין נשארו כאבים? אולי תוכל ללמוד מזה שכדאי להיטיב לעצמנו ולא להזיק לעצמנו. אהוב את אימא ואת המשפחה ותן להם אהבה, הם האנשים הכי חשובים בשבילך בעולם. אולי תלמד במסגרות נושאים שמעניינים אותך, ואחר-כך תעבוד בהם ותצבור כסף.